בית האופרה - יד זיכרון לנופלים

בית האופרה - יד זיכרון לנופלים
War Memorial Opera House
מידע כללי
סוג	בית אופרה
מיקום	סן פרנסיסקו
מדינה	ארצות הברית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1932
תאריך פתיחה רשמי	1932
אדריכל	ארתור בראון הבן, ג'. אלברט לנסבורו
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-קלאסית
קואורדינטות	37°46′43″N 122°25′16″W / 37.7786°N 122.421°W
	sfwmpac.org
	(למפת סן פרנסיסקו רגילה) בית האופרה - יד זיכרון לנופלים

לאכסדרה יש שני גרמי המדרגות עם מצפים מכל צד וכניסה לקומה הראשית מצד שמאל

בית האופרה - יד זיכרון לנופלים (אנגלית: The War Memorial Opera House) בסן פרנסיסקו, קליפורניה נמצא בצד המערבי של שדרות ואן נס, מול בית העירייה בצדו האחורי. המבנה הוא חלק מתשלובת יד הזיכרון לנופלים ומרכז אמנויות הבימה של סן פרנסיסקו.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית מכיל 3,146 מקומות ישיבה ועוד 200 מקומות עמידה. האופרה של סן פרנסיסקו שוכנת בו מאז ליל הפתיחה בשנת 1932.

התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו ביצעה באולם זה את רוב הקונצרטים שלה משנת 1932 עד 1980. כאן הקליטה RCA ויקטור את התזמורת, בניצוחו של פייר מונטה, משנת 1941 עד 1952. בשנותיה המאוחרות באולם השתמשה התזמורת בקונכייה אקוסטית מיוחדת, שהוצבה סביב הנגנים ושיפרה במידה רבה את האקוסטיקה בקונצרטים. הקונצרט האחרון של התזמורת באולם היה כולו יצירות בטהובן, בניצוחו של ליאונרד סלטקין, ביוני 1980.

באביב 1945 התקיימה כאן העצרת הראשונה של האומות המאוחדות. אמנת האו"ם נוסחה ונחתמה בהמשך בתיאטרון הרבסט השכן. כעבור שש שנים, ב-1951, נוסחה הטיוטה להסכם סן פרנסיסקו ונחתמה כאן ובתיאטרון הרבסט.

ב-1927 הונפקו 4 מיליון דולר במלווים עירוניים למימון התכנון והבנייה של בית האופרה הראשון בבעלות עירונית בארצות הברית. אדריכלי תשלובת הבניינים היו ארתור בראון הבן, שעזר בתכנון בית העירייה ב-1916, ו-ג'. אלברט לנסבורו, מעצב תיאטרון שהיה אחראי ל"אורפיאום" של סן פרנסיסקו ולאודיטוריום שריין בלוס אנג'לס.

הקומפלקס, שבניינו הושלם ב-1932, הוא אחד ממבני הבוזאר האחרונים בארצות הברית ומיישם את הסגנון הדורי-רומאי הקלאסי באיפוק המפוכח היאה לתפקידו, הנצחת הלוחמים במלחמת העולם הראשונה. סטיו של צמדי עמודים סוכך על חלונות ענק מקומרים מעל קומת יסוד הנושאת אופי כפרי, תוכנית ששאבה במידת מה מחזית המזרח החמורה של קלוד פרו בלובר.

פנים הבניין חגיגי הרבה יותר, עם אכסדרה מפוארת, בעלת תקרה גלילית מקומרת בתבנית משושים, במקביל לרחוב וגרמי מדרגות עם מישורות תצפית בכל אחד מקצותיה. על חלל התיאטרון חולשת נברשת לוח מאסיבית, עשויה אלומיניום וזכוכית, מתחת לכיפה כחולה, וקמרון קדמת הבמה מקושט במוטיב פיסולי פיגורטיבי מוזהב.

בשנותיו של קורט הרברט אדלר כמנהל כללי, התבררו חולשותיו של הבית בד בבד עם התארכות העונה. בפרט בלט בחסרונו מקום מספיק למשרדים ולחזרות. בשנת 1979 הורחב האזור שמאחורי הקלעים ובשנת 1981 נפתח אגף חדש, שנוסף אל הבית בצד הפונה אל שדרת פרנקלין. תוספת זו נתנה מקום לתפאורות, מאמנים ורקדנים, כמו גם למשרדי מנהלה. במקביל נפתח בסמוך אולם החזרות צלרבאך, עם במה שווה בגודלה לזו של בית האופרה, כחלק מן התשלובת, שכללה את אולם הקונצרטים על שם לואיז מ. דייוויס.

בשנת 1989 זעזע רעש האדמה העז של לומה פרייטה את אזור המפרץ וחולל נזק כבד לבית האופרה. במסגרת השיפוצים והחיזוקים שנערכו בבניין בשנת 1992 הוכנסו בו שיפורים נוספים, שכללו מערכת תאורה משוכללת ביותר, בניית חדרי שירותים מודרניים במקום שנועד במקור להתקנת עוגב, תוכנית שלא התממשה והתייתרה עם בניית אולם דייוויס לקונצרטים, ויצירת מקום מאחורי הבמה הראשית להרכבה ואחסון של תפאורות, המאפשר העלאת מחזור של שלוש אופרות שונות בשלושה ערבים רצופים.

הפקה של מפצח האגוזים מאת צ'ייקובסקי, עם להקת הבלט של סן פרנסיסקו, הוקלטה שם לאחרונה ומופצת על גבי קלטת די.וי.די.^[1] and is scheduled to be telecast by PBS on December 17, 2008.^[2]

בית האופרה ידוע גם כמקום בו נחתם בשנת 1951 חוזה השלום עם יפן, הידוע בשם חוזה סן פרנסיסקו.