בית אגיון
בית אַגיוֹן, המשמש כיום בית ראש הממשלה ומכונה גם בשם זה, הוא מבנה בשכונת טלביה על גבול שכונת רחביה בירושלים, ברחוב סמולנסקין 9, פינת רחוב בלפור.
המבנה מורכב ממספר גושים רבוּעים המחוברים יחד, כאשר במרכז המבנה חדר מדרגות המאופיין בטור חלונות בחזית המבנה. בחזית המבנה מצוי אגף בעל צורה מעגלית דמוית ספינה האופיינית לסגנון הבינלאומי. המבנה מחופה אבן ירושלמית. למבנה חצר פנימית (פאטיו) – אלמנט שאינו מקובל בסגנון הבינלאומי, שבו בנוי בית זה, אולם מקובל בבנייה המוסלמית; הפאטיו הוסף ככל הנראה לבקשת משפחת אגיון.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
המבנה נבנה עבור סוחר יהודי יווני בשם אדוארד אגיון, שהיה מעשירי אלכסנדריה. המבנה תוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן ונבנה בסגנון הבינלאומי בין השנים 1936–1938.
בין השנים 1939–1940 התגורר בבית פטר השני מלך יוגוסלביה. בזמן מלחמת העצמאות שימש הבית כבית חולים ללוחמי האצ"ל.
בשנת 1952 רכשה ממשלת ישראל את הבית על מנת שישמש כמעונו הרשמי של שר החוץ, והשר דאז, משה שרת היה הבכיר הראשון שהתגורר בו. בשנת 1974 החליטה ממשלת ישראל להעביר את בית ראש הממשלה מבית יוליוס ג'ייקובס שהיה באותה עת במצב תחזוקתי רעוע לבית אגיון. בשנות ה-90 נבנתה חומה סביב הבית על מנת לאבטח את ראש הממשלה, וחלק מרחוב בלפור נסגר לתנועה.
[עריכה] בעיות מיקום משכן ראש הממשלה בבית אגיון
מאז שוכן ראש הממשלה בבית אגיון, התחבורה באזור זה של ירושלים הפכה לעמוסה והצורך בסידורי אבטחה לראש הממשלה גבר. על כן, הסעתו המאובטחת של ראש הממשלה ממשכנו למשרדו ובחזרה הפכו ליקרות עבור המדינה ולמטרידות עבור תושבי ירושלים. בנוסף, ריבוי מאבטחיו של ראש הממשלה גרם למצוקת דיור בבית אגיון והעובדה שבית אגיון אינו מכיל אולמות לכינוסים מאלצת את ראש הממשלה לשכור אולמות לצורך זה ולאבטח אותם.
ב-8 בפברואר 2009 אישרה ממשלת ישראל את הקמת פרויקט אלמוג בקריית הממשלה, שיאחד את מעון ראש הממשלה יחד עם המשרדים, ובמסגרתו יועבר בית ראש הממשלה מבית אגיון[1]. עלות הפרויקט המתוכנן הייתה 650 מיליון שקלים, ובשל כך נמתחה ביקורת בטענה שאין להוציא סכום כה גבוה בגלל המשבר הכלכלי שפקד את ישראל באותה תקופה. ב-5 באפריל באותה שנה בוטלה ההחלטה להעתיק את מגורי ראש הממשלה מבית אגיון[2].
[עריכה] לקריאה נוספת
- אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר" שכונת רחביה בירושלים, ירושלים: יד בן צבי, 2006.
- דוד קרויאנקר, טלביה, קטמון והמושבה היוונית, כתר הוצאה לאור, 2002.
- משה חננאל, הירושלמים, הוצאת ארץ הצבי, תשס"ז.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ החלטת הממשלה
- ^ ההחלטה המבטלת
