בית החולים הנסן
בית החולים הממשלתי ע"ש הנסן (בעבר בית החולים למצורעים עזרת ישו) היה מרכז טיפולי לחולים במחלת הנסן (צרעת[1]) הממוקם בשכונת טלביה בירושלים, ברחוב מרכוס. בית החולים הוקם בשלהי המאה ה-19 כדי לשמש לאשפוז מבודד של חולי מחלת הנסן (צרעת), עד שנת 2002 פעל במתכונת של מרפאת חוץ, ושיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות. מבנה בית החולים והמגרש בן 40 הדונם עליו הוא ניצב, נחשבים כבעלי ערך היסטורי ואדריכלי, ומוגדרים כמבנה לשימור. במקום מוזיאון המציג תערוכה על ההיסטוריה של בית החולים ועל ההיסטוריה של בתי החולים בירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בשנות ה-80 של המאה ה-19 הזדעזעו עולי רגל מגרמניה למראה בקתות המצורעים שנמצאו בצידו הפנימי של שער ציון, בו התגודדו יחדיו מצורעים בני כל הדתות וקיבצו נדבות. מוקד מצורעים נוסף בעיר היה ליד ביר איוב (עין רוגל) בנחל קידרון. על מנת לסייע למצורעים הוקם ב-1886 מבנה מול בריכת ממילא (כיום רחוב אגרון 20, בחצר הקונסוליה האמריקאית) ששימש כמקום לסעוד את החולים. לאחר שצר המקום מלהכיל את כל החולים, הוקם המבנה בטלביה.
המבנה בשכונת טלביה הוקם בשנת 1887 במטרה לשמש כבית חולים למצורעים. בעת הקמתו נקרא בית החולים בשם "עזרת ישו" (בגרמנית: "Jesus Hilfe"), ושמו של המבנה, שתוכנן על ידי קונרד שיק ותיאודור זנדל[2] נכתב מעל שער הכניסה למבנה.
המבנה נבנה עבור מסדר האחיות הדאקוניסות הגרמניות, אשר טיפל בחולים, והוקם ותופעל באמצעות תרומות מגרמניה. בהמשך הועבר המבנה למסדר האחים הבורומאיים (Herrenhutter Bomische Bruder). המתרפאים בו היו בני כל הדתות, אך הם אולצו להשתתף בטקסים דתיים נוצריים, על מנת לזכות בתנאים משופרים. לחלק מהמתרפאים היו משפחות תומכות שבאו לבקרם ולקחו אותם בחגים לביתם, אולם מתרפאים רבים מצאו בבית החולים את ביתם היחיד, בהם גם עולים חדשים ממדינות בהם הייתה המחלה נפוצה יותר מאשר בארץ ישראל.
מנהלו הראשון של בית החולים היה ד"ר איינסלר, שהיה נשוי לבתו של קונרד שיק. משנת 1919 ועד 1948 ניהל את בית החולים הרופא הפלסטינאי-נוצרי תאופיק כנעאן[3]. עם קום המדינה עזבו ד"ר כנעאן וחלק מהמתרפאים הערבים את בית החולים ועברו לסילוואן שבמזרח ירושלים (מאוחר יותר הקים כנעאן בית חולים למצורעים מצפון לרמאללה[4]). בשנת 1952 הפך בית החולים לבית חולים ממשלתי, ונקרא על שם גרהרד הנסן (שגילה בשנת 1879 את החיידק הגורם למחלת הנסן). את בית החולים הממשלתי ניהלו בין היתר אריה דוסטרובסקי ולאחר מכן חתנו, פליקס זגהר.
אף שבית החולים תופעל על ידי מסדר גרמני, המבנה לא הוחרם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה (כפי שהוחרמו מבני מנזרים אחרים בשכונה), ובית החולים המשיך לפעול כאשר הוא מנוהל בסיוע ארגון הדסה. למתרפאים היהודים לא היה מזון כשר או אפשרות להתפלל במניין, הדבר נודע לרב אריה לוין, שארגן משלוחי מנות מזון כשר ומניין תפילה מסודר.
בסוף שנות ה-80, בשל מיעוט החולים במחלה בישראל ובשל הכנסת טיפול יעיל באמצעות אנטיביוטיקה, חדל בית החולים לפעול במתכונת אשפוזית, ומאז ועד 2002 תפקד כמרפאת חוץ אמבולטורית, ושיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות. בשל העניין הרב בערכו ההיסטורי והאדריכלי של המבנה, הוא מוגדר כמבנה לשימור וישנן תכניות שונות באשר לייעודו, לאחר שימור ושיפוץ. המרכז הארצי למחלת הנסן עבר לבית הבריאות שטראוס בחסות "הדסה".
בישיבת הממשלה מיום 25 במאי 2009 התקבלה ההחלטה להעביר את המקום מרשותו של משרד הבריאות לרשות עיריית ירושלים.
[עריכה] תיאור המבנה
בית החולים ניצב במגרש רחב-ידיים (40 דונם) ומוקף בחומה. המבנה בן שלוש קומות, גרם מדרגות כפול הוביל לכניסה הראשית למבנה, שהייתה בקומה השנייה, ומעלה קשת. בקומה השלישית ממוקמת מרפסת, שבמרכזה, מעל שער הכניסה למבנה, גמלון עשוי עץ. למתחם הובילו מספר פתחים בחומה, שלוש דלתות מכיוון רחוב מרכוס של ימינו ושער לעגלות מכיוון רחוב הגדוד העברי ("חורשת הירח").
במרכז המבנה נמצאת חצר רבועה, ובמרכזה בור מים גדול ששימש את המבנה, בנוסף פזורים בשטח עוד 10 בורות מים לצרכי השקייה. מגדלי שירותים שנבנו בסמוך למבנה (אחד באגף הגברים ואחד באגף הנשים), איפשרו הפרדה בין בורות השפכים למבנה העיקרי, ובכך סייעו לשמור על ההיגיינה בבית החולים. החולים עברו למגדל השירותים באמצעות גשר מתכת.
בכל אחד מחדרי המבנה הותקן תנור חימום שהובא מגרמניה. כן ניצבו בחדרים מכונות תפירה בעזרתן ביצעו במתרפאים עבודות תפירה.
בחצר, בסמוך למבנה הראשי נבנו מבנים אדמיניסטרטיביים ומבני מגורים לצוות.
בית החולים תוכנן כמשק אוטרקי (נושא את עצמו), וכך נשתל בו גן ירק רחב ידיים, בגן ניטעו עצי פרי רבים, ובמקום פעלו רפת ודיר שסיפקו חלב וצמר ולעתים גם בשר למתרפאים ולצוות. הפרות והצאן רעו בשדה הסמוך עליו ניצב כיום תיאטרון ירושלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים, טלביה, קטמון והמושבה היוונית, מכון ירושלים לחקר ישראל, כתר הוצאה לאור, 2002
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- בית החולים למצורעים באתר המועצה לשימור אתרים
- נועם דביר: ממרכז טיפול לחולי צרעת למרכז אמנות, הארץ, 26.01.2012
- רונית סבירסקי, בית המצורעים: פחד ופאר בירושלים, באתר ynet
- בית החולים הנסן, באתר עיריית ירושלים
- גינות הנסן
- בית החולים למצורעים, Forevermore - עד עולם, סדרת צילומים מבית המצורעים באתר יובל יאירי
- אריאל הירשפלד, על תערוכה שמרכזה סיפורו של בית המצורעים בירושלים, באתר הארץ, 8/7/2009
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יש להבדיל בין מחלה זו לבין הצרעת המופיעה במקרא בספר ויקרא למשל, שהיא מחלה שונה לחלוטין במאפייניה (ראו מכתב פליקס זגהר)
- ^ כיוון שלשיק לא הייתה הכשרה פורמלית באדריכלות חתום זנדל על תוכניות הבניין, לא ברור האם היה לו חלק של ממש בתכנון
- ^ משה חננאל, הירושלמים, ירושלים 2007, עמוד 232
- ^ משה חננאל, הירושלמים, ירושלים 2007, עמוד 185
