בית דין (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכה, בית דין הוא מוסד בעל סמכות שיפוט, בדומה לבית משפט במשפט החילוני. בידי בית הדין הסמכות להעניש, לעשות צדק ממוני, ואפילו לפסוק עונש מוות.

ישנם שלושה סוגים של בתי דין:

בית דין של שלשה דיינים, המוסמך לשפוט דיני ממונות;
בית דין של עשרים ושלשה, המוסמך לדון דיני נפשות;
בית דין של שבעים ואחד, המוסמך לדון דינים הנוגעים לכללותו של העם.

שני הסוגים האחרונים, מכונים גם סנהדרין קטנה וגדולה בהתאמה.

בזמן בית המקדש בית הדין הגדול היה יושב בלשכת הגזית שבבית המקדש. בתלמוד הבבלי, במסכת תענית, אף מצוין מקור השם הר המוריה - "הר שממנו תצא הוראה לישראל". בתי דין של עשרים ושלשה היו פזורים במחוזות ובערים.

על פי היהדות, בכל סכסוך יש לפנות לבית דין בלבד, וקיים איסור לפנות לבתי משפט הקרויים ערכאות (כמצוין ברש"י בפרשת משפטים) ואף נפסק הלכה בספר שולחן ערוך על איסורו. הפניה לבית משפט חילוני מותרת רק במקרה שמדובר במציאות בה אי אפשר להביא את האדם השני אל בית הדין הרבני ולאחר שבית הדין יתן הסכמה לכך. משפט המלך הנזכר בזמן מלכות שלמה המלך הינה באופן שהמלך מכהן כאב בית הדין ועמו שני דיינים נוספים לכל הפחות, למעט במקרה שבית דין מאשר אחרת.

[עריכה] סופרי הדיינים

סופרי הדיינים היו בעלי תפקידים בבית הדין שאינם חבריו, ותפקידם הוא כתיבת הפרוטוקול של הדיינים המזכים ושל המחייבים. הצורך בהם עולה מכך שהדיונים נמשכו לאחר ליל התייעצויות והיה צורך בתזכורת עבור הדיינים לגבי עמדותיהם יום קודם, שכן המזכה לא יכול לחזור בו והמחייב יכול, ולמטרת תיקון במקרה של טעות בדברי המזכים.

[עריכה] בתי הדין בימינו

בית הדין של שבעים ואחד (ה"סנהדרין") בטל, ולפיכך עונשים כגון מלקות ומוות לא חלים בימינו.

סמכותו של בית הדין בימינו מוגבלת לדיני גיטין, קידושין. במדינת ישראל, דיני גיטין וקידושין מעוגנים בחוק. עד לאחרונה הייתה לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בדיני ממונות, אז הפניה לבית דין על מנת שידון יכולה להתבצע רק אם שני הצדדים מוכנים להתדיין בבית הדין. במידה וכך אכן קרה, ושתי הצדדים חתמו על הסכם בוררות, לבית הדין ניתנה הסמכות של בורר, על פי חוק הבוררות. משמעות הדבר הוא שניתן לאכוף את פסק הדין ב'הוצאה לפועל', וכן שלא ניתן לדון שוב בסכסוך בבית המשפט.

יתרונה של מערכת בתי הדין לממונות הייתה ביעילות ההליך ובמחירו הנמוך (להבדיל מבוררות עסקית רגילה). בתי דינים כאלו היו מנוהלים על ידי הרבנות הראשית לישראל וכן גם על ידי חסידויות פרטיות (כמו בעלז). סמכות זו בוטלה בפסיקת בג"ץ תקדימית של השופטת אילה פרוקצ'יה ב6 באפריל 2006.

לבתי הדין ניתן לגשת בלא יצוג של עורך דין. הבחנה זו מבטאת את העובדה שהמשפט העברי נוטה לגישה האינקויזיטורית, על פיו מוטלת האחריות המלאה של ניהול הדיון וחקירת האמת על בית הדין הדין עצמו, ולא על הצדדים המתדיינים בלבד (הגישה האדברסרית).

[עריכה] בתי דין לממונות

בתי הדין לממונות, הם מוסדות פרטיים הדנים בסכסוכי ממון על פי דין תורה ובמסגרת חוק הבוררות. בקהילות החרדיות ישנם בתי דין רבים. גם בקרב הציבור הדתי לאומי קיימים בתי דין לא מעטים. אחד מהם הוא בית הדין "משפט והלכה בישראל" שהוקם על ידי מכון "ארץ חמדה" ללימודי דיינות.