בין השמשות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בין השמשות

בהלכה היהודית, בין השמשות הוא פרק הזמן שבין סוף היום לתחילת הלילה (דמדומי ערב). סביב קביעת מועדו המדויק של זמן בין השמשות ישנה מחלוקת הלכתית, אולם כיום מקובל בארץ ישראל שבין השמשות מתחיל בשקיעת החמה ומסתיים כעבור כ־18 דקות בצאת הכוכבים ותחילת הלילה (זמן זה מתקצר ומתארך בהתאמה להתקצרות והתארכות הימים). בחוץ לארץ ישנם מקומות בהם נוהגים באופן אחר (ראו בהמשך).

לגבי זמן זה של בין השמשות קיים ספק עקרוני האם הוא נחשב לחלק מיום שלפניו או ללילה שלאחריו, ספק שהשלכותיו רבות: זמני כניסת ויציאת שבתות וחגים, ספירת הימים לברית מילה ולנידה, הזמן המתאים לקיום מצוות שזמנן רק ביום או רק בלילה ועוד. מחמת הספק במעמדו של בין השמשות, זמן בין השמשות נידון לחומרא כיום וכלילה (בעיקר בדברים שתוקפם מהתורה).

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהר"ל מסביר ש"שמש" היא מילה נרדפת ל"יום". 'בין השמשות' פירושו 'בין היממות'.‏[1] הגר"א, לעומתו, מסביר שהכוונה היא לשמש ממש, ו"בין השמשות" פירושו בין העלמות השמש מהעין להעלמות אור השמש מהרקיע.‏[2]

נאמר במשנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו' כי עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, הכתב, והמכתב, והלוחות, הקשת, והמן, המטה, והשמיר.

מקור תלמודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מסכת שבת מובאת ברייתא ובה ההגדרה היסודית של בין השמשות כזמן מסופק, ומחלוקת התנאים משולשת לגבי אורכו וזמנו:

תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים.
ואיזהו בין השמשות? משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות; הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל (כחצי קילומטר). רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ד, עמוד ב'

בהמשך הסוגיא בתלמוד מוערך שיעור בין השמשות לרבי יהודה כדי שיעור זמן הילוך של בין 2/3‏[3] ל־3/4 מיל‏[4] (בספרות ההלכתית, מתייחסים לשיטת רבי יהודה כשיעור זמן של 3/4 מיל)‏[5]. היות שישנם שלוש שיטות בתרגום שיעור הילוך מיל לדקות קבועות (18 דקות, 22.5 או 24), נמצא ששיעור 3/4 מיל, אורך בין השמשות לפי רבי יהודה הינו (בהתאמה) 13.5 דקות, 16.8 או 18.

שיטת רבי יוסי היא שזמן בין השמשות קצר מאוד, אך לא מפורש בברייתא מתי זמנה (ביחס לשקיעת החמה). על פי רוב הראשונים (בהתבסס על הגמרא בהמשך הסוגיא), זמן בין השמשות של רבי יוסי הינו לאחר זמן בין השמשות של רבי יהודה‏[6]. לפי הדעות שזמן בין השמשות של רבי יוסי הינו לאחר זמנו של רבי יהודה, כתב הרא"ש שהוא אחריו בשיעור הליכות ארבעים ותשע אמה (כ־2 דקות)‏[7]. אך יש אומרים שזמן בין השמשות של רבי יוסי הוא בתוך זמן בין השמשות של רבי יהודה‏[8].

בהמשך הסוגיה מובאת ברייתא נוספת על זמן בין השמשות לפי מראה הכוכבים בשמים:

כוכב אחד - יום, שנים - בין השמשות, שלשה - לילה. אמר רבי יוסי: לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד ב'

התלמוד במסכת שבת פוסק להלכה כשיטת רבי יהודה וכרבי יוסי לחומרא, כלומר כל זמן שאינו נחשב ליום או ללילה גמור על פי שתי השיטות, נחשב לבין השמשות המסופק.

שיטות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד ירושלמי למסכת ברכות מובאות דעות נוספות לגבי זמן בין השמשות:

  • "רבי אומר: הלבנה בתקופתה (בתחילת חודש הלבנה), התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות - זהו בין השמשות." (ירושלמי ,ברכות, פרק א, דף ב, עמוד ב)
  • "רבי חנינא: סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות" (ירושלמי, ברכות, פרק א, דף ג, עמוד א) .
  • "איזהו בין השמשות, אמר רבי תנחומא: לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף, נחלקה הטיפה לכאן ולכאן - זהו בין השמשות." (ירושלמי שם) - משך הזמן שבין השמשות הוא כמו משך הזמן שיקח לטיפה של דם (הצמיגה יותר מטיפת מים) שתהיה מונחת על חד של חרב סייף (חרב דקה) עד שתפול.


במסכת פסחים בתלמוד הבבלי, במהלך סוגיה קצרה העוסקת בשטח כדור הארץ, מובאת ברייתא על פיה שיעור בין השמשות לרבי יהודה הוא כדי הילוך 4 מילים:

רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין...

תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ד, עמוד א'

התלמוד מתעלם מהסתירה בין שיטת רבי יהודה במסכת שבת (שם מוערך שיעור בין השמשות בזמן הילוך 3/4 מיל) לשיטתו במסכת פסחים (שם מוערך שיעור זה בזמן הילוך 4 מיל).

שיטות הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתירה בין שיטת רבי יהודה המובאת במסכת שבת ובמסכת פסחים, הובילה לדעות שונות בקרב הראשונים בסוגיית המועד המדויק של בין השמשות.

על פי שיטת הגאונים, הרי"ף והרמב"ם, שיטתו הקובעת של רבי יהודה לגבי בין השמשות היא השיטה המובאת במסכת שבת, בעוד שיטתו במסכת פסחים דחויה או מתורצת לעניין אחר ('צאת כל הכוכבים' ולא 'צאת הכוכבים'). על פי שיטה זו בין השמשות מתחיל מיד עם שקיעת החמה, נמשך כדי שיעור הילוך 3/4 מיל (או עד שיראו 3 כוכבים בינוניים), ומסתיים עם צאת הכוכבים שהוא תחילת הלילה.

לעומתם, רבנו תם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש והר"ן, מתייחסים לשיטת רבי יהודה המובאת במסכת פסחים כשיטתו העיקרית, ולשיטתו המובאת במסכת שבת כמשנית. על פי שיטה זו ישנם שתי נקודות זמן למושג שקיעת החמה. שקיעת החמה הראשונה היא עם העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע, וגם לאחריה במשך שיעור זמן של הילוך 3 ורבע מיל עדיין נחשב ליום. זמן בין השמשות מתחיל בשקיעת החמה השנייה שחלה בסוף זמן זה ומסתיים כעבור שיעור זמן של הילוך 3/4 מיל, ובסך הכל ישנו שיעור הילוך 4 מילים בין שקיעת החמה הראשונה ועד צאת הכוכבים. על פי שיטה זו הברייתא במסכת שבת המדברת על שיעור זמן של 3/4 מיל בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים מתייחסת לזמן מאוחר יותר של שקיעת החמה שחל הרבה אחרי העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע, שהוא הזמן שברקיע עדיין ניכרת אדמומית השמש לאחר העלמותה מעבר לאופק. חישוב זמן זה מתבסס על השיטה שהילוך מיל הוא 18 דקות, ועל כן הילוך 4 מילים הוא 72 דקות, כלומר הלילה לפי שיטה זו מתחיל 72 דקות לאחר העלמות גלגל השמש.

על פי שיטת רבי אליעזר ממיץ בספרו "יראים", זמן בין השמשות הינו קודם לשקיעת החמה (במובן של העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע). גם על פי שיטה זו ישנם שני מושגי זמן הנקראים 'שקיעת החמה', כאשר הראשונה שביניהם היא עוד כאשר השמש נראית על הארץ, והשנייה בשעת העלמות גלגל השמש מעבר לרקיע.

נפקא מינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשלכות ממחלוקת הראשונים בקביעת זמן בין השמשות הינן משמעותיות, שכן הן נוגעות לדברים שתוקפם מדאורייתא, כדוגמת זמני כניסת ויציאת השבת, קביעת מועד ברית המילה וזמן קריאת שמע של ערבית. כך לדוגמה, על פי שיטת רבינו תם, ערב שבת נמשך זמן רב גם לאחר שקיעת החמה ועשיית מלאכה מותרת בזמן זה, בעוד לפי שיטת היראים והגאונים זמן זה הינו חלק מעיקר השבת, ועשיית מלאכה בו אסורה מהתורה. במוצאי שבת, הזמן בו מותרת עשיית מלאכה על פי שיטת היראים והגאונים הוא עדיין עיקר השבת על פי שיטת רבינו תם.

הלכה למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולחן ערוך נפסק כשיטת רבנו תם, שהיום ממשיך גם אחר שקיעת החמה ורק אחר כך מתחיל זמן בין השמשות‏[9]. אך לעומתו הגר"א פסק כשיטת הגאונים. ה"רב" בעל התניא פסק בשולחן ערוך שלו כשיטת ר"ת. אמנם בסידורו משנה אחרונה, פסק כשיטת הגאונים.

כיום בארץ ישראל מקובל להלכה לפסוק כשיטת הגאונים לעניין זמן בין השמשות, אך יש המחמירים גם כשיטת רבינו תם, ועל כן שומרים את השבת מתחילת בין השמשות על פי שיטת הגאונים ועד סוף בין השמשות על פי שיטת רבינו תם. עם זאת, בחו"ל היו מקומות בהם נהגו כשיטת רבינו תם אף לקולא, גם לגבי כניסת שבת.

דיני בין השמשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השמשות

מכיוון שבין השמשות הוא זמן המסופק אם הוא מן היום או מן הלילה, תקף לגביו הכלל ההלכתי "ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא". ועל כן בדינים שתוקפם דאורייתא מתייחסים לבין השמשות לחומרא, גם כחלק מהיום הקודם וגם כחלק מהלילה הבא, ובמקרים מסוימים אף כזמן שחלקו מהיום וחלקו מהלילה.

תוצאה ישירה מספק זה של בין השמשות גורם לכך שזמן זה יחשב כשבת בין בערב שבת ובין במוצאי שבת, וכך גם ביום כיפור לעניין זמן הצום, וזו סיבה אחת לכך שאורכה של השבת והמועדים הינה כ־25 שעות (הסיבה השנייה היא דין תוספת שבת החל גם על יו"ט ויום כיפור).

לגבי ברית מילה, תינוק שנולד בבין השמשות בין שני ימים נימול בשבוע הבא ביום השני. אם הוא נולד בבין השמשות בין שישי לשבת, הוא אינו נימול בשבת הבאה שמא נולד ביום הקודם ולכן מילתו אינה דוחה שבת (מילה דוחה שבת ויום טוב רק כשחלה בזמנה, ולא כשחלה שלא בזמנה). במקרים מסוימים יחשב בין השמשות גם כיום וגם כלילה, לדוגמה זב שראה ראיית זוב בבין השמשות, ראיה זו נחשבת לחומרא כראיה שחלקה ביום וחלקה בלילה.

בהלכות שבת, זמן בין השמשות (בתחילת השבת ובסופה) הינו זמן בו אסורה עשיית מלאכות שתוקף איסורם מהתורה כמו בעיקר השבת, אך במקרים שונים מלאכות שתוקף איסורם מדרבנן מותרות, לדוגמה מלאכות דרבנן שנאסרו משום שבות יהיו מותרות בזמן בין השמשות, אך רק בזמן שיש צורך רב בדבר או שמדובר בדבר מצווה. כן מותרת אמירה לגוי לעשות מלאכה במקום צורך רב או הפסד מרובה.

אדם העושה מלאכה באחד מבין השמשות של שבת בשוגג חייב באשם תלוי, לפי שיטת רש"י. על פי שיטת התוספות, רק אדם העושה מלאכה בבבין השמשות של מוצאי שבת חייב באשם תלוי, בעוד אדם העושה מלאכה בבין השמשות של ערב שבת פטור מאשם תלוי. השוני מנומק בכך שבערב שבת טרם הוחזקה השבת, ובמוצאי שבת כבר הוחזקה השבת‏[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גור אריה שמות יב, ו
  2. ^ ביאור הגר"א או"ח סי' רס"א ס"ק י"א
  3. ^ דעת רב יוסף בשבת לד ב
  4. ^ דעת רבה בשבת לד ב
  5. ^ כפסק רוב הראשונים.
  6. ^ כן כתבו רוב הראשונים (ריטב"א, רבינו פרחיה, והרא"ש
  7. ^ רא"ש פרק ב' סימן כ"ג
  8. ^ מגיד משנה על משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט', הלכה י"ג.
  9. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רס"א, סעיף ב'
  10. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רס"א, סעיף י"ז



חלקי היממה

שחר - דמדומי בוקר - זריחה - בוקר - צהריים - אחרי הצהריים - דמדומי ערב - שקיעה - ערב - לילה - חצות הלילה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.