בית הכנסת הכוראלי של וילנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת הכוראלי של וילנה, נבנה ב-1903

בית הכנסת הכוראלי של וילנהליטאית: Vilniaus choralinė sinagoga , בפולנית: Nowa Synagoga chóralna = בית הכנסת החדש הכוראלי ) ידוע גם כ בית הכנסת "טהרת הקודש" או ה"כאָר-שול מרחוב זבאלנה" (Zawalna),‏[1] נמצא ברחוב הקרוי כיום פילימו מס. 39 (Pylimo 39) הוא היחיד ששרד מכל 105 בתי הכנסת של העיר ומשרת בימינו את קהילת יהודי וילנה הקטנה.

תולדות הקמתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של המאה ה-19 פרחה תנועת ההשכלה בליטא בכלל ובווילנה בפרט. בלטו בה דמויות כמו מרדכי אהרן גינצבורג ואד"ם הכהן ומשכילים רבים אחרים. צעירים יהודים התחילו להירשם בגימנסיה בעיר. בשנת 1846 לרגל לווייתו של מרדכי גינצבורג נפלה החלטה בקרב משכילים בווילנה להקים בית כנסת משלהם. כעבור שנה הרשויות המקומיות, אז תחת השלטון הרוסי, נתנו את הסכמתם לכך. בית הכנסת נקרא "טהרת הקודש". בית הכנסת, שהתמקם במשך עשרות שנים בבניינים שונים בעיר היה אורתודוקסי מודרני בטיבו, [2] וכלל מקהלה, לפי דגם ה"כור שול" (כאָר שול) (כלומר "בית כנסת עם מקהלה") שקמו באותה תקופה במרכז אירופה ובמזרחה, בהשראת בתי כנסת מקהלתיים רפורמים בגרמניה. בשנת 1899 הקהילה של שוחרי ההשכלה קנתה שטח מהסוחר ו. אליאשברג ברחוב זאבלנוס (Zavalnos), כיום פּילימו, לצורך בניית בית כנסת חדש לפי דרישות הקהילה.

הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחראי על הפרויקט היה האדריכל דויד רוזנהאוס שבנה אותו על פי דגם של בזיליקה עם קומת גלריה, בסגנון היסטוריסטי המשלב יסודות רומנסקים עם מוטיבים של "התחיה המורית", עם בימה מוקפת מעקה, ממול לארון הקודש, עזרת נשים יותר חשופה מאשר בבתי הכנסת המסורתיים עד אז ועם מקום למקהלה בקומה השנייה. בית הכנסת מעוטר מבחוץ ומבפנים בעיטורים וחלונות צבעוניים. לתקרה יש כיפה מרכזית צבועה בצבעי רקיע עם עננים. מעל חזית הבניין הוצבו תבליטים בצורת לוחות הברית ומעל השער נחקק הפסוק "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

חנוכתו בשנת 1903[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת נחנך בראש השנה בשנת 1903. בטקס חנוכתו נכח ההיסטוריון שמעון דובנוב שזכה לכיסא כבוד. הטקס נוהל על ידי החזן אברהם ברנשטיין ששירתו ב"ונתנה תוקף" הרשימה את דובנוב.

דמויות חשובות בקהילת בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת מתפללי בית הכנסת היו יהודים מודרניים. במאה ה-19 נמנו עמם סופרים כמו אד"ם הכהן ואיזיק מאיר דיק. הרב שלמה זלקינד מינור (1827-1900), בוגר המדרשה של וילנה, ובעבר רב של מינסק ושל מוסקבה, תרם לבית הכנסת את ספרייתו. [3] לפני מלחמת העולם הראשונה התפללו בבית כנסת זה רבים מהאליטה הכלכלית והתרבותית של יהודי וילנה, כמו שמואל לייב ציטרון, איש העסקים יוסף שב"ד, האחים בונימוביץ' ואחרים. במשך עשורים רבים פעל כאן החזן והמלחין אברהם ברנשטיין. כמו כן בין 1906-1908 שרת כאן כמטיף ד"ר שמריהו לוין, רב, פובליציסט ופעיל ציוני, שייצג את תושבי וילנה גם בדומה הראשונה בפטרבורג. בבית כנסת זה פרצה גם הקריירה של החזן משה קוסביצקי ששרת בו בין השנים 1920-1924.

בימי השואה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השואה בית הכנסת נשדד אך שרד מפני ששימש כמחסן של שלטונות הכיבוש הנאצים.בזמן השלטון הסובייטי הבניין הפך לבית חרושת לעיבוד מתכות. במהלך הזמן ניזוקו בעיקר הקירות המזרחי והמערבי וגג בית הכנסת. עקב דליפת מים נפגעו חלק מהספסלים והעיטורים הצבעוניים. [4] אחרי שליטא חידשה את עצמאותה תחת משטר דמוקרטי בית הכנסת עבר שיפוץ בשנת 1994. בשנות ה-1990 החזן יוסף מלובני שהוכרז כחזן של כבוד של בית הכנסת הופיע בו מספר פעמים כשליח ציבור. בראש הקהילה היהודית המחודשת מסביב לבית הכנסת עמד ד"ר סימונאס אלפרביצ'וס. בשנת 2006 פרץ סכסוך קשה בין הקהילה ובין חסידי חב"ד ובראשם הרב שלום בר קְרנסקי, יליד ארצות הברית, בנוגע לשליטה על בית הכנסת ומי יהיה הרב הראשי של וילנה וליטא. בעקבות המחלוקת בית הכנסת היה סגור זמנית. [5] [6] קהילת בית הכנסת הציבה במופגן על הבניין לוח זיכרון שבו מצוין כי בית הכנסת הוקם ב-1903 על ידי "מתנגדים, ממשיכי דרכו של הגאון אליהו", והחליטה לפנות לשרותיו של הרב חיים בורשטיין (יליד רוסיה) מישראל. אחרי פתיחתו מחדש בית הכנסת היה פעיל בכל ימי השבוע, בעקבות העלייה וההגירה של חלק גדול משארית יהודי וילנה פעילותו הצטמצמה. בין השנים 2008-2010 נעשו שיפוצים נוספים בגג, בעליית הגג, הוחלפו החלונות, הקירות סוידו ונצבעו מחדש, תוקנה הצנרת. [7]

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Theodore R.Weeks- The National Council for Eurasian and East European Research, Washington, Tile VIII Program,4 June 2004

World Monument Fund

מאמר מבוסס על הרצאה הכנס השני לגנאלוגיה יהודית בלונדון ביולי 2001 (באנגלית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Carol Herselle Krinsky Europas Synagogen. Architektur, Geschichte und Bedeutung,Fourier Verlag, Wiesbaden 1997,ISBN=3-925037-89-6 S. 216

(קרול הרסל קרינסקי - בתי הכנסת באירופה. אדריכלות, היסטוריה וחשיבות.

(קומפנדיום אנציקלופדי על יהודי ליטא במאה ה20)

  • Venclova Tomas, Vilnius - vadovas po miestą, 2007 m. Vilnius

(תומאס ונצלובה -וילנה מדריך העיר)

  • Jankevičienė A. Vilniaus Didžioji sinagoga, 1996 m. Vilnius

(א.יאנקביצ'אנה - בית הכנסת הגדול של וילנה)

  • ■, Aliza Cohen-Mushlin, Sergey Kravtsov, Vladimir Levin, Giedrė Mickūnaite and Jurgita Šiauciūnaitė-Verbickienė (ed.),

Synagogues in Lithuania. A Catalogue, A-MVilnius Academy of Arts Press, 2009 (עליזה כהן-מושלין,סרגיי קרבצוב, ולדימיר לוין, גיידרה מיצונאיטה ויורגיטה שיארוביונאיטה-ורביצקיינה - בתי כנסת בליטא - קטלוג א-מ, הוצאת האקדמיה לאומנות, וילניוס 2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "כוראלי" ו "כאָר" - מ"כורוס" Χορος, "מקהלה" ביוונית
  2. ^ Theodore R. Weeks 2004 p.7
  3. ^ ה. אגרנובסקי - 2003
  4. ^ באתר "קרן המונומנטים העולמי"
  5. ^ אתר באנגלית על סיור בווילנה היהודית, 2006
  6. ^ כתבה בעיתון "יתד נאמן" ב28 נובמבר 2004
  7. ^ ראה באתר קרן המונומנטים העולמי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]