ביקור אחרון במוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביקור אחרון במוסקבה
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת מישקה בן דוד
סוגה מותחן ריגול, רומן
הוצאה
הוצאה כתר ספרים
תאריך הוצאה 2010
מספר עמודים 338
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002767856

ביקור אחרון במוסקבה הוא מותחן ריגול ורומן פסיכולוגי מאת מישקה בן דוד, שיצא לאור בשנת 2010 בהוצאת כתר ספרים. הספר מתאר בפירוט רב את חקירתו של סוכן "המוסד" שנעצר באוקראינה והועבר לחקירה הק.ג.ב במוסקבה.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מתרחשת בשנת 1990 בברית המועצות. דן שליין הוא סוכן של "המוסד" הפועל בברית המועצות בכיסוי של איש עסקים אמריקאי, ועוסק בגיוס סוכנים מקומיים ובהפעלתם. באחד מביקוריו שם הוא סר לביקור פרטי בג'ורין, עיירת הולדתה של אמו. הביקור מעורר את חשד התושבים במקום, ושליין נעצר על ידי הק.ג.ב. לאחר שנחקר בעינויים על ידי חוקרים מקומיים, הוא מועבר להמשך חקירה בלוביאנקה, מטה הק.ג.ב המוסקבה. חוקר אותו שם הגנרל מיכאיל ריבקוב, גיבור ברית המועצות שכבר פרש לפנסיה, אך חזר לשם חקירה זו. חקירה זו מתנהלת ללא עינויים במשך ימים אחדים, שבהם מנסה ריבקוב להוציא משליין הודאה שהוא סוכן של ה-CIA, שלאחריה יזכה בחירותו אם יסכים להפוך לסוכן כפול.

על מנת להוכיח ששליין, הדבק בגרסתו שהוא איש עסקים אמריקאי בשם ג'ון בויל, דורש ממנו ריבקוב שיספר בפרוטרוט את קורות חייו, כדי למצוא בסיפור זה פרצות שיוכיחו שהנחקר הוא רק מתחזה, ולכן יאיים עליו עונש מאסר ממושך בסיביר אם יסרב להצעה להפוך לסוכן כפול. שליין נערך לאפשרות זו, והכין פרטים שונים להוכחת זהותו האמריקאית, שיוכל למסור את ייחקר, אך רמת הפירוט שהוא נדרש לה גורמת לו להחליט להיעזר בסיפור חייו האמיתי, בישראל, תוך הסבתו לברוקלין, מקום חייו לפי סיפור הכיסוי. מנקודה זו מתנהל הסיפור בשני מסלולים מקבילים:

  • מסלול מחשבותיו של שליין, שבו הוא נזכר בקורות חייו, כולל קורותיהם של הוריו בברית המועצות במלחמת העולם השנייה ולאחריה, עלייתם לארץ ישראל וחייו בישראל.
  • מסלול הסיפור ששליין מספר לחוקר, שבו קורות חייו מותאמים לסיפור הכיסוי. במקום לעלות לישראל הוריו מהגרים לארצות הברית, והוא גדל בברוקלין.

בסופו של דבר שולף החוקר קלף מנצח, המאפשר לשליין לצאת מברית המועצות ולחזור לישראל, אל הוריו ואהובתו.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישקה בן דוד שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד, והגיע לדרגה גבוהה בו. עקב כך עולה השאלה, בעקבות כל רומן על "המוסד" שהוא מפרסם, עד כמה הרומן אכן מעוגן במציאות. בן דוד נותן תשובה חלקית לכך בפתח הספר. בהמשך להודעה השגרתית, לפי כל קשר, בין עלילת הספר והדמויות שבו למציאות, הוא מקרי בהחלט, מופיעה ההסתייגות: "עם זאת, פרקים מעברם של הורי המחבר טרם עלייתם ארצה שימשו השראה לחלק מהנושאים, תוך שינוי פרטים, שמות ומקומות".

פה ושם מבצבצים בסיפור פרטים אוטוביוגרפיים נוספים. דוגמאות: שליין נזכר בלחימתו במלחמת יום הכיפורים: "חמישה שבועות לא הייתי בבית. חזרתי עם זקן עבות, כי את כלי הגילוח שכחתי כשגויסתי";[1] לבן דוד סיפור דומה: "מאז יום כיפור אני עם זקן - שכחתי לקחת כלי גילוח איתי למלחמה וחזרתי מזוקן".[2] בהמשך נזכר שליין בתקופה שבה פיקד על מוצב החרמון לאחר מלחמת יום הכיפורים,[3] ופרט זה תואם את קורות חייו של בן דוד. האם אירח שם את עמוס לוינברג לאחר שחזר מהשבי, כפי שמתואר בסיפור (בלי לנקוב בשמו)? אין לדעת.

השאלה עד כמה הספר מחובר למציאות עלתה בראיון שנתן בן דוד לדן שילון וטלי מורנו. בן דוד הבהיר: "זה סיפור בדיוני, לא היה גיבור כזה, לא קרו דברים כאלה וכו'. אבל כיוון שאני מכיר את המציאות הזאת, אז כל המיליה, כל מה שמסביב, שיטות הפעולה, איך עושים דברים, מה מרגישים האנשים וכו', אלה דברים שדי דומים למציאות".[4]

ספר ריגול או ספרות יפה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאיון לנעמה לנסקי התייחס בן דוד לשאלה סיווגו של הספר:

בעיניי, קטלוג של רומנים שגיבוריהם הם אנשי מוסד כספרות מתח או ריגול הוא מוטעה. ספרות ריגול היא, לטעמי, ספרות שמעמידה במרכזה את העלילה ואת אלמנט המתח, כשכל שאר האלמנטים נותרים רזים ובלתי מפותחים. ספרות יפה מעמידה במרכזה דרמה אישית, סיפור אנושי, פסיכולוגיה של הגיבור, קונפליקטים, מערכות יחסים מורכבות, ומקדישה לא מעט לשפה ולתיאורים. כשכל האלמנטים האלו קיימים ברומן, ולדעתי הם קיימים ברומן הזה ובקודמיו, הוא צריך להיות מוגדר ספרות יפה.[2]

זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן מקדיש מקום נרחב לתיאור הזוגיות של הדמויות הראשיות בו. זו של דני שליין עם אשתו אורנה, שממנה התגרש ועם בת זוגו הנוכחית, נטלי; זו של הוריו של שליין, הנשואים עשרות שנים, עד לפטירתו של האב ואף זו של אמו שקדמה לפגישתה עם אביו; במידה מסוימת מספר גם הגנרל החוקר את שליין על אשתו. אין אלה בהכרח סיפורי זוגיות מאושרת - בוודאי לא הזוגיות של שליין עם אורנה, שהסתיימה בגירושים, אך גם על הזוגיות של הוריו מעיבה עננה, והיא אהבתה של האם לאהוב נעוריה. גם בזוגיות המאושרת של שליין עם נטלי יש מכשול - היותה נשואה לאחר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקור אחרון במוסקבה, עמ' 189
  2. ^ 1 2 נעמה לנסקי, האיש שלנו במוסד, באתר ישראל היום, 20 באוגוסט 2010
  3. ^ ביקור אחרון במוסקבה, עמ' 275
  4. ^ הספר החדש של המרגל לשעבר - בדיה או מציאות?, באתר ‏מאקו‏, 25 באוגוסט 2010