בית בובות (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"בית בובות" בתיאטרון כריסטיאנה (כיום אוסלו), 1880
בטי הנינגס בתפקיד נורה בהצגת הבכורה של "בית בובות" בתיאטרון המלכותי בקופנהגן, 1879

בית בובות (גם: נוֹרָה) (בנורבגית: Et dukkehjem) הוא מחזה משנת 1879 מאת המחזאי הנורבגי הנריק איבסן. המחזה היה שנוי במחלוקת כשיצא לראשונה משום שהיווה ביקורת נוקבת על התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה בנישואים הוויקטוריאניים, וגם כיום הוא נחשב למחזה פמיניסטי. המחזה זכה למספר עיבודים לקולנוע. המחזה תורגם לעברית חמש פעמים (על ידי דוד פרישמן, רפאל אליעז, גד קינר, דוני ענבר ורבקה משולח), וזכה לשש הפקות עבריות בתיאטראות בארץ.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נקודת המוצא של המחזה היא סוף של סיפור ארוך שהתרחש כבר קודם. הקהל והקוראים מגלים אט אט את פרטי הסיפור דרך האקספוזיציה, שמתרחשת כבר בתחילת התמונה הראשונה בשיחתן של נורה ולינדה. כריסטינה לינדה הינה חברת ילדות של נורה, אשר באה לבקר בעיר. בשיחתן נאמר כי בעבר טורוולד הלמר, בעלה של נורה, לקה במחלה קשה, ועל-מנת שיוכל להבריא נאלצה נורה לקחת הלוואה בעזרתה שלחה את הלמר לחופשה בדרום, על פי המלצת הרופאים. נורה, אישה קטנה וצייתנית, מתגאה מאוד במעשה שעשתה מאחר שבעלה ניצל ממוות, אך הלמר מתנגד להלוואות מכל סיבה שהיא וטוען: "שום חובות! שום הלוואות! יש משהו לא חופשי, יש משהו מכוער, בבית שבנוי על חובות" ולכן הדבר נשמר בסוד מפניו. בנוסף, במהלך שיחתן נכנס קרוגסטאד, המלווה בריבית, לביתם של נורה וטורוולד, לינדה מיד מסתובבת אל החלון וכך מתגלה כי יש קשר בין השניים. בהמשך יתברר כי בעבר היו ביניהם יחסים רומנטיים. נורה נאלצה לעבוד בכל מיני עבודות קטנות – רקמה, סריגה והעתקה על-מנת להחזיר את ההלוואה. את הכסף שקיבלה מטורוולד לצורך בגדים וכדומה החזירה לקרוגסטאד. במהלך שיחתן של השתיים מבקשת לינדה מנורה את עזרתה במציאת עבודה כדי להתפרנס וגם כדי למלא את זמנה, כי אף אחד לא זקוק לה יותר, משום שבעלה ואמה נפטרו ואחיה גדלו. נורה מבטיחה לה לדבר עם הלמר, שבדיוק התמנה להיות למנהל הבנק.
ככל שהמחזה מתקדם, "מסתבכת" נורה יותר ויותר בשקר שלה. קרוגסטאד מגלה כי זייפה את חתימתו של אביה לפני מותו (כערבון להלוואה שניתנה מקרוגסטאד) ובכך עברה על החוק. קרוגסטאד, שכעת פוטר על ידי הלמר מהבנק, מנצל את מצבה של נורה ומנסה לסחוט אותה על-מנת שתשכנע את הלמר להעסיקו שוב. אם לא תעשה כן, יגלה קרוגסטאד להלמר את סודה של נורה. נורה מנסה לדבר עם הלמר, אך ללא הצלחה. הלמר כבר העסיק את כריסטינה לינדה והוא לא מוכן להעסיק גם את קרוגסטאד, שבעבר פשע עקב מצבו הכלכלי.
בתחילת המערכה השנייה נורה שואלת את האומנת, אנה-מריה, שאלות בנוגע לעזיבת הילדים: האם בתה שכחה אותה, כתבה לה וכדומה.
במערכה זו מתגלה כי ד"ר ראנק, חבר קרוב של משפחת הלמר, חולה במחלה ממארת, שחפת של עמוד השידרה (שהיא, לדבריו, עגבת שירש מאביו ההולל) וכי הוא על ערש דווי. בנוסף, בשיחתה של נורה עם ראנק, מתגלה כי ראנק ראה תמיד בנורה יותר מאשר מכרה: "אהבתי אותך אהבה עזה". בהמשך המערכה קרוגסטאד מספר לנורה שהוא עומד לגלות להלמר על ההלוואה שלוותה נורה ממנו. נורה, מנקודה זו והלאה, מנסה בכל כוחה למנוע מהלמר לגשת לתיבת הדואר, מנסה למנוע את גילוי סודה, אך ללא הצלחה, בסופו של דבר ניגש הלמר לתיבת הדואר ומוצא את מכתבו של קרוגסטאד. לאחר שקרא את המכתב, יוצא הלמר מחדר העבודה כועס מאוד. הסוד התגלה. נורה, שעד עכשיו הייתה העפרונית הקטנה, הזמיר, האישה שקיפצה לנגד עיניו של בעלה, הופכת בין רגע לאישה חזקה. אישה שעומדת על רצונותיה. נורה, מנסה תחילה לברוח אך כשהלמר מונע בעדה היא מושיבה את הלמר לשיחה האמיתית הראשונה בשמונה שנות נישואיהם. בתחילת השיחה הלמר מטיח האשמות קשות בנורה בנוגע לחיי הנישואין שלהם "צבועה, שקרנית... מה אני מדבר, גרועה משקרנית- פושעת!", אך נורה לא נרתעת ומודיעה להלמר שהיא לא ממשיכה את חייה איתו, מציגה בפניו את הנישואים הצבועים שהיו לה איתו "אנחנו נשואים כבר שמונה שנים, טורוולד. לא משונה בעיניך שזאת הפעם הראשונה שאתה ואני, בעל ואישה, יושבים לשוחח שיחה רצינית?". נורה מסבירה לטורוולד שהיא עברה מבעלותו של אביה עליה, לבעלותו. כבר בתחילת המחזה אנו נחשפים לבעלותו של הלמר על נורה על ידי השימוש במונחי שייכות כגון "עפרוניתי", "נורה המסכנה שלי". וכן בהתנהגות של השניים בקשר, נורה מחביאה מהלמר את עוגיות המקרון שלה והוא מתגמל אותה בכסף. נורה מטיחה בפני הלמר את העובדה שהיא הייתה הבובה שלו. הוא לא נכנע ומנסה לשכנע אותה להישאר, אך נורה עוזבת על מנת שתוכל לנסות להסתדר בעצמה.

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים קולנועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ה. איבסן, נורה: דרמה בשלשה אקטים; עברית על ידי דוד פרישמאן, ורשה: דפוס י. אדילשטין, תרס"ט 1908.‏[6]
  • הנריק איבסן, בית הבובות – נורה: מחזה בשלוש מערכות; עברית: רפאל אליעז, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – הוועד הפועל מרכז לתרבות ולחינוך – איגוד בימות החובבים, תשכ"ג 1963.
  • הנריק איבסן, בית-בובות תרגם והוסיף מבוא: גד קינר, מהדורה א, תל אביב: אור עם, תשמ"ג 1983.
  • הנריק איבסן, בית בובות; עברית: דוני ענבר, מהדורה א, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ה 1985.
  • הנריק איבסן, נורה; נוסח עברי: רבקה משולח, תל אביב: התיאטרון הקאמרי, תש"ס 2000. (תמליל ההצגה)
  • הנריק איבסן, בית בובות: תרגמה והוסיפה מבוא, דנה כספי, הוצאת ליון בוקס (2014).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תיאטרון עברי בארץ ישראל", 1921:

"הקאמרי", 1959:

תיאטרון באר שבע, 1979:

"הבימה" 1984:

התיאטרון הקאמרי, 2000:

תיאטרון באר שבע, 2012:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורה אחימאיר, חיים באר (עורכים), 1900–2000 מאה שנות תרבות: היצירה העברית בארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ס 2000, עמ' 72.
  2. ^ וראו: תיאטרון עברי בא"י: נורה (בית הבובות), הפועל הצעיר, 11 במרץ 1921 (מודעה); תיאטרון עברי בא"י: נורה (בית הבובות), הפועל הצעיר, 28 במרץ 1921 (מודעה); ידיעות אחרונות: הצגת "נורה" של איבסן, דואר היום, 4 באפריל 1921.
  3. ^ הצגת-בכורה של "בית הבובות", דבר, 16 בפברואר 1959; הטור השמיני: 100 ל"בית הבובות", חרות, 10 בדצמבר 1959.
  4. ^ "בית בובות" לסיבוב נוסף בבאר-שבע, דבר, 26 באוקטובר 1980; מי מה מתי: תיאטרון, מעריב, טור 1, 23 במאי 1980.
  5. ^ יעקב העליון'בית-הבובות' עולה במוצאי-שבת, מעריב, 6 בפברואר 1984.
  6. ^ ביקורת: סמנגלוף, בעולם הספרות: נורה, הצבי, 9 בפברואר 1909, המשך, 10 בפברואר 1909.