ביירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בבירת לבנון. אם התכוונתם ללהקה, ראו ביירות (להקה).

ביירות (בערבית: بيروت) היא בירת לבנון והגדולה שבעריה. מספר תושביה עומד על 1.5 מיליון נפש ושטחה כ-100 קמ"ר.

העיר שוכנת לחופי הים התיכון על חצי אי, וממזרח לה הרי הלבנון. בעבר הייתה עיר נמל מפורסמת ועד שנות ה-70 מרכז תרבותי ופיננסי של המזרח התיכון. ביירות ספגה נזק קשה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, אולם במהלך שנות ה-90 חל שיפור הדרגתי במצבה הכלכלי של והיא שבה להיות מרכז כלכלי ותיירותי. שיפור זה נעצר במלחמת לבנון השנייה שבה נגרם נזק ניכר לעיר עצמה ולמעמדה כאתר תיירות, ובקיץ 2007 לא הגיעו לעיר אלא תיירים מועטים.

שמה של העיר הוא גלגול של השם הכנעני הקדום בְּאֵרוֹת, שמשמעותו זהה למשמעות העברית של המילה. זה היה שמה של העיר הכנענית העתיקה שנבנתה במקום שבו נמצאת כיום ביירות.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 העת העתיקה 1.2 ימי הביניים 1.3 העת החדשה 1.4 מהמאה ה-20 ואילך 2 דמוגרפיה 2.1 יהדות ביירות 3 תחבורה 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] העת העתיקה

העיר נוסדה על ידי הפיניקים. מועד ייסודה אינו ברור, אך יש עדויות ברשימות תחותמס השלישי, כי "בְּאֵרוֹת", היא ביירות, הייתה קיימת כבר בשנת 1500 לפני הספירה. כמו כן מופיע שמו של שליט "בארות" במכתבי אל עמרנה. באותה העת נודעה העיר כמרכז מסחר ובו נמל.

בתקופה הרומאית הפכה לעיר חשובה וזכתה למעמד של קולוניה. במקביל נמשך הסחר ביין ובפשתן מנמל ביירות. הורדוס, מלך יהודה, בנה בעיר מבנים רבים. בביירות אף נערך משפטו של הורדוס כנגד שני בניו ממרים החשמונאית שהאשימם בבגידה ובניסיון לרצוח אותו. גם יורשיו של הורדוס אגריפס הראשון ואגריפס השני בנו בעיר מבני ציבור רבים כגון תיאטרון ואמפיתיאטרון. לאחד חורבן הבית השני הורה טיטוס לערוך קרבות בין לודרים מקרב שבויי המלחמה היהודים שהשתתפו במרד.

במאה השלישית לספירה שכן בעיר בית ספר מפורסם וחשוב ללימודי משפטים. בבית הספר לימדו המלומדים אנטוליוס ודורותיאוס אשר השתתפו בכתיבת החלק השלישי של קוד יוסטיניאנוס. רעידת אדמה שאירעה בעיר בשנת 529 הביאה לסגירת בית הספר והעברתו לצידון. בשנת 551 אירעה בעיר רעידת אדמה אשר גרמה לירידתה של העיר מגדולתה.

[עריכה] ימי הביניים

בשנת 625 כבשו הערבים את העיר. בשנת 1100 נכבשה העיר על ידי הצלבנים. העיר הייתה רוזנות ("סניורה") עצמאית במסגרת ממלכת ירושלים הצלבנית עד לשנת 1291. העיר אמנם נפלה לאחר מצור שהוטל עליה על ידי צאלח א-דין בשנת 1187 אך שבה ונכבשה על ידי הצלבנים בשנת 1196. בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה כעיר מסחר עם אירופה אך לא השתוותה בחשיבותה לעכו, יפו, צור, צידון וטריפולי. בשנת 1291 נכבשה העיר על ידי הממלוכים. במאה ה-14 חזרה הנוכחות הנוצרית לביירות שכן התחדש המסחר בין סוריה לקפריסין. קפריסין היתנה באותה העת ממלכה נוצרית. בביירות התמקמו סוחרים שהיו אזרחים של ממלכת קפריסין, וניתנו להם זכויות שונות אשר הבטיחו את רכושם וחופש הדת שלהם. בשנת 1517 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית. מאותה העת ואילך שלטו בעיר לפרקים אמירים דרוזים. בשלוש מאות השנים הראשונות לשלטונה של האימפריה העות'מאנית על ביירות ירדה העיר ממעמדה ואילו כוחן של טריפולי וצידון עלה.

[עריכה] העת החדשה

בשנת 1830 כבש את העיר בנו של מוחמד עלי, איברהים פאשא. בשנות השלושים של המאה ה-19 הייתה בירות בסיס לצבאו של מוחמד עלי במלחמתו נגד הצבא העות'מאני. בשנת 1840 גורש צבאו של עלי מהעיר על ידי חיל משלוח בריטי-צרפתי אהעיר הועמדה תחת שלטון עות'מאני ישיר. בשנת 1860 (חודש אוגוסט) חזר לעיר הצבא הצרפתי. הפעם על מנת למנוע את התמשכות הטבח של הדרוזים בנוצרים בהר הלבנון.

בשנת 1886 ייסדו מיסיונרים אמריקאים את האוניברסיטה האמריקאית של ביירות. בתחילה נקראה האוניברסיטה 'הקולג' הסורי פרוטסנטי' ועסקה בהקניית השכלה גבוה לתלמידים בני הלוואנט. בכך הפכה ביירות למרכז אקדמי בולט במזרח בתיכון כולו. בשנת 1888 הקימה האימפריה האימפריה העות'מאנית את וילאית ביירות אשר בירתה הייתה ביירות. עד לאותה העת הייתה ביירות חלק מוילאית דמשק. וילאית ביירות חלשה אף שלטחים בצפונה של ארץ ישראל. בכך הפכה ביירות גם למרכז שלטוני חשוב.

[עריכה] מהמאה ה-20 ואילך

במלחמת האזרחים הלבנונית השנייה, בין השנים 1975-1992, נחלקה העיר לאזורים שונים אשר בכל אחד מהם שלטה מיליציה שונה, בעיקר לפי המאפיין האתני של תושבי אותה שכונה. כך למשל באזורים הנוצריים שלטו הכוחות הלבנוניים ואילו בשכונות השיעיות בדרום העיר שלטו הארגונים השיעיים אמל ולאחר מכן בלט גם כוחו של ארגון החיזבאללה.

מלחמת האזרחים פגעה קשות בתשתית הפיזית והכלכלית של העיר. מלונות הפאר שהיו בעיר נהרסו ונזנחו, ורובעי המסחר והבילוי של ביירות בימי טרום-המלחמה נהרסו גם הם.

לאחר המלחמה החל פרויקט שיקום נרחב של מרכז העיר ביירות, במימון סעודי ובהנהגתו של הפוליטיקאי הלבנוני רפיק אל-חרירי, שגם כיהן בתקופות מסוימות כראש ממשלת לבנון.

כיום תעשיית המלונאות בביירות השתקמה ובעיר מלונות מפוארים, במיוחד באזור הצפון-מערבי של העיר, וביירות היא שוב יעד תיירותי מועדף על רבים מעשירי מדינות הנפט במפרץ הפרסי ואף על תיירים ממערב אירופה.

בשנת 2006, כחלק ממלחמת לבנון השנייה, הפציץ חיל האוויר הישראלי מבנים בדרום ביירות אשר תפקדו כמעוזים ומשרדים של ארגון החיזבאללה. המלחמה העצימה את המשבר הפוליטי שהחל להיווצר בלבנון עוד קודם לכן, וביירות כבירת לבנון הפכה מוקד להפגנות ולאלימות. המלחמה והמשבר הפוליטי הסבו נזק קשה לתיירות בעיר ולתשתית הכלכלית שלה. בקיץ 2007, שנה לאחר המלחמה, לא נרשמו במלונות העיר אלא תיירים מועטים, כמעט כולם לבנונים העובדים בחו"ל. כמו כן נסגרו משרדים של חברות בינלאומיות שהעדיפו להעביר את משרדיהן למרכזים אחרים במזרח התיכון.

[עריכה] דמוגרפיה

ביירות מגוונת מאוד באוכלוסייתה ויש בה נוצרים, מוסלמים (סונים ושיעים), מיעוט דרוזי ואף מיעוט ארמני גדול, המתגורר בשכונת בורג' חמוד במזרח העיר.

אוכלוסיית העיר מתגוררת ברובעים המתאפיינים במוצא האתני-דתי של תושביהם. הנוצרים גרים במזרח העיר. האוכלוסייה המוסלמית שיעית גרה בדרומה של העיר בשכונות "אוזעי" ו"סלום" ליד נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי. האוכלוסייה המוסלמית סונית מתרכזת במערב העיר.

[עריכה] יהדות ביירות

בעבר התגוררה בעיר קהילה יהודית בת אלפי תושבים. חלק ניכר מן היהודים התגוררו בשכונת ואדי אבו ג'מיל וקיימו חיי קהילה ענפים. בין מוסדות הקהילה היו בית הכנסת מגן אברהם, בית מדרש, ואף בתי ספר, יסודי ותיכון, של רשת אליאנס. בשנת 1975, כשהחלה מלחמת האזרחים, עזבו רוב יהודי ביירות את העיר. רוב יהודי ביירות היגרו לארצות הברית. רובם המכריע חיים בברוקלין שבניו יורק וחלק מהם עלו לישראל ומתרכזים בשכונת רמת הנשיא בעיר בת ים.

בית הכנסת המרכזי בעיר היה "מגן אברהם" בשכונת אבו ג'מיל, שנבנה בשנת 1925 ונקרא על שמו של אברהם ששון, אביו של תורם הכסף עבור בית הכנסת. בית הכנסת כלל מקהלה של נערים ונהג להזמין את ראשי הקהילות בלבנון בפסח וסוכות. בשנות ה-40 שימש בית הכנסת מרכז לפעילות ציונית כאשר עזר לעולים בלתי חוקיים להגיע לישראל. בית כנסת נוסף בוואדי אבו ג'מיל היה 'קהל ראובן עדי'. באזור אחר בבירות, ברחוב דמשק אשר שכן על הגבול בין מזרח למערב ביירות שכן בית הקברות של הקהילה היהודית. בגלל מיקומו בגבול בין השכונות המוסלמיות לנוצריות של ביירות בימי מלחמת האזרחים הלבנונית השנייה הפך בית הקברות לזירת קרבות בין הצדדים השונים במלחמה.

בתקופת מלחמת לבנון הראשונה הנציח הצלם מיכה בר עם במצלמתו את מוסדות הקהילה היהודית בביירות ואחרוני היהודים בה. באותה העת היה מר סלים ג'מוס ראש הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בעיר.

[עריכה] תחבורה

שדה התעופה בעיר, הממוקם בפרבריה הדרומיים, היה ידוע בעבר בשם נמל התעופה הבינלאומי ביירות. ב-2005 שונה שמו לנמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי לזכר ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, שנהרג בהתנקשות בביירות ב-14 בפברואר 2005. לעיר יש גם קווי אוטובוס לערים אחרות בלבנון ולערים עיקריות בסוריה, אליה יש גם שירותי מוניות. אוטובוסים ליעדים צפוניים ולסוריה יוצאים מתחנת שארל חילו בצפון העיר, סמוך לנמל. האוטובוסים לדרום ולבקעת הלבנון יוצאים מצומת קולה בדרום מרכז העיר.

התחבורה בתוך העיר כוללת מספר קווי אוטובוס ומוניות, שבדרך-כלל פועלות כמוניות שירות אך ניתן גם להזמין נסיעות מיוחדות. העיר סובלת מפקקי תנועה קשים בשעות העומס.

קיימות שתי חברות תחבורה ציבוריות בביירות, האחת בבעלות הממשלה, Office des Chemins de Fer et des Transports en Commun‏ (OCFTC), והשניייה בבעלות חברה פרטית, ליבאניז קומיוטינג קומפני (LCC).

תוכניות לשיחזור קווי הרכבת בעיר, כולל פתיחת קו הרכבת בין ביירות לדמשק, לא יצאו אל הפועל לעת עתה.

בביירות נמצא הנמל הימי הגדול ביותר במזרח הים התיכון. לבנון שואפת להפוך את נמל ביירות לנמל העיקרי באזור להעברת סחורות לסוריה, ירדן, עיראק, ומדינות המפרץ.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ביירות

• אתר האינטרנט הרשמי של ביירות
• אתר האינטרנט של פרויקט השיקום של מרכז ביירות -Beirut Central District