בית החולים הדסה (תל אביב)

בית החולים בנחלת בנימין. צלם אברהם סוסקין 1926

הבניין ברחוב בלפור - סוף שנות ה-20

בניין בית חולים ליולדות ברחוב גרוזנברג

המעבדה בבית החולים בשכונת נווה שלום, 1919

בניין המעבדות ה"משוכלל" ברחוב מזא"ה - 1925

בית החולים הדסה תל אביב או בשמו הרשמי האחרון בית החולים רוקח היה מוסד רפואי אשר הוקם בשנת 1918 ומיקומו הגאוגרפי השתנה מספר פעמים במשך השנים, אך ברוב 74 שנות קיומו עמד ברחוב בלפור 8, בתל אביב. בית החולים נסגר בשנת 1992.

היסטוריה

ראשיתו בשלהי מלחמת העולם הראשונה, עם כיבוש הארץ בידי האנגלים כאשר ההסתדרות הציונית בארצות הברית החליטה לשלוח צוותים רפואיים שיעזרו לחלוצי הארץ במלחמתם במגפות. הם פנו לארגון הנשים, הדסה וביוזמתה של הנרייטה סאלד, הוקמו ארבעה בתי חולים בארץ מהם החשוב והגדול היה בית חולים זמני בתל אביב אשר שכן תחילה בבנין בשכונת נווה שלום וכלל 10 מיטות. ב-1920 עבר לרחוב גרוזנברג ומספר המיטות גדל תחילה ל-28 ואחר כך ל-48. לאחר פרעות תרפ"א הועבר שוב למלון ספקטור ברחוב נחלת בנימין 18 וגדל ל-75 מיטות. ב-30 ביוני 1925 הונחה אבן הפינה למושב הקבע של בית החולים ברחוב בלפור 8. קיימת סברה לפיה אבן הפינה הונחה למעשה עוד בשנת 1914 אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועקב התנגדות השלטון העות'מאני הבניה לא נמשכה וחומרי הבניה הופנו לבנית מסגד חסן-בֶּק. הבניין שהוקם לבסוף תוכנן על ידי האדריכל דב הרשקוביץ וב-1926 נפתח לקהל הרחב. בבית החולים היו מחלקות לאפידמיולוגיה, כירורגיה, ילדים, עיניים, נשים, יולדות, אף אוזן וגרון, עצבים, אורולוגיה וכן מעבדות אשר שכנו בבנין נפרד צמוד לבית החולים, ברחוב מזא"ה (ראו תמונה).

בעיות תקציביות אלצו לבסוף את ארגון הדסה להעביר את בית החולים לידי העירייה ב-1931 וזו גבתה מס מיוחד מתושבי תל אביב היהודיים למימון פעילותו. בשנת 1943 הוקם ליד בית החולים בית ספר לאחיות שמחזורו הראשון סיים לימודיו בשנת 1946 והוא הבסיס לבית הספר האקדמי לסיעוד ע"ש שינברון שבמרכז רפואי תל אביב.

כבר עם פתיחת בית החולים היה ברור כי המקום צר מלהכיל מוסד רפואי "מודרני" ולכן עוד בשנת 1925 קנתה העירייה מאיברהים שוקי אפנדי, תושב הכפר הערבי סומייל, פרדס בן 50 דונם (פרדס פורטליס) בשטח הנמצא בימינו בסוף שדרות בן-גוריון וכולל את גן העיר, בניין העיריה וכיכר רבין. תוכנית בניית בית החולים לא יצאה לפועל בעיקר בהיות השטח ספר מסוכן ממנו ירו פורעים ערביים על בתי העיר הסמוכים. מאוחר יותר הפך הפרדס יחד עם בריכת שחייה בשטחו ל"גן הדסה" ושמו של הרחוב בצפונו של המתחם, רחוב הדסה, הוא זיכרון יחיד לתוכנית לבנות את בית החולים במקום.

בית החולים בפולקלור המקומי

בית החולים ברחוב בלפור היה חלק בלתי נפרד מן הפולקלור התל אביבי וסביבו התפתחה תרבות וחברה של רופאים ופציאנטים. חלק גדול מן הרופאים של תל אביב הקטנה גרו בקרבתו כמו ד"ר מרגלית, רופא הפרסונל של בית החולים ואביו של דן מרגלית וד"ר בויאנובר, אביו של פרופ' יורם בויאנובר - אשר כמו אביו גם הוא עבד בבית החולים וכיום הוא מנהל מחלקת הילדים בבית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים שבמרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.

הסיפורים והאימרות הקשורים בבית החולים נעלמו מן הסלנג התל אביבי עם סגירת בית החולים אבל לפחות קללה אחת, שהונצחה על ידי דן בן אמוץ בתוכנית הרדיו הסטירית "שלושה בסירה אחת", עדיין שגורה בפי ותיקי העיר: "שתיכנס מבלפור ותצא ממזא"ה". האימרה נובעת מן העובדה שבית החולים תפס את כל השטח שבין רחוב בלפור לרחוב מזא"ה המקביל מדרום ובעוד שחדר המיון המקורי של בית החולים והשער הרשמי שכנו בכניסה מרחוב בלפור - חדר המתים העירוני שכן במרתף שברחוב מזא"ה.

ב-29 במרץ 1973 שונה שמו של בית החולים ל"רוקח" על שם ישראל רוקח וב-1992 נסגרה המחלקה האחרונה והבניין נהרס. כיום עומד במקומו מתחם רובע לב העיר.

חולים שטופלו בבית החולים

• 1931 ב-17 באפריל 1931, פחות מיממה לאחר שהובהלה לבית החולים מגדרה נפטרה בו המשוררת רחל בלובשטיין סלע, ("רחל") מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.
• 1933 בסביבות השעה 22:00 של יום שישי ה-14 ביולי 1933 הובא חיים ארלוזורוב הפצוע במכונית פרטית לבית החולים "הדסה". הוא היה פצוע על ידי קליע אחד בבטנו, עם שטף דם פנימי גדול. פציעה שכזאת אמנם אינה נחשבת לאנושה, אך לבית-החולים לא היה ציוד נדרש לבצע עירוי דם. ארלוזורוב נפטר כעבור שלוש שעות כתוצאה מ"חוסר-דם חריף".
• 9 בספטמבר 1940: תל אביב הופצצה על ידי מטוסים איטלקים ובית החולים טיפל בפצועים.
• 1947-1949 מלחמת השחרור - טיפול בפצועי המלחמה.
• ב-4 במרץ 1957 הובהל ל'הדסה' ישראל קסטנר לאחר ההתנקשות בחייו. הוא גסס במשך 11 יום ולבסוף מת מפצעיו

בסוף שנות החמישים אושפז המשורר אלכסנדר פן ב'הדסה' למשך יותר משנה בשל סיבוכים בכלי הדם ברגליו תוצאה ממחלת הסכרת ממנה סבל.

אנשי צוות רפואי בולטים בבית החולים

• ד"ר משולם ליבונטין (1886-1957)- לאחר מלחמת העולם הראשונה החל לעבוד בבית החולים הדסה בתל אביב, התמנה למנהלו ומסוף 1933, אחרי שביקש להתפטר, נשאר מנהל המחלקה למחלות מדבקות (אפידמיות).
• ד"ר רפאל ג'זבין - היה סגן מנהל ביה"ח הדסה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. במאי 1948 עבר לנהל את רמב"ם בחיפה ,ובשנות הששים מונה למנכ"ל משרד הבריאות.
• פרופסור יוסף (גוסטב) אשרמן (1889-1968)- ניהל את מחלקת נשים ויולדות בבית החולים.
• ד"ר גרשון (ג'ורג') גרי (1890-1942)- בשנות ה-20 היה מנהל המחלקה הכירורגית של בית החולים.
• פרופסור מקס מרכוס (1892-1983)- ניהל את המחלקה הכירורגית של בית החולים משנות ה-30 ועד פרישתו לגימלאות.
• האחות שפרה בירנברג - רובינשטיין‏(1992-1913), ילידת רוסיה, עלתה ארצה בשנת 1922 ולמדה בגימנסיה העברית, מחזור י"ט. בוגרת ביה"ס לאחיות של האוניברסיטה האמריקאית בבירות (לבנון), סיימה לימודיה שם בשנת 1935 והחלה לעבוד בבית החולים. בשנת 1940 נוסד בבית החולים שרות רפואי סוציאלי (למעשה מרפאות החוץ ששירתו תושבים על בסיס אמבולטורי) ע"י מי שהיה אז מנהל בית החולים הפרופ' גרושקה. כאשר שרות דומה נוסד בירושלים עברה לשם ושימשה סגנית המנהלת. בסוף 1945 שבה מארצות הברית ונתמנתה מפקחת השרות הרפואי הסוציאלי בבית החולים בתל אביב. לימדה והדריכה בבית הספר לאחיות ובקורסים לאחיות מוסמכות ברפואה ציבורית בתל-אביב. במלחמת השחרור נתמנתה אחות אחראית בבי"ח 5 (תל-השומר). אך בסיום המלחמה חזרה לעבודתה בשירותי הרפואה הציבורית של עיריית תל-אביב כאחות אחראית לשרותים הרפואיים הסוציאליים בביה"ח הדסה ת"א, ביה"ח העירוני ליולדות בקריה ולאחר פתיחת בי"ח "איכילוב" גם שם. האחות שפרה היא אימו של אליקים רובינשטיין.
• פרופסור שמואל שור (1915-2007) - בשנת 1957 יסד את מחלקת הרנטגן של בית החולים וניהל אותה עד שהות ה-80.
• ד"ר יעקב ליטמנוביץ (1911-1989) - היה סגן מנהל ואחר כך מנהל בית החולים בתחילת שנות החמישים ובתקופת כהונתו החלה בנית בית חולים איכילוב.
• פרופסור רונלד רוני רוזין (1931-1989)[1] - כירורג, מחלוצי הרפואה הצבאית בצה"ל, מפקד בית חולים שדה ברפידים ואחר כך בגזרה המערבית בזמן מלחמת לבנון, מורם של כמה מחשובי הכירורגים בארץ כולל פרופ' שלמה ללצ'וק, פרופ' יוסי קלאוזנר, פרופ' יהודה סקורניק, פרופ' מרדכי גוטמן, ד"ר פרנקלין גרייף ועוד.
• ד"ר משה שרמן (1881 - 1969) - אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרופא בבית-החולים ומשנת 1932 שימש מנהל המחלקה למחלות אף אוזן וגרון.
• ד"ר אברהם דב הירש (רוזנס) ‏, יליד פולין (1909-1986) למד רפואה בצ'כוסלובקיה ואיטליה. שירת כקצין רפואה בצבא האדום במלחמת העולם והיה רופא ראשי במחנות בגרמניה. בשנת 1948 עלה לארץ והתגייס לצה"ל שם שירת עד 1964. היה מנהל בית החולים "הדסה" תל-אביב וסגן מנהל בתי החולים העירוניים.

• פרופסור אלכסנדר גפל (1914-1993) - פנימאי דגול ומי שהיה מורם של רבים מן הפנימאים המובילים בישראל כולל פרופ' ירדנה איגרא מנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרת"א ופרופ' ארדון רובינשטיין מנהל המכון המטבולי במרכז רפואי תל אביב. אשתו הייתה נעמי גורביץ', ביתו של ד"ר דב גורביץ' ‏, רופא ילדים תל אביבי מאוד ידוע אשר היה רופא ראשי בבית חולים הדסה מסוף שנות העשרים של המאה הקודמת.

• פרופסור שאלתיאל קבילי (1939 - 2004)- היה מנהל מחלקה פנימית בבית החולים. שימש זמן מה כממלא מקום מנהל בית החולים. לפני כן שירת בצה"ל בדרגת אל"מ ,כסגן קצין רפואה ראשי.

• פרופסור אלכסנדר (אליק) אבירם - פנימאי ונפרולוג, שימש שנים כמנהל בית החולים

• ד"ר אפרים סיני (1895-1985)- עבד כרופא עיניים בבית החולים, ונתמנה אחר כך למנהל המחלקה ומנהל בית החולים.בסוף שנות העשרים היה אסיסטנט של ד"ר טיכו. היה מהאבות המייסדים של נתוחי העיניים בתל-אביב.
• פרופסור לודוויג פרדיננד מאייר (1879–1954)- מנהל מחלקת הילדים מאצמע שנות ה-30 ועד מותו בשנת 1954.
• פרופסור אפרים רפפורט (1900-1959), מנהל המעבדה הבקטריולוגית וההמטולוגית בבית החולים. רופא/מדען בעל שיעור קומה בינלאומי. לזכותו מספר של ממצאים מדעיים הקשורים לאבחנה מעבדתית של חיידקי מעיים (בעיקר אבחנה בין זני החיידקים הגורמים לטיפוס הבטן).

• פרופסור נחום בוגר (1912–1990) - רופא ילדים, מנהל מחלקת ילדים א'.

• פרופסור בן ציון ורבין (1913-2009) - רופא ילדים, מנהל מחלקת ילדים ב'.

• פרופסור ישראל הימן(1919-2011) - רופא ילדים, מנהל מחלקת ילדים ג' ומאוחר יותר מנהל המרפאות.

• פרופסור שאול הראל - מבכירי הנאורולוגים הפדיאטריים.

• פרופסור צבי שפירר - רופא ילדים מנהל חטיבת הילדים ומייסד בית חולים דנה.
• ד"ר אריה אלוטין- (1898-1979ׁ ) כירורג שעבד בהדסה ת"א משנת 1926, היה סגנו של פרופ' מקס מרקוס, ומשנת 1948 היה מנהל כיר' ג'. כמו כן היה מנהל מחלקת ההדרכה במד"א. הוא חיבר מדריך לעזרה ראשונה שיצא בשלוש-עשרה מהדורות בשפות: עברית, ערבית ואנגלית. היה חתן פרס סולד מטעם עיריית תל-אביב.
• פרופסור משה סולוביצי'ק - ( 1910-2001 ) היה סגנו של ד"ר אלוטין ומשנת 1964 היה מנהל כיר' ב' וכיר' ילדים באיכילוב.
• פרופסור מנדל סטבורובסקי - (1921-1983 )-כירורג שהתמחה בהדסה משנת 1949 בכיר' ג'. היה רופא ראשי קבוע במחלקתו של ד"ר אריה אלוטין ומשנת 1966 היה מנהל כיר' ג' וכיר' כלי דם באיכילוב. ביצע בחייו יותר מ-30,000 ניתוחים.
• ד"ר מרדכי (מוטל) צ'ציק - מנהל פנימית משנת 1965. התחיל את עבודתו בהדסה בשנות הארבעים. לפני כן היה רופא בדרגת רס"ן בצבא הבריטי. בנוסף לכך היה הנפרולוג הראשון בהדסה לאחר שחזר מהשתלמות בקליבלנד (ארה"ב).
• ד"ר הנס יעקב - (1910-1998 ),רופא פנימי וסגנו של ד"ר וולף מנהל המחלקה הפנימית, ומסוף שנות החמישים ניהל את כל מערך הרפואה הציבורית של עירית ת"א , מבית שטראוס ברח' בלפור. פיתח את מערך "טיפת חלב" באזור ת"א
• ד"ר אהרון חזם - מנהל מחלקת הרדמה והתאוששות. מרצה בכיר בבית הספר לרפואה.

קישורים חיצוניים

• "מקומות שהיו ואינם", מתוך אתר עיריית תל אביב
• תולדות בית החולים באתר אחוזת בית, אתר עמותת משפחות מייסדי תל אביב

הערות שוליים

_{קואורדינטות:}