ביל גרהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביל גרהם

ביל גרהםאנגלית: Bill Graham;‏ 8 בינואר 1931 - 25 באוקטובר 1991) היה אמרגן אמריקאי ומקדם מופעי רוק החל משנות ה-60 ועד מותו.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרהם נולד בשם וולפגנג וולודיה גריונקה בברלין, בנם של פרידה (לבית זאס) ויענקל גריונקה, מהנדס במקצועו. משפחתו של גרהם הייתה משפחה יהודית במעמד בינוני-נמוך אשר היגרה מרוסיה לגרמניה קודם לעליית הנאציזם בגרמניה. אביו של גרהם מת יומיים לאחר לידת בנו. אימו שמה את גרהם ואחותו בבית יתומים בברלין. ילדי בית היתומים נשלחו לצרפת לפני פרוץ המלחמה, בעוד אחיותיו הגדולות נותרו עם אימן בגרמניה. לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הוברח גרהם עם ילדים אחרים מחוץ למדינה, אחותו שהייתה עמו לא שרדה את המסע ומתה בדרך. אימו של גרהם נרצחה באושוויץ. מבין חמשת אחיותיו, אסתר שרדה את השואה היגרה לארצות הברית אחרי אחיה, והייתה קרובה מאד לגרהם בשנותיו האחרונות. אחותו ריטה ניצלה אף היא לאחר שנמלטה לשנגחאי ומשם היגרה לארצות הברית.

לאחר שהגיע לארצות הברית שהה גרהם בבית יתומים בברונקס שבניו יורק. הוא סבל מכינויי גנאי של ילדים אחרים שלעגו למבטאו הגרמני, דבר שגרם לו לסגל, לאחר אימון, מבטא ניו יורקי מושלם, ולשנות את שמו לביל גרהם. לדבריו, היה זה השם הקרוב ביותר שמצא בספר הטלפונים לשם משפחתו המקורי גריונקה. הוא סיים לימודי תיכון בניו יורק ולימודי תואר ראשון בסיטי קולג' של ניו יורק במנהל עסקים. בשנת 1951 גויס לצבא ארצות הברית ושירת במלחמת קוריאה, שם הוענקו לו עיטורי כוכב הארד ולב הארגמן. עם שובו לארצות הברית עבד כמלצר ורב מלצרים, במלונות נופש בהרי קטסקיל. מאוחר יותר צוטט כאומר כי ניסיונו כרב מלצרים בעת שאירח משחקי פוקר חשאיים, היה אימון טוב לקריירה שלו כאמרגן. בשנות ה-50 הפך אף לאלוף ריקודי ממבו במועדוני ניו יורק.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-60 עקר גרהם לסן פרנסיסקו כדי להתגורר סמוך לאחותו ריטה. לאחר שהוזמן לקונצרט חינם שנערך בפארק שער הזהב, נוצר קשר בינו לבין להקת הפנטומימה של סן פרנסיסקו (San Francisco Mime Troupe), להקת תיאטרון רדיקלי. הוא נענה לבקשת הלהקה ליטול את ניהולה ונטש קריירת עסקים מבטיחה. לאחר שמנהיג הלהקה, רוני דייויס, נאסר באשמת גילוי תועבה בעת הופעה פומבית, גרהם אירגן קונצרט התרמה כדי לממן את הוצאותיו המשפטיות. הקונצרט היה להצלחה וגרהם זיהה את ההזדמנות העסקית.

מאותה עת החל לארגן קונצרטים נוספים ללהקת הפנטומימה ולבסוף עזב את הלהקה כדי לעסוק בארגון קונצרטים כמקור הכנסה. במחצית המאה ה-20 היה אודיטוריום פילמור בסן פרנסיסקו בבעלות היזם האמריקאי אפריקאי צ'ארלס סוליבן. גרהם פנה לסוליבן בבקשה לקיים את קונצרט ההתרמה השני של להקת הפנטומימה ב-10 בדצמבר 1965. בשנת 1966 חתם גרהם על חוזה עם סוליבן ובו הובטחו לשימושו כל הימים בהם היה האודיטוריום פנוי מהופעות אחרות. גרהם זוקף לזכותו של סוליבן את ההזדמנות להיכנס לעסקי אמרגנות מופעי המוזיקה.

גרהם הפיק קונצרטים של להקות אשר הפכו במבט היסטורי לבולטות בתולדות מוזיקת הרוק, עת עדיין היו חלק מתרבות הנגד, בהן: ג'פרסון איירפליין, Big Brother and the Holding Company,‏ Country Joe and the Fish, לורנס פרלינגטי (Lawrence Ferlinghetti), אלן גינסברג והלהקה החביבה מכולם על גרהם, גרייטפול דד. בשנים 1967 ו-1968 שימש כמנהלה של להקת ג'פרסון איירפליין. הצלחותיו והאהדה לה זכה בקרב הלהקות איפשרו לו להיות מארגן הקונצרטים הבולט בעולם הרוק. בין האולמות הידועים בהם פעל היה הפילמור וסט ווינטרלנד בסן פרנסיסקו והפילמור איסט בניו יורק. גרהם אף היה בעליה של חברת התקליטים פילמור רקורדס אשר פעלה בין השנים 1969 עד 1976 לערך. בין האמנים שחתמו חוזי הקלטה בחברתו של גרהם היה רוד סטיוארט.

בעיר ניו יורק הוא הקים חברת אמרגנות בשם סוכנות מילרד (The Millard Agency) אשר אירגנה הזמנות להופעות ללהקות שונות ברחבי ארצות הברית. באולמות שבהם פעל בקביעות הוא העלה קונצרטים, בימים מסוימים בשבוע, ללהקות לא ידועות, בהן סנטנה, כדי שתזכנה להזדמנות לחשיפה. בשנת 1972 גרהם היה האמרגן האחראי להופעותיה של להקת הרולינג סטונז בחוף המערבי, הוא גם נטל חלק בארגון מסעות ההופעות של הלהקה בשנים 1975 ו-1978. בשנת 1981 הפך לאמרגן הראשי של כל מסע ההופעות של הסטונז בארצות הברית וכן האמרגן הראשי של מסע הופעותיהם באירופה בשנת 1982.

בשנת 1971 סגר גרהם את אולמות פילמור בניו יורק ובסן פרנסיסקו. הוא נימק החלטה זו בצורך אישי "למצוא את עצמו". הוא פרש לאי ביוון, אולם עד מהרה שב לעסקי האמרגנות. באמצע שנות ה-80 הוא יזם יחד עם סטיב ווזניאק, את הקמת אמפיתיאטרון שורליין (Shoreline Amphitheatre) המשמש כאתר המופעים הפתוח הראשי של עמק הסיליקון.

לאורך כל שנות עבודתו כאמרגן, גרהם אירגן קונצרטים למטרות צדקה. בעבודתו שימש דוגמה לארגון יעיל של קונצרטי רוק לקהלי ענק, כגון קונצרט לייב אייד האמריקאי, שנערך באצטדיון JFK בפילדלפיה, ב-13 ביולי 1985, סדרת הקונצרטים "קשר התקווה" (A Conspiracy of Hope) בשנת 1986 ו"זכויות אדם עתה!" בשנת 1988, שניהם לטובת ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

באמצע שנות ה-80 קיבל עברו של גרהם, כניצול שואה, בעת נשיאותו של רונלד ריגן. לאחר שנודע לגרהם כי בכוונת ריגן להניח זר בבית הקברות בביטבורג (Bitburg), גרמניה, שם נקברו חיילי אס אס, הוא אירגן מעשי מחאה נגד התוכנית. בחודש שבו ביקר ריגן בגרמניה, הושלך בקבוק תבערה על ידי נאו-נאצים על משרדו של גרהם.

לגרהם הייתה שאיפה להפוך לשחקן אופי בקולנוע, והביע הערצה עזה לאדוארד ג'י רובינסון. הוא הופיע בסרט אפוקליפסה עכשיו, בבימוי פרנסיס פורד קופולה כאמרגן הופעת שפנפנות פלייבוי. בשנת 1990 השתתף בסרטו של בארי לוינסון, באגסי, בתפקיד צ'רלי "לאקי" לוצ'יאנו. באחד מקטעי הסרט נראה גרהם רוקד ריקוד לטיני, סגנון ריקוד שבו שלט היטב מימיו כנער בניו יורק. בשנת 1991 הופיע בסרטו של אוליבר סטון הדלתות. בשנת 1987 הוא אף שיחק בתפקיד קטן בסרטו של פרנסיס פורד קופולה גן השיש.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרהם נהרג בהתרסקות מסוק, סמוך לעיר וליהו בקליפורניה, ב-25 באוקטובר 1991, בדרכו לביתו מקונצרט של Huey Lewis and the News, אשר נערך בעיר קונקורד בקליפורניה. הוא נסע לקונצרט כדי לדון בתוכנית לקיום קונצרט צדקה לטובת נפגעי שריפת הענק באוקלנד בשנת 1991. מיד לאחר שקיבל את התחייבות הלהקה להופיע בקונצרט הצדקה, שב למסוקו והמריא לדרכו. הוא התרסק מרחק 30 ק"מ ממקום ההמראה. המסוק שטס בעננות נמוכה, גשם ומשבי רוח, התנגש בעמוד מתח גבוה. הטייס, גרהם וחברתו מליסה גולד, נהרגו בתאונה. בנה של החברה, ארי גולד, ביים סרט קצר על התאונה בשם "הליקופטר", אשר זכה בפרס אוסקר לסרטי סטודנטים.

מתקופת נישואיו לאמנית בוני ליפשיץ מקלין הותיר גרהם את בניו דויד ואלכס. לאחר מותו השתלטו עובדי חברת "ביל גרהם מציג" על החברה ובניו נותרו חלק מצוות הניהול החדש. בעלי החברה החדשים מכרו את החברה לחברת הפקות אחרת. ב-3 בנובמבר 1991 נערך בפארק שער הזהב בסן פרנסיסקו, קונצרט לזכרו של גרהם ושני ההרוגים האחרים בתאונה. כ-300,000 איש הגיעו לאירוע ורבות מן הלהקות שגרהם היה אמרגנן לאורך השנים, הופיעו על הבמה, ביניהן: סנטנה, הגרייטפול דד, ג'ון פוגרטי, רובין ויליאמס, איחוד של להקת Journey, ואיחוד של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]