ביקוש מלאכותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביקוש מלאכותי (מוכר גם כביקוש מזויף או צורך מלאכותי) הוא מצב שבו נוצר ביקוש למוצר או שירות באמצעות מניפולציה שבלעדיה לא היה נותר ביקוש שוטף למוצר. לביקוש מלאכותי ולמניפולציה היוצרת אותו יש השלכות רבות על תחומים כגון מיקרו כלכלה ופרסום.

דוגמאות לביקוש מלאכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה ליצירת ביקוש מלאכותי ניתן למצוא בתחומים השונים בכלכלה. בשוק ניירות ערך ביקוש מלאכותי יכול לקבל ביטוי בתהליך הנקרא הרצת מניות, תהליך שהוא בגדר פשע. בשוק הצריכה הקמעונאית ביקוש מלאכותי למוצר יכול להיעשות על ידי פרסום רחב היקף הגורם ליצירת לחץ חברתי על הצרכן המביא אותו לשקול את צריכת המוצר גם אם הוא לא התכוון לעשות זאת מלכתחילה. בשוק המוזיקה ניתן למצוא דוגמאות ליצירת ביקוש מלאכותי כאשר תאגידים השולטים בשוק מאולפן ההקלטות ועד להפצה ולהופעות מייצרים סביב אמן מתחיל תחושה של הצלחה קיימת, על מנת לגרום למאזינים לסבור שהוא אמן מוכר ומצליח, זאת בעוד שאין בכך דבר פרט לפרסום ובניית מותג נכונים סביב האמן. בשוק הנדל"ן מוכר יכול לייצר ביקוש מלאכותי על ידי הבאת קונים רבים המציעים מחירים מעבר למחירי השוק, באופן שגורם לקונה הפוטנציאלי להעלות את הצעתו.

אמצעים ליצירת ביקוש מלאכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמצעים ליצירת ביקוש מלאכותי משתנים בהתאם לתחום הכלכלי של המוצר. פרסום סטנדרטי באמצעי תקשורת המונים יכול ליצור ביקוש מלאכותי לטובין ולשירותים שונים. בשילוב עם אמצעים נוספים להעברת מסרים כגון מאמרים בעיתונות ובמהדורת החדשות ניתן גם לייצר ביקוש מלאכותי לעמדות פוליטיות שונות מה שבהקשרים מסוימים מכונה ספין תקשורתי. שמועות המוחדרות בכוונה תחילה או לא יכולות להשיג גם כן בתנאים מסוימים מצב של ביקוש מלאכותי למשל על ידי הפצת שמועה שמוצר מסוים עומד לאזול מהמלאי.

מחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי התאגידים על ידי פעילי מחאה אנטי תאגידית ונגד תרבות הצריכה היא שהתאגידים נוקטים בשיטות נלוזות כדי לייצר ביקוש מלאכותי למוצרים אותם הם קונים, על ידי הצמדת סמלי סטטוס למותגים שהם מפיצים והשרשת אורח חיים התומך בכך. תאגידים נוטים לבטלים טענות אלו ולגרוס שכוחות השוק הם שקובעים את הביקוש והאמצעים בהם הביקוש נוצר אינם רלוונטיים.