בית דין רבני

ערך זה עוסק במערכת של בתי דין יהודיים רשמיים במדינת ישראל. אם התכוונתם לכלל בתי הדין הפועלים על פי ההלכה, ראו בית דין (הלכה).

בניין בית הדין האזורי והמועצה הדתית בשדרות דוד המלך בתל אביב

בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט בישראל, הכוללת גם את בתי הדין הדתיים, הפוסקים על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי. בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואין והגירושין של בני הדת היהודית, סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור. לבתי הדין יש סמכויות נוספות הנילוות לענייני הנישואין והגירושין, וכן סמכויות בעניינים דתיים. הגוף האחראי על בתי הדין הרבניים הוא מועצת הרבנות הראשית. בראש המערכת של בתי הדין הרבניים, ניצב בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, בראשותו של אחד משני הרבנים הראשיים לישראל.

מבנה בתי הדין וסמכויות המינוי

השופטים בבתי דין רבניים נקראים דיינים, והם ממונים לתפקידם על ידי ועדת מינויים בראשות שר המשפטים (הדומה בתפקידה ובהרכבה לזו של הוועדה לבחירת שופטים). לרוב יושבים הדיינים בהרכב של שלושה, אך במקרים דחופים ובהסכמתם של שני הצדדים ניתן לשפוט גם בהרכב של דיין אחד. בתי הדין הרבניים פוסקים על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי.

בישראל קיימים תריסר בתי דין רבניים אזוריים (באריאל, אשדוד, אשקלון, באר שבע, חיפה, טבריה, ירושלים, נתניה, פתח תקווה, צפת, רחובות ותל אביב), וכן בית דין מיוחד לענייני גיור.

בית הדין הרבני הגדול לערעורים יושב בירושלים, ובנשיאותו יושב אחד משני הרבנים הראשיים לישראל המכהן למעשה כאחראי על כל מערכת השיפוט הרבנית בישראל, ובמקרים מסוימים מטפל לבדו בערעורים הנובעים מטעויות סופר או הלכה. בנשיאות בית הדין הגדול יושב מ-2003 הרב שלמה משה עמאר, ולצדו מכהנים הרב הראשי לישראל יונה מצגר, והדיינים חגי איזירר, ציון בוארון וציון אלגרבלי.

על הצד הלוגיסטי של בתי הדין אמונה הנהלת בתי הדין הרבניים. במשך 20 שנים שימש הרב אלי בן דהן כמנהל בתי הדין, ובשנת 2010 החליף אותו הרב שלמה דיכובסקי.

מעמדם, סמכותם ודרכי מינויים והדחתם של הדיינים מוסדר בחוק באמצעות "חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953", ובאמצעות "חוק הדיינים" ("תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו–1955"). על פי חוק הדיינים אדם יכול להיות מועמד למינוי דיין בבית דין רבני, 1. רק אם הוא הוסמך לרבנות על ידי רב מומחה או מוסד תורני שמועצת הרבנות הראשית מכירה בו. 2. בגיל 30 ומעלה, 3. הנו נשוי או היה נשוי 4. אורח חייו ואופיו הולמים מעמד של דיין בישראל, ו5. עמד בבחינות מטעם מועצת הרבנות הראשית. על פי חוק זה נקבע כי למועצת הרבנות הראשית הסמכות הן להסמיך והן לבטל את ההסמכה לדיינות (במקרה שהתברר כי אורח חייו אינו תואם את הציפיות מדיין בישראל). ב"חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980" ישנה התייחסות לדיינים ונקבע בה, כי מועצת הרבנות הראשית היא הגוף האחראי למינוי של דיינים.

תחומי סמכות

סמכויות על פי חוק

הסמכויות של בתי הדין הרבניים הן ירושה משלטון העות'מאני שהגדיר עדות דתית שלכל אחת מהן סמכויות לגבי המעמד האישי של בני העדה. בנוסף על בתי הדין הרבניים קיימים בישראל גם בתי דין של דתות אחרות, כמו בית הדין השרעי המוסלמי.

בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואין והגירושין של בני הדת היהודית , סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור, מלבד תחומי המעמד האישי, יש לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט גם בעניינים דתיים, כגון הקדשות וכדומה. וכמו כן סמכות שיפוט בהסכמת הצדדים, בנושאים כגון: צוואות וירושות. וכן בענייני מינוי אפרוטופוס, הכרת אבהות, קביעת מעמד אישי והצהרת דתיות.

בנוסף, יש להם סמכות שיפוט ("מקבילה") בכל הנושאים שנכרכו לתביעת גירושין, כגון: חלוקת רכוש, הסדרי ראייה, חינוך, מזונות ועוד. וזאת בתנאי שהתביעה בנושאים אלו הוגשה טרם הגשת תביעה דומה בבית משפט לענייני משפחה, על ידי מי מהצדדים. עובדה זו גורמת למושג הידוע "מרוץ סמכויות" - שהצד המעדיף לדון בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה, ממהר להגיש תביעה בערכאה שבה הוא חפץ לדון, כדי למנוע מהצד שכנגד לתבוע בערכאה השנייה.

בוררות

עד לפסיקת בג"ץ ב-6 באפריל 2006 הייתה לבית הדין הרבני סמכות לפסוק גם בנושאים ממוניים, בתנאי ששני הצדדים הסכימו על כך מראש, במקרים כאלה פסיקות בית הדין קיבלו תוקף של בוררות. בפסיקה תקדימית קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה כי בית הדין ביושבו לדון כבורר ממלא תפקיד משני וחיצוני לתפקידו ובכך פוגם בעקרון החוקיות.

למרות זאת, ממשיכים בתי הדין הרבניים לעסוק בסכסוכים כלכליים בהסכמת הצדדים, וזאת בהסתמכות על דעת משפטנים בכירים הטוענים כי לבג"ץ לא הייתה סמכות לתת פסק זה, שכן לטענתם, ע"פ חוק השפיטה אין לבג"ץ סמכות לפסוק ביחס לסמכות בית דין דתי באופן גורף, אלא רק ביחס לתיק ספציפי שעליו מוגשת עתירה לבג"ץ.

כיום צדדים המעוניינים להכריע בסכסוך כלכלי שביניהם על פי דין תורה, יכולים לפנות גם לבתי הדין הפרטיים, שקונים את סמכותם מכוח חוק הבוררות. עם זאת רבים פונים לדון דווקא בבתי הדין הרבניים הממלכתיים, שכן שם הם זוכים לזכויות התדיינותיות שאינן קיימות בבתי דין פרטיים, כגון: זכות ערעור, כללי אתיקה, מתן נימוקים לפסק, ועדה אליה ניתן לפנות במקרה של תלונות, ועוד.

ביקורת

בניגוד לבתי המשפט האזרחיים בישראל, הדיונים בבית הדין הרבני - בדומה לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה - הם חסויים ע"פ חוק, מאחר שהם עוסקים בעניינים אישיים שהצנעה יפה להם. בהתאם לכך, גם פסקי הדין אינם מתפרסמים, אלא על פי בחירה של בית הדין לפרסמם. בשל כך הציבור, הרבנים, האקדמאים ואפילו עורכי דין המופיעים תדיר בבית הדין אינם מודעים תמיד לפסיקות תקדימיות בענייניהם; אם כי מן הראוי לציין כי ע"פ חוק השפיטה אין בי"ד רבני כפוף לתקדימים כלשהם, ומשכך אין כל משמעות ל"פסיקות תקדימיות" ככל שמדובר בבי"ד רבני.

בשנים האחרונות עולה ביקורת על אופן התנהלותם של בתי הדין הרבניים, בעיקר מטעם גופים המזוהים עם מאבק למען שוויון זכויות לנשים, בהם: "קולך", "מבוי סתום" ו"מרכז צדק לנשים". גופים אלה (שבהם חברים בין היתר אנשים מן הזרם הדתי-לאומי) טוענים כי המתדיינים אינם מבינים חלק גדול מפסקי הדין הניתנים בבית הדין, ובמקרים מסוימים המתדיינים כלל לא מקבלים לידיהם את פסקי הדין בעניינם.‏

גופים אלו מעבירים ביקורת גם לגבי אופן התנהלות הדיונים, העדר שקיפות או רישום פרוטוקולים חלקי (לטענתם), וכן על נקיטת קו הלכתי הגורם לדבריהם לאפליתן או לעיגונן של נשים רבות ואף מתיר ביגמיה. פרופסור חנה קהת אף קראה לזוגות חילונים להתחתן בנישואים אזרחיים, במחאה על מדיניותם של בתי הדין הרבניים.

הנהלת בתי הדין הרבניים, וכן עורכי דין ומשפטנים בכירים המצטרפים לעמדתה, דוחים מכל וכול טענות אלו; לטענתם, עיון יסודי בנתונים המגובים באסמכתאות מוכיח כי מדובר בטענות קנטרניות שאין להן על מה לסמוך.

ראו גם

• בית דין לממונות
• כתב סירוב

לקריאה נוספת

• מנחם אלון, חקיקה דתית בחוקי מדינת ישראל ובשפיטה של בתי משפט ובתי הדין הרבניים, הוצאת הקיבוץ הדתי, 1968.

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של בתי הדין הרבניים בישראל
• חוק הדיינים, תשט"ו-1955, אתר בתי הדין
• חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אתר בתי הדין
• כללי האתיקה לדיינים, אתר בתי הדין
• ‏ תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - תשנ"ג , המשרד לענייני דתות, ירושלים תשנ"ג (1993), אתר Hebrewbooks.
• פסק בית הדין הגדול המתייחס בתוך דבריו להחלטת בג"ץ שאין לבתי הדין הרבניים לדון בבוררות.
• מיכאל בריס, ‏בית הדין לממונות - בין סמכות לבוררות, באתר דעת

מאמרים בנושא

• יעקב פריידברג המירוץ להרחבת סמכויות בתי הדין, מתוך דעות 34, חשוון תשס"ח / אוקטובר 2007 באתר נאמני תורה ועבודה
• ח"כ ניסן סלומינסקי מינוי הדיינים - מדינה ציונית או מדינה חרדית?, מתוך דעות 34, חשוון תשס"ח / אוקטובר 2007 באתר נאמני תורה ועבודה