ביקורת על המקרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ביקורות על המקרא, להבדיל מביקורת המקרא (העוסקת בזיהוי ביקורתי של מחברי הטקסט המקראי בלבד), עוסקת במגוון ביקורות ממגוון תחומים על הטקסט המקראי, כמו על המסרים העולים ממנו. הן ביקורת על הנתונים ההיסטוריים המופיעים במקרא - במידה ואינם תואמים לנתונים ההיסטוריים שבידינו, הן ביקורת על תפיסות בענייני מדע הסותרות למדע הקיים בידנו כיום, הן ביקורת מוסרית על תפיסות מוסר מקראיות, כגון מעמד האישה במקרא, היחס לעבדים במקרא, הענישה המקראית והפשע המקראי.

גישה ביקורתית למקרא - רקע ונושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורתיות המקרא מתייחסת למסורות שמקורן במקרא, ואשר מהוות אבני היסוד של היהדות. פרשנותן של מסורות אלה נוגעת במסורות מסוגים אחדים:

הגישה הביקורתית תלויה במידה רבה בטיב המסורת, כאשר המסורות הקוסמיות נבחנות בדרך כלל בראי הידע הפיזיקלי, ואילו המסורות ההיסטוריות נבחנות בהשוואה לממצאים היסטוריים וארכאולוגיים ממקורות חוץ-מקראיים.

ביקורת על תפיסות האגדה שבמקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורות הקוסמיות של התנ"ך אינן נתמכות על ידי ממצאים אמפיריים מתחומי אסטרונומיה, גאולוגיה, פיזיקה וביולוגיה, ועומדות בסתירה לעמדות המדעיות המקובלות בנושאים אלו. לפיכך, המדע נוטה לראות כיום בסיפורים אלה בעיקר עדויות אנתרופולוגיות אשר עשויות לשפוך אור על הדרך שבה התפתחה המחשבה האנושית, על ניסיונות האדם העתיק לתת הסברים לטבע המוכר לו, בכלים המחשבתיים שהיו בידיו אז.

ככלל, לא קיים אישוש מדעי לתופעות המתוארות במקרא כנסים, ולא נצפו תופעות דומות, אשר היו עשויות לשמש כהשראה להיווצרות סיפור הנס. לכן, על פי ההנחה השוללת את מציאות ה' ויכולתו להתערב בטבע כרצונו, לא ניתן לראות את סיפורי הנסים כתיאורי מציאות, אלא בעיקר כאגדות עם, שמשקפות את תרבותו ואת אופיו. יחד עם זאת, ישנם תיאורי "נסים" במקרא הדומים לתופעות טבע ידועות. לדוגמה, ייתכן שמקור סיפור כריתת מי הירדן (יהושע ג') הוא בחסימה זמנית של הנהר על ידי קריסת צוקים לתוכו בעקבות רעש אדמה, תופעה שנצפתה פעמיים במאה ה-20.‏‏[1]

ביקורת על תפיסות היסטוריות במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה ביקורתית לספרות ההיסטורית שבמקרא עושה שימוש בהשוואות לכתבות וכתבים של אומות אחרות בני אותה התקופה, ממצאים העולים מעדויות ארכאולוגיות וכדומה.

מבחינה זו, תיאור יציאת מצרים, תיאור התנחלות השבטים ומסע הכיבוש בארץ ישראל ותיאור הממלכה המאוחדת, כל אלו האירועים שנערכו בין המאה ה-13 לפני הספירה ועד למאה העשירית לפני הספירה, אינם מתיישבים עם הממצאים ההיסטוריים והארכאולוגיים של אותה התקופה (שלהי תקופת הברונזה המאוחרת - תקופת הברזל הראשונה). אם כי אסטלת ישראל מלמדת אותנו על קיומה של קבוצה אתנית בשם ישראל בראשית אותה תקופה, שלהי המאה ה-13 לפנה"ס, ועדויות ארכאולוגיות מלמדות על תחילתה של התיישבות באזור חבל ההר ובאזור הגליל, התיישבות המובדלת והמובחנת מהמתיישבים הסמוכים; הכנענים-פיניקים וגויי הים - הפלשתים, הן בצורת ההתיישבות והן בקרמיקה (סוגי הכלים שבשימוש).

אולם מהמאה ה-10 לפנה"ס אנו עדים לממצאים ארכאולוגיים המלמדים על קיומה של ממלכה בגליל ובשומרון (ממלכת ישראל) ועל קיומה של ממלכה בחבל ההר (ממלכת יהודה). בנוסף, מהמאה ה-9 לפנה"ס ואילך אנו מקבלים חפיפה כמעט מלאה לשמות המלכים המוזכרים במקרא עם השמות המוזכרים בכרוניקות האשוריות של המאה ה-9 עד המאה ה-6 לפנה"ס, כמו גם מצבת מישע המואבית וכתובת תל דן הארמית המאוששים את קיומם של אישים ואירועים מקראיים.

טענות כלפי התפיסה המוסרית של התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהטענות המועלות על ידי מבקרים כנגד המקרא, היא תמיכתו במנהגים הנחשבים לבעיתיים מבחינה מוסרית מזווית ראיה מודרנית, כגון דיני העבדות ודיני הענישה. בעוד שלדעת אלו המכחישים את מקורה האלוהי של התורה, הימצאותם של חוקים אלו מוסברת היטב, כיוון שחוקים אלו תואמים לנורמות המוסריות שנהגו בעבר. הרי שאם התורה היא אלוהית ונצחית, הימצאותם של חוקים התואמים את זמן כתיבתה, אולם סותרים את המוסר המקובל כיום, מעוררת תמיהה. ‏[2]

ביקורת על יחס המקרא כלפי העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה לא רק שאינה מבטלת את קיום מוסד העבדות, אלא שגם אינה צופה אופק היסטורי שבו תופעה זו תיעלם או תיחשב כבלתי ראוייה. התורה רואה את קניינו של אדם על ידי אדם אחר כעובדה קיימת. אדם יכול לקנות אדם אחר ("כי תקנה עבד עברי", שמות כ"א 2) ואדם גם עלול להמכר בגניבתו (שמות כ"ב 2). אדם עשוי להימכר לעבדות בגלל חובו, והוא רשאי למכור את ילדיו כדי לכסות חוב ("וכי ימכור איש את בתו לאמה", שמות כ"ב 7). עבד עברי זוכה ליחס מועדף על פני עבד כנעני. מכירת אדם את עצמו או את ילדיו בשל חוב הייתה נורמה בכל התקופה המתוארת במקרא (לדוגמה: מלכים ב, ד' 1, נחמיה ה'). באשר לאָמה (נערה מעל גיל 12, הנחשבת לרוב כקטינה במושגים של זמננו), לא רק עבודתה נמכרת לאדון אלא גם גופה, והיא משמשת לו כאישה ללא קשר לרצונה, כל עוד יחפוץ בה (שמות כ"א 7-11).

באשר לעבד עברי, התורה מתייחסת לעבדותו בשלילה עקרונית, הגבילה את זמן עבדותו ואת זכויות האדון עליו, ואף קבעה לו מענק בצאתו מן העבדות (שמות כא,ב, ויקרא כה, לט-מג, דברים טו, יב-יח). לעומת זאת עבד שאינו יהודי עובד לעולם, פרט לשבתות (שמות כג, יב, דברים ה, יג-יד).

העבד נחשב לרכושו של אדוניו. אם יכה אותו אדוניו באכזריות עד מוות - "נקום ינקם", אך אם לא ימות תחת ידו מיד אלא לאחר יומיים - אדוניו לא ייענש כלל, "כי כספו הוא" (שמות כא, 20 - 21). ואם "רק" את עינו ישחית במכות, עונשו של האדון יהיה אבדן כספו, שכן העבד יצא לחופשי (שם, 26-27).

סביר להניח כי חוקים אלה, הנחשבים כיום כאכזריים, נהגו בתקופה בה נכתב הטקסט והיוו נורמה חברתית ותרבותית. אף הייתה בהם קידמה ביחס למצב העבדות בעמים קדומים אחרים. אך חוקי העבדות של עמים אחרים עברו מהעולם במהלך השנים לאחר שהחלו להיחשב כבלתי-אנושיים; בעוד על התורה נאמר כי "ניתנה למשה בסיני", והטקסט בה אמור להיות נצחי וללוות את עם ישראל. גם לאחר הוספת הנופך המוסרי של פירושי חז"ל, עדיין נשארים חוקי העבדות קשים, ואדם בעל אוריינטציה הומניסטית כיום יתקשה לקבלם.

ביקורת על דרכי הענישה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשובות מצדדי המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית לדעת חז"ל מאז שחרב בית המקדש לא נעשים ניסים גלויים כמו קריעת ים סוף. דבר זה נובע מהסתר פנים של ה', והוא חלק גדול בגזירת הגלות. שנית, נעשים ניסים על טבעיים בכל יום, כך למשל יש סיפורים רבים ברפואה על ניסים רפואיים שלא נמצא להם הסבר טבעי. לגבי ניסים בשינוי הטבע המתוארים במקרא כמו קריעת ים סוף או עצירת מי הירדן, כבר במקרא מבואר שלא נעשה פתאום אלא על ידי רוח, והנס הוא שה' שלח רוח בדיוק בזמן שהיו צריכים לעבור את הים.

תפיסות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענת המאמינים היא שהחוקרים מנסים לחדש ולכן מעדיפים להמציא מחדש את ההיסטוריה. כך למשל תיעוד הדומה לעשר המכות תוארך על ידי רוב החוקרים לזמן אחר מהמופיע במקרא שעה שיש חוקרים הטוענים שאפשר לתארכו לזמן המקרא. כמו כן, פעמים רבות החוקרים מנסים לשער השערות שונות מהמקורות גם כשאין בעייתיות במקורות.

על עיקר הטענה, אומרים המאמינים, שעדות אנושית חזקה יותר מכל עדות אחרת. כך למשל אם ימצאו ממצאים בעוד מאות שנים על כך שבנימין נתניהו לא כיהן כראש ממשלה, נכדיו לא יאמינו לזאת נגד כל טענה או ממצא שונה.

נושאים השנויים במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענת המאמינים היא, שהמוסר האנושי חייב להכתב בספר, כיוון שלכל אדם ולכל תקופה אמות מידה משלו. כך למשל פדופיליה נחשבת כיום ללא מוסרית וקניית מוצרים שנעשו על ידי עבדות או דיג לשם תחביב נחשבים כמוסריים אך ייתכן שבעוד שנים תשתנה דעת רוב האנושות בנוגע לכך להיפך. לכן כתבה התורה אמות מידה ברורות שתשארנה לנצח. אך מצד שני, התורה מצווה בצורה כללית, ללא אמות מידה ברורות, את חובת המוסר האישי, שבמסגרתו מחויבים המאמינים לפעול בדרך הטוב לפי הבנתם, וחובות אלו יכולות להשתנות לפי תקופות.

עונשי התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענת המאמינים היא, שהעונשים מותאמים לפי האמונה היהודית, ומי שאינו מאמין בתורה אינו יכול להבין את חומרת העונש. כך לפי התורה, רצח וניאוף שווים בחומרתם. דוגמה לאיסורים שלכאורה לא נראים כחמורים מבחינה מוסרית אך החוק אומר להעניש בחומרה הוא חוק איסור פגיעה בסמלי השלטון. חוק זה מובן רק לאזרח פטריוט ואילו קוסמופליט בדרך כלל לא יבין אותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ K. Kitchen, On the Reliability of the Old Testament
  2. ^ צופיה ודן מלר, משה גרנות, "מפרי עץ הדעת - פרשות השבוע בפעמת הזמן", הוצאת תמוז 2002, עמ' 139-145