בישופות קיסריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בישופות קיסריה הייתה בישופות נוצרית-קתולית באזור השרון בתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית. הארכיבישופות הוקמה עם כיבוש קיסריה על ידי הצלבנים על בסיס של דיוקסיות קדומות של קהילות נוצריות מקומיות. עם כיבוש ממלכת ירושלים על ידי הממלוכים בשנת 1291 חדלה הדיוקסיה מלהתקיים כיחידה מנהלתית עצמאית, אך התואר ארכיבישוף של קיסריה המשיך להתקיים בהיררכיה הקתולית כתואר של כבוד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האנציקלופדיה הקתולית (1911), הבישופות הוקמה על בסיס של הקהילות הנוצריות הקדומות ביותר והוקמה על ידי פטר הקדוש, ומסמכים קדומים של הבישופות מיוחסים למאה ה-2‏‏‏[1]. בתקופה הביזנטית הייתה קיסריה המטרופולין של פלסטינה פרימה ומרכז נוצרי חשוב. בין השאר חיו בה אבות הכנסייה אוריגנס (אשר כתב בעיר את "הקספלה" - תרגום התנ"ך ליוונית בחמש גרסאות, 232), ואוזביוס (אשר כתב בעיר את "האונומסטיקון" - רשימת ישובי ארץ ישראל, ואת "תולדות הכנסייה"). לעיר חשיבות גדולה בעיני הנוצרים, מאחר שבה, לפי המסורת הנוצרית, התנצר עובד האלילים הראשון - הוא הקנטוריון קורניליוס.

התפוררות השלטון של האימפריה הביזנטית, הביאה לסדרה של זעזועים ותהפוכות שהורגשו גם בבישופות קיסריה, ועם ירידת כוחו של השלטון המרכזי עלתה חשיבות מרכזים אדמיניסטרטיביים מקומיים. עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל שאירע במאה ה-7 חלה ירידה דרסטית במספר התושבים הנוצרים בתחום השפעת הבישופות. במאה ה-9, עם התרופפות השלטון המרכזי, הפכה הבישופות למרכז נוצרי חשוב ומרכז של עולי רגל נוצרים מאירופה לארץ הקודש. במאה ה-10 חזרה השפעת ביזנטיון לארץ הקודש וחשיבות בישופות קיסריה ירדה, והוכפפה לפטריארך קונסטנטינופול. לאחר פילוג הכנסייה הנוצרית של שנת 1054, השתייכה הבישופות לנצרות יוונית-אורתודוקסית והייתה כפופה לפטריארך אנטיוכיה.

התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיבוש קיסריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיסריה

בתקופה הצלבנית – תחילת המאה ה-12, נשארו רק שרידים מועטים מקיסריה ההרודיינית והנמל העתיק. קיסריה הערבית הייתה – ככל הנראה – דומה בגדלה לקיסריה הצלבנית, שהריסותיה מעטרות היום את חוף הים. בשנת 1101, לאחר מצור של שבועיים נכבשה העיר על ידי הצלבנים בהתקפה על החומות ביום ה-17 במאי. אוכלוסיית העיר, שנמלטה למסגד, נטבחה. ממוות ניצלו רק הנשים, הקאדי ומפקדה הצבאי של העיר. העיר עצמה נבזזה.

בתוך השלל מצאו המלחים הגנואזיים, באחד מבתי העיר, כלי זכוכית בצבע ירוק. הכלי נלקח לגנואה וזוהה כגביע הקדוש שממנו שתה ישו (ישוע) בסעודה האחרונה ואליו אסף יוסף הרמתי את דם ישו לאחר הצליבה. הכלי הגנואי המשושה ידוע בכינוי sacro catino - בעברית: האגן הקדוש. באופן מסורתי נטען שהוא גולף מאיזמרגד, אך לאמתו של דבר החומר ממנו עשוי הגביע הוא זכוכית מצרית ירוקה בקוטר של כ-37 ס"מ.‏[2]

מסגד קיסריה הפך לקתדרלה שהוקדשה לפטרוס הקדוש, והעיר הוכרזה מרכז של הדיוקסיה של קיסריה, ובראשה הועמד בישוף מטרופוליטני שעמד, עם הגידול באוכלוסייה הנוצרית באזור השרון, בראש פירמידה של עשרה בישופים סופרגנים - כלומר בישוף הכפוף לארכיבישוף הדיוקסיה ובהם הבישוף של סבסטיה. לאחר קרב קרני חיטין, משאבדה ירושלים, שימשה הדיוקסיה של קיסריה כמרכז הדתי ומקום מושב הפטריארכיה הלטינית של ירושלים - הסמכות הדתית הגבוהה ביותר במדינה הצלבנית שלעתים ניתנה לדיוקסיה של צור בזמנים בהם הייתה קיסריה מחוץ לתחומי השלטון של ממלכת ירושלים.

בשנת 1265 נפלה קיסריה סופית לידי ביברס הממלוכי, המבנים בעיר נהרסו עד היסוד והדיוקסיה עברה מהעולם. מאז ועד היום התואר של ארכיבישוף של קיסריה הוא ריק מתוכן וניתן לבישופים טיטולריים על ידי האפיפיור שישב ברומא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך א, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; פרוואר זכה על ספרו בפרס ישראל ובתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.newadvent.org/cathen/03134b.htm‏
  2. ^ יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בא"י, מוסד ביאליק, 1963 כרך א' עמוד 180-177‏