בית הכנסת הגדול של רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת הגדול של רומא
בשני הבולים נראית חזית בית הכנסת. באחד הבולים נראה גם עיטור מתוך בית הכנסת ובו המילה ונרוממה - תהילים, ל"ד, ד'

בית הכנסת הגדול של רומאאיטלקית: Tempio Maggiore di Roma) הוא הגדול והמפואר בבתי הכנסת בעיר רומא שבאיטליה. באסרו חג הסוכות, ב-9 באוקטובר 1982, הוטלה פצצה בכניסה לבית הכנסת: סטפנו טאשה (Stefano Tachè), בן שנתיים, נרצח, ו-40 איש אחרים נפצעו בפיגוע זה של אש"ף.

הקמת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת נחנך ב-28 ביולי 1904. שבועות אחדים קודם לחנוכתו ביקר בבית הכנסת מלך איטליה, ויטוריו אמנואלה השלישי. שלט זיכרון בסגנון מליצי המבטא את הרגשות של יהודי רומא נקבע באולם הכניסה לבית הכנסת. כך הצליחו יהודי רומא להכריז על עלייתם "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא" וחרטו בכתובת האבן:

Cquote2.svg

ביום 2 ביולי 1904, תוך כדי ביטוי מזהיר של (הכרה של) מלוא הזכויות האזרחיות (של יהודי איטליה), ביקר בהיכל זה, שהוקם לכבוד האל באותו רובע (TRASTEVERE) בגטו האומלל בו חיו בסגר (מאות שנים) יהודי רומא - בו הריעו (לכבוד) השחר החדש (ליהודים ברומא ובאיטליה כולה) ביום 20 בספטמבר 1870 כאזרחי איטליה. לזיכרון נצח ה"אוניברסיטה" (מועצת הקהילה) הציבה (לוח זיכרון זה).

Cquote3.svg

המבנה הקודם של בתי הכנסת שירת את יהודי רומא עד שנת 1893. היו בו חמישה בתי כנסת עבור כל אחת מהעידות שהיו בעיר. המבנה הישן ניזוק קשה בשריפה שפרצה בו בשנת 1893 ונהרס סופית התוכניות בניין העיר. שרידים שניצלו מבית הכנסת, כולל ארונות הקודש, מצויים היום בבית הכנסת החדש. בתמונה משמאל, אפשר להבחין במסע שהוביל שרידים אלה אל בית הכנסת החדש. בשטח שהתפנה מצויה כיכר הנושאת את שם בתי הכנסת, כיכר חמשת בתי הכנסת (Piazza dell Cinque Scole).

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה תוכנן על ידי וינצ'נצו קוסטה ואוזוואלדו ארמאני בין השנים 1901 - 1904 על גדת נהר הטיבר. (המבנה בנוי בסגנון אקלקטי, והוא בולט למרחוק בשל סגנון זה).

בית כנסת בעל סגנון נאו-אשורי ובעל תוכנית נאו-ביזנטית וחזות כללית נאו-קלאסית.

כיפת האלומיניום המרובעת של המבנה היא הכיפה המרובעת היחידה ברומא, והיא ניתנת לזיהוי מכל חלקי העיר.

האולם הראשי של בית הכנסת משמש לתפילה (על פי מנהג איטליה). בקומת המרתף מצוי בית כנסת נוסף בו נערכות תפילות בנוסח הספרדים. בכניסה הנפרדת לבית הכנסת, בצידו של נהר הטיבר, מצויים משרדי הקהילה של רומא (la Comunità Ebraica di Roma) וכן המוזיאון היהודי של רומא.

אירועים במבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכניסה למבנה מצד נהר הטיבר, מצויים לוחות זיכרון ליהודים שנרצחו בשואה. בכניסה לבית הכנסת מצד הגטו מצוי לוח זיכרון המזכיר את הפיגוע שנעשה על ידי אש"ף בשנת 1982 בבית הכנסת במהלך שמיני עצרת, בו נפצעו עשרות מתפללים ונרצח ילד אחד. מאז פיגוע זה נאסר לצלם בתוך המוזיאון או בתי הכנסה השונים במתחם, וזאת מטעמי ביטחון. כמו כן, המקום נשמר באופן קבוע על ידי סיורים של הקרביניירי, ובכניסה אליו מוצב שוטר של הקרביניירי. הכניסה איננה חופשית בניגוד למוזיאונים רבים, והמבקרים מחויבים לעבור בדיקה ביטחונית בכניסה.

ב-13 באפריל 1986 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת, והתפלל עם הרב אליהו טואף - הרב הראשי הקודם של העיר רומא. ביקור זה היה הביקור הראשון של אפיפיור בבית כנסת מאז ומעולם. בהתאם לנוהג של יהודי איטליה, אם בית הכנסת אינו כולל ספרי תורה בהיכל, הוא אינו מקום קדוש. ולכן, בטרם בקר האפיפיור בבית הכנסת הוצאו ממנו ספרי התורה.

ב-17 בינואר 2010 ביקר מחליפו בנדיקטוס השישה עשר בבית הכנסת. ביקור זה היה שנוי במחלוקת בשל כוונתו להכריז על פיוס השנים עשר כקדוש חרף שתיקתו בשואה ובשל פרשיות נוספות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • B. Migliau and M. Procaccia, Lazio Jewish Itineraries , Marsilio Regione Lazio, 2001.
  • אטיליו מילאנו, גיטו רומא, (תרגום מאיטלקית: דינה מילאנו), תל אביב: הוצאת מעריב, תשנ"ב-1992.
  • לוצ'יאנו טאס, יהודי איטליה, תל אביב: הוצאת מעריב, 1978.
  • בצלאל רות, תולדות היהודים באיטליה, תל אביב: הוצאת מסדה, 1962.
  • יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד-1954.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]