בילי מיליגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ויליאם סטנלי מיליגן (נולד ב-14 בפברואר 1955), הידוע בשם בילי מיליגן, הוא נידון במשפט שזכה לפרסום רב באוהיו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. לאחר שביצע כמה עבירות, לרבות שוד מזוין, נעצר מיליגן בעוון שלושה מקרי אונס בשטח הקמפוס של אוניברסיטת אוהיו. במהלך הכנת ההגנה שלו, אובחן מיליגן על ידי פסיכולוגים כבעל פיצול אישיות. מיליגן, שהיה בעל 24 אישיויות שונות, השתמש בהגנת אי שפיות, בטענה כי שתי אישיויות מסוימות בתוכו ביצעו את הפשעים, מבלי שהאחרות היו מודעות לכך. מיליגן היה האדם הראשון בהיסטוריה שכדי להגן על עצמו ועל שמו במהלך חקירה משפטית, השתמש בטענות לפיהן העבירות הפליליות שביצע היו כתוצאה מפיצול אישיות‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורותי ג'ונאס, אמו של בילי, גדלה באזור חקלאי באוהיו, וחיה בסירקלביל עם בעלה, דיק ג'ונאס. בחלוף הימים הזוג התגרשו, ודורתי עברה בסופו של דבר לאזור מיאמי בפלורידה, שם עבדה כזמרת. לאחר זמן מה, עברה דורותי להתגורר עם בן זוגה החדש, ג'וני מוריסון, קומיקאי ממוצא יהודי. דורותי לא ידעה זאת באותה עת, אך מוריסון דאז היה עדיין נשוי לאישה אחרת.

לדורתי וג'וני נולדו 3 ילדים. ג'ים, הבכור, נולד באוקטובר 1953. בילי היה הבן השני, ונולד כוויליאם סטנלי, בפברואר 1955, במיאמי ביץ'. קתי ג'ו, הבת השלישית לזוג, נולדה בדצמבר 1956. לאחר תקופה מסוימת שקע ג'וני בדיכאון ומצבו הנפשי הדרדר.

כאשר ג'וני היה בן 36, לדברי הביוגרף דניאל קיז, הגיע מצבו הנפשי לרמת שיא. "ההוצאות הרפואיות היו די והותר בשביל ג'וני. הוא לווה יותר, הימר יותר, שתה יותר... [הוא] אושפז בשל התמכרות חמורה לאלכוהול ודיכאון ב... 1958...". לאחר מה שניראה כניסיון התאבדות כושל, לפי קיז, "[דורתי] מצאה אותו רכון מעל השולחן, כאשר בקבוק ויסקי חצי מלא ומכל גלולות שינה ריק זרוקים על הרצפה.". כמה חודשים אחרי ניסיון כושל זה, ג'וני מימש את מותו וב-17 בינואר 1959, הרעיל את עצמו בשאיפת מנת יתר של פחמן חד חמצני[2].

דורותי, שהייתה שבורת לב בעקבות התאבדות בעלה, לקחה את ילדיה ועברה הרחק ממיאמי. בסופו של דבר היא חזרה אל סירקלביל באוהיו, ונישאה בשנית לבעלה לשעבר דיק ג'ונאס. נישואים מחודשים אלו החזיקו מעמד בערך כשנה. ב-1962 פגשה דורותי בצ'אלמר מיליגן (1927 - 14 בדצמבר 1988)‏[3]. אשתו הראשונה של צ'אלמר התגרשה ממנו בשל הזנחה גורפת מצידו כלפיה‏[4]. לצ'אלמר היו שתי בנות - צ'אלה, שהייתה בת גילו של בילי, ובת נוספת שהייתה מבוגרת יותר ועבדה כאחות. דורותי וצ'אלמר נישאו בסירקלביל, אוהיו, ב-27 באוקטובר 1963[5].

במשפטו של צ'אלמר, שנערך מאוחר יותר, הוא הואשם בהתעללות בבילי, מעשה שככל הנראה הוא זה שהוביל להתפתחות של אישיויות שונות אצל בילי. לדברי קיז, בשל ההתעללות פיצול האישיות של בילי התפתח בגיל מוקדם יותר. שלוש האישיויות הראשונות שלו (כריסטין, שון וילד חסר שם שאישיותו לא הייתה קשורה לפשעיו של בילי), הופיעו כאשר היה בן חמש, אמנם ללא קשר להתעללות, אך האישיויות נוספות הופיעו בוודאות בעקבות מקרה ההתעללות.

אישיויותיו של בילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו עשרת האנשים שבילי פיתח באישיותו, ואשר רייגן וארתור החליטו שהם רצויים.

  1. בילי מיליגן (ויליאם סטנלי מיליגן) - אישיות הליבה המשחקת בסיפור דמויות שונות באופן מודע ובלתי מודע, אשר גם הן מודעות בעצמן לבעיית פיצול האישיות.
  2. ארתור - משכיל אנגלי ומתוחכם להפליא. ארתור מומחה במדעים ורפואה, עם דגש על המטולוגיה, והוא נמצא ב"מקום" (דהינו אחראי על הגוף) במהלך מקרים בהם נדרשת חשיבה אינטלקטואלית. דמותו של ארתור היא אחת מתוך שתיים היכולות לסווג אישיות אחרת כבלתי רצויה.
  3. רייגן ודסקוביניץ' - מכונה "שומר השנאה". רייגן ממוצא יוגוסלבי, הוא בעל מבטא סלאבי ויודע לכתוב ולדבר בסרבו-קרואטית. הוא קומוניסט, מומחה בציוד מלחמה, וכן בעל כוח רב, מכיוון שארתור לימד אותו איך לשלוט על זרימת האדרנלין שלו. לרייגן חולשה לנשים וילדים, והוא לא יהסס לסייע להם בעת צרה - הוא יגנוב מזון וציוד עבורם כזה קורה. בניגוד לארתור, רייגן שולט על ה"מקום" בזמנים מסוכנים, ויכול להגדיר את האישיויות האחרות כבלתי רצויות.
  4. אלן - נוכל ומניפולטור. במרבית הפעמים, אלן הוא האדם אשר ידבר עם העולם החיצוני. בשעות הפנאי שלו הוא מנגן בתופים ומצייר דיוקנים. בעוד ששאר האישיויות שמאלניות ונמנעות מעישון, הוא הימני היחיד וכן היחיד שמעשן.
  5. טומי - אמן הימלטות שלרוב מבולבל עם אלן. טומי מנגן בסקסופון טנור ומומחה באלקטרוניקה. כמו כן, הוא גם צייר המתמחה בציור נופים.
  6. דני - אחת מן האישיויות יוצאות הדופן של מיליגן, זאת בשל אופיו של דני - אדם הפוחד מאנשים, בייחוד מגברים, למרות שהוא בעצמו גם חלק מהם. דני מצייר בחייו טבע דומם בלבד, בטענה שהוא עושה זאת כי אבא של מיליגן, צ'אלמר, הכריח אותו לחפור לעצמו את קברו, ואז קבר אותו בתוכו בכפייה וללא סיבה מוצדקת.
  7. דוד - ילד בן 8 בעל התואר "שומר הכאב". בתפקידו, דוד מגיע ל"מקום" כדי לקחת את הכאב של האחרים. למעשה, דוד מבצע מעין חסד - הוא בוחר לסבול את כאבם של אחרים ולמנוע מהם את הסבל אותו היו אמורים להרגיש.
  8. כריסטין - ילדה בת 3. לכאורה, כריסטין עמדה בפינה בבית הספר כאשר בילי הסתבך בצרות. היא סובלת מדיסלקציה, וכדי להתגבר על המגבלה, ארתור לימד אותה קרוא וכתוב בצורה הנכונה. בשל דמותה המיוחדת, לרייגן קשר מיוחד עימה.
  9. כריסטופר - אחיה של כריסטין המנגן במפוחית בשעות הפנאי שלו.
  10. אדלנה - נערה לסבית בת 19 הנוהגת לגרש את רייגן מה"מקום" בכוח וכפייה. כלומר, אדלנה לוקחת במקומו את השליטה על הגוף. לדברי בילי, רייגן התכוון רק לשדוד את הסטודנטיות באוניברסיטת אוהיו ותו לא, אך משאדלנה הגיעה, היא תפסה את מקומו ואנסה אותן. למרות אופיה האכזרי, אדלנה מבשלת ומנקה את הבית בשביל האחרים, ובזמנה הפנוי כותבת שירה.
    יש לציין שדמותה של אדלנה גרמה לבילי להתנהגות בעלת חזות טרנסקסואלית, טרנסג'נדרית ואף ביסקסואלית, בשל העובדה שאדלנה נמשכת לנשים, ובפועל, בילי עצמו נמשך לנשים והינו סטרייט, כך שלמעשה האישיות של אדלנה מגבירה את המשיכה המינית שלו כלפיהן מנקודות מבט מיניות שונות.

הבלתי רצויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיויות אלה שפיתח בילי הוגדרו כ"בלתי רצויים", מכיוון שהם שברו את הכללים שנקבעו על ידי רייגן וארתור.

  1. פיל - פושע בעל אופי של בריון. פיל לקח חלק בתכנון כמה פשעים קטנים, והמבטא שלו דומה למבטאם של ילידי ברוקלין. פיל סומן כמבוקש ולא רצוי בשל היותו פושע.
  2. קווין - בדומה לפיל, גם קווין בעל ראש פלילי, והוא עזר לתכנן תוכנית לשדידת בית מרקחת. גם הוא סומן בשל היותו פושע.
  3. וולטר - אדם ממוצא אוסטרלי. הוא רואה בעצמו "צייד גדול", וניחן בחוש כיוון מצוין. וולטר שימש לעתים קרובות כצופה. למרות שלא ביצע פשע מהסוג שביצעו פיל וקווין, וולטר בכל זאת סומן כמבוקש לא רצוי לאחר שירה בעורב והרג אותו.
  4. אפריל הו - זונה במקצועה. המחשבות העיקריות של אפריל מתמקדות ברציחת אביו החורג של בילי. היא סומנה כבלתי רצויה לאחר ששכנעה את רייגן להרוג את צ'אלמר, לכאורה. מזימתה של אפריל כשלה לאחר שארתור הצליח להניא אותו מהמעשה ברגע האחרון.
  5. סמואל - אדם ממוצא יהודי. בניגוד לשאר האישיויות האתאיסטיות, רק סמואל הוא היחיד שמאמין באלוהים. סומן כלא רצוי לאחר שמכר באופן בלתי חוקי כמה מהציורים האישיים של האישיויות האחרות, ללא הסכמתן.
  6. מארק הזומבי - סוג של סוס עבודה. הסיבה שמארק מכונה "הזומבי" היא העובדה שהוא מבצע רק פקודות ונמנע מלעשות דברים שלא ביקשו ממנו. הוא בוהה בקירות כאשר הוא משועמם.
  7. סטיב - באופן אירוני למדי, סטיב הוא מתחזה, ומשתמש בכישורי החיקוי שלו למופעי קומדיה. סטיב מעולם לא זכה לתשומת לב, כי באופן אירוני גם הוא אישיות מפוצלת, ולמעשה הוא מעין אלטר אגו של בילי. הוא הוגדר כבלתי רצוי, כי הקומדיה הכושלת שלו גרמה לבעיות במשפחה.
  8. לי - אדם בעל אופי שובב, ה"שם זין" ו"מצפצף" על הצורה בה מקבלים האחרים את מעשיו. המתיחות של לי בדרך כלל סיבכו את משפחתו בצרות, אך לא אכפת לו מהשלכות מעשיו והוא לא מוכן לשלם על המחיר הכבד של מעשיו. הוא סומן כבלתי רצוי משום שאחת הבדיחות שלו, שהייתה גסה מדי ופרובוקטיבית, גרמה לבילי להיכנס לתא מבודד.
  9. ג'ייסון - האישיות המכונה "שסתום הלחץ". ג'ייסון שימש בהתחלה כשסתום כדי לשחרר מתח בשביל המשפחה, אבל התוכנית השתבשה והטעות שלו גרמה לו להסתבך ביותר מדי צרות, ועל כן גם הוא סומן כאישיות בלתי רצויה.
  10. בובי - אדם בעל אופי הרפתקני. בובי תמיד חולם להוביל הרפתקאה ולתקן משברים עולמיים, אך בשל היותו חסר שאיפות הוא סומן כאישיות בלתי רצויה.
  11. שון - ילד חירש בן ארבע, העושה קולות זמזום שאינו שומע, זאת על מנת שבכל זאת יוכל להרגיש אותם איכשהו באמצעות הרגשת הויברציות בתוך ראשו. שון סומן כאישיות בלתי רצויה משום שאין שום תועלת להיות חירש מאוחר יותר בחיים.
    יש לציין שלמרות ששון היה לא רצוי, הוא מעולם לא הוגלה אל תוך הצללים מעבר ל"מקום", כי הוא פשוט מעולם לא הורשה לקחת שליטה על ה"מקום".
  12. מרטין - סנוב מניו יורק הרוצה שדברים פשוט יימסרו לו בכוח, מבלי שירוויח אותם בכוחות עצמו או בתנאים וכללים שעליו לעמוד בהם כדי לממש את מטרתו. בשל כך, סומן מרטין כלא רצוי.
  13. טימותי - עובד בחנות פרחים. עבודתו נפסקה לאחר שהומוסקסואל פלירטט איתו, והמעשה הפחיד אותו. בשל הפלירטוט הלא צפוי, טימותי שקע לעולם משלו אחרי זה וסומן כלא רצוי.

אישיות המורה - אישיות ייחודית בפני עצמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישיות אשר הייתה יוצאת דופן מכל אישיויותיו של בילי, אך לא הוגדרה כרצויה או לא רצויה אלא כאישיות שתאמה למאפיינים של שתי קבוצות האישיויות, הייתה אישיות המורֶה. המורה שימש כאבן דרך חשובה ביותר, בשל סיועו לבילי להשיג כלים למטרת היתוך. המורה משולב באופי וההתנהגות של כל 23 האנשים האחרים, ובשל כך הוא זוכר כמעט את כל פעולות והמחשבות של האישיויות האחרות בדיוק רב. דבר זה מעיד על כך שרב הסיכוי שלאישיותו של המורה ראיות רבות המוכיחות שבילי סובל מפיצול אישיות.

המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1975, מיליגן נכלא בבית כלא לבנון באוהיו, בגין אונס (שביצע בתור אדלנה) ושוד מזוין (שביצע בתור פיל או קווין). הוא שוחרר על תנאי בתחילת 1977. בשל האונס שביצע, מיליגן אולץ להירשם בתור עבריין מין. באוקטובר באותה שנה, מיליגן נעצר שנית, הפעם באשמת אונס של שלוש נשים בשטח הקמפוס של אוניברסיטת אוהיו (גם הפעם בוצע הפשע בתפקיד האישיות אדלנה). הוא זוהה על ידי אחת מקורבנותיו, ממאגר תמונות קלסטרון משטרתיות של עברייני מין שכללו גם קלסטרון שלו, וכן בעזרת טביעות אצבעות שנמצאו על מכוניתה של קורבן אחרת‏[6]. מאחר שמיליגן השתמש באקדח ואקדחים נוספים נמצאו במקום מגוריו, התברר שהוא גם הפר את תנאי השחרור שלו. בכתב האישום נגד מיליגן נכתב: "...שלוש עבירות של חטיפה, שלושה אישומים של שוד בנסיבות מחמירות וארבע עבירות של אונס"‏[7].

במהלך הכנת ההגנה שלו, מיליגן עבר הערכה פסיכולוגית על ידי ד"ר ויליס ק. דריסקול, אשר איבחן את מיליגן כלוקה בסכיזופרניה חריפה. הוא נבדק לאחר מכן על ידי הפסיכולוגית דורתי טרנר ממרכז בריאות הנפש המערבי בקולומבוס באוהיו. במהלך בדיקה זו, איבחנה טרנר כי מיליגן אכן סובל מהפרעת אישיות מרובה, וכי 24 האישיויות שפיתח אינן תעלול מתוחכם אלא הפרעה אמיתית. הסנגורים הציבוריים של מיליגן, גארי סצ'ווקרט וג'ודי סטיבנסון, טענו מאידך לאי שפיות - "והוא אושפז... עד אשר הוא יחזור לשפיות".

המאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליגן נשלח לסדרה של בתי חולים ממשלתיים לחולי נפש, בהם בית המשוגעים של אתנה, שבו, לפי הדו"ח שלו, הוא קיבל רק מעט מאוד עזרה ולא הועילו לו התנאים שם. כאשר שהה בבתי החולים הללו, מיליגן דיווח על עשר אישיויות בלבד. אלה עשרת האישיויות היחידות שהיו ידועות לפסיכולוגים אז. מאוחר יותר התגלו 14 אישיויות נוספות המוגדרות כ"בלתי רצויות". בין עשרת הראשונים היו ארתור, אלן, רייגן ודסקוביניץ' (אשר מיליגן טען שהוא זה שביצע את הפשעים) ואדלנה, אשר לפיו היא זו שהשתוקקה לחיבה וביצעה את מקרי האונס‏[8]. מיליגן קיבל טיפול מהפסיכיאטר דוד קאול, אשר איבחן 14 אישיויות נוספת.

השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליגן שוחרר ב-1988, לאחר עשור במוסד לחולי נפש. כיום הוא מתגורר בקליפורניה, והוא הבעלים של חברת הפקות סטורמי לייף שבמסגרתה הוא יוצר סרטים. למרות שחל שיפור ניכר במצבו הנפשי, הוא טוען ומאמין שבכל זאת עדיין קיימות בתוכו מספר אישיויות נוספות.

דניאל קיז כתב ביוגרפיה בשם "24 הפנים של בילי מיליגן". ספר נוסף של קיז, "מלחמות מיליגן", פורסם ביפן ב-1994 ובטייוואן ב-2000, אך עדיין לא בארצות הברית. הסיבה לכך היא התביעה המשפטית המתמשכת של מיליגן כנגד מדינת אוהיו, בשל הטיפול הלקוי לכאורה אשר קיבל במוסדות של אוהיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 30 שנים אחר כך, מקרה הפיצול אישיות עדיין מרתק (באנגלית) חדשות מאת The Columbus Dispatch בשנת 2007 על מיליגן.
  2. ^ קיז, דניאל. המוחות של בילי מיליגן, p.131-135, (1981). ISBN 0394519434
  3. ^ רישום מקרי המוות באוהיו, "צ'אלמר ג'יי. מיליגן, תושב פיירפילד, אוהיו, נפטר ב-14 בדצמבר 1988 במחוז פיירפילד"
  4. ^ מאמר בעיתון Lancaster Eagle Gazette‏, 21 ביוני 1962. המאמר מציין כי "...חתונתם התרחשה ביולי ה-23, 1957."
  5. ^ קיז, דניאל. המוחות של בילי מיליגן, p.135-139, (1981). ISBN 0394519434
  6. ^ קיז, דניאל. 24 הפנים של בילי מיליגן, p.6-7, (1981). ISBN 0394519434
  7. ^ קיז, דניאל . 24 הפנים של בילי מיליגן, p.16, (1981). ISBN 0394519434
  8. ^ קיז, דניאל.24 הפנים של בילי מיליגן, p.54, (1981). ISBN 0394519434