בית גוברין (עיר קדומה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית גוברין
מיקום בית גוברין
בית גוברין
בית גוברין
מפת הגן הלאומי בית גוברין
מערת פעמון בבית גוברין

בית גוברין היא עיר קדומה בשפלת יהודה, בין נחל גוברין לנחל מרשה, סמוך לקיבוץ בית גוברין. נזכרת בכתביו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כ"בית גברי", ובמקורות חז"ל כ "בית גובריא". משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים", וע"פ המדרש ישבו במערות סביב היישוב ענקים, ומכאן שמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו של המלך הורדוס (37 עד 4 לפנה"ס) ירשה בית גוברין את העיר מרשה כבירת חבל אדומיאה (החבל השתרע מדרום הר חברון ושפלת יהודה עד בקעת באר שבע וערד). בשנות המרד הגדול (66 עד 70 לספירה) היה במקום ישוב יהודי שנהרס במסע הכיבוש של אספסיאנוס. אספסיאנוס הרג כ-10,000 איש מתושבי המקום ושבה כ-1,000. לאחר הכיבוש הרומי נותר בעיר חיל מצב, בזכות תנאי המקום הנוחים לחניית כוחות.

בימי המשנה והתלמוד הייתה בה קהילה יהודית גדולה, שהעמידה תנאים ואמוראים נודעים[1]. במהלך הזמן פחת שיעורם של היהודים ביישוב, והכפר היהודי הפך ליישוב רומי בעל אוכלוסייה מעורבת. העיר נכללה בתקנתו של רבי יהודה הנשיא הפוטרת תושבי ערים מעורבות מתרומות ומעשרות - זאת על מנת לעודד יהודים להישאר בערים אלו. באמצע המאה השנייה הוקם בעיר אמפיתיאטרון ובהמשך הוקמו אמות מים - האחת מגיעה מהר חברון, השנייה הוקמה לאורך הדרך המובילה מהשפלה לירושלים. בשנת 200 העלה הקיסר ספטימיוס סוורוס את מעמדה של העיר לעיר פוליס, ושינה את שמה ל "אלווטרופוליס" - עיר בני החורין. אז עלה מעמדה של העיר והיא שלטה על מחוז רחב.

עם תחילתה של התקופה הביזנטית (324 עד 638) מעמדה של אלווטרפוליס נעשה חשוב עוד יותר, והיא שלטה על שטחים נרחבים - מבקעת באר שבע ועד עמק האלה בצפון, ומים המלח במזרח עד מישור החוף במערב. בעיר הוקמו כנסיות ומנזרים, והיא אף מופיעה במפת מידבא כעיר גדולה מוקפת חומה, ובה מבני ציבור ומספר כנסיות.

בתקופה הערבית הקדומה יורדה אלווטרופוליס מגדולתה, ושמה הפך ל"בית ג'וברין", בהיגוי ערבי. במהלך המאות ה 8-9 נחצבו מערות הפעמון הגדולות של בית גוברין ושל לוזית, וע"פ חוקרים מסוימים חומר הגלם שימש לבניית העיר רמלה.

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את א"י, ונאלצו להתמודד עם המצרים הפאטימים שגורשו מירושלים ונמלטו לאשקלון. סביב אשקלון, שאותה לא הצליחו הצלבנים לכבוש בשנותיהם הראשונות בא"י, הקימו מספר מצודות, אחת מהן היא מצודת גיבלין בבית גוברין שב-1136 הועברה יחד עם רכושה למסדר ההוספיטלרים. המתיישבים הפרנקים החלו להתגורר בסמוך למצודה לפני 1170. על פי בנימין מטודלה התגוררו בתקופה זו 3 משפחות יהודיות. ב-1173 התרחב מאוד היישוב במקום, והוא כלל פרנקים, נוצרים סורים ונוצרים יוונים. עוד ידוע כי התקיים מנזר יווני על שם ג'ורג' הקדוש בתקופה זו. לאחר כיבושה של אשקלון בשנת 1153 התיישבו במצודה בבית גוברין נזירים ממסדר ההוספיטלרים, שסולקו בעת הכיבוש המוסלמי (1187).

מבנה קדום ששרד ונישמר מהיישוב

בתקופה העות'מאנית התקיים במקום יישוב ערבי - הכפר בית ג'יבריל / בית ג'יברין. הכפר נכבש במלחמת העצמאות, וכל בתיו נהרסו לבד מבית המוכתר. קיבוץ בית גוברין עלה לקרקע בשנת 1949, ממערב לבית גוברין הקדומה; ברחבת חדר האוכל של הקיבוץ מוצג כיום חלק מקורת גג מעוטרת (אפריז) של אכסניה מהמאה ה-4 עם הכיתוב: " בימיו של סלאוויס קינטיאנוס והקומס והדוכס המזהיר ביותר נבנתה האכסניה מהיסוד".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כל מקום ואתר, בעריכת ברוך שראל, עמוד 56, הוצאת כרטא ירושלים, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1980