בית הכנסת הפולני בווינה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת שנחרב  |
| מיקום |
וינה |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1892 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1893 |
| תאריך פירוק |
10 בנובמבר 1938 |
| אדריכל |
וילהלם שטיאסני |
| קואורדינטות | 48°13′06″N 16°22′39″E / 48.2183°N 16.3775°E |
|
(למפת וינה רגילה)   בית הכנסת הפולני בווינה | |
  | |
בית הכנסת "בית ישראל", הידוע כבית הכנסת הפולני (יידיש: די פאלנישע שול; רשמית, בגרמנית: Vereinssynagoge in der Leopoldsgasse 29) היה בית כנסת של יוצאי גליציה בווינה שפעל בין השנים 1893–1938 ברחוב לאופולד מס. 29 ברובע לאופולדשטאדט (הרובע השני). בית כנסת זה נהרס בליל הבדולח.
הקהילה היהודית הפולנית בווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות עדויות להתיישבות יהודית בווינה כבר בשנת 1194. כתוצאה מחלוקת פולין שבוצעה בשלושה שלבים בין השנים 1773-1795, אוסטריה סיפחה את האזור הדרומי מערבי של פולין, בו הקימה את ממלכת גליציה ולודומריה, שהפכה בשנת 1804 לאדמת כתר של האימפריה האוסטרית. הקהילה היהודית הייתה הקבוצה הדתית השלישית בגודלה בה וכללה יהודים אורתודוקסים וחסידים.
מעריכים כי החל משנת 1857 הגירת היהודים מגליציה לווינה התנהלה בקצב של 20,000-30,000 איש בעשור. כתוצאה מכך האוכלוסייה היהודית בווינה גדלה מ-1.3% ב-1857 ל-12% בשנת 1890. בסוף המאה ה-19 וינה הייתה אחד המרכזים החשובים של יהדות אירופה. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה האוכלוסייה היהודית בווינה הייתה השלישית בגודלה באירופה, אחרי ורשה ובודפשט.
יהודי וינה היו מרוכזים ברובע השני, לאופולדשטאדט, בו נבנו בתי כנסת רבים של הקהילות השונות[1]. רוב בתי הכנסת נהרסו או ניזוקו בצורה חמורה בליל הבדולח ב-10 בנובמבר 1938. המוזיאון היהודי בווינה, יחד עם האוניברסיטה לאומנות שימושית החל בשנת 2018 בפרויקט הנצחת בתי הכנסת שנהרסו הכולל נכון להיום 26 בתי כנסת[2].
בשנת 1836, בתמיכתו של רבה של וינה אלעזר הלוי איש הורוויץ, הוקם ביודנגאס, לאצנהוף, ה"לאצנשול" שהיה מיועד ליהודים ממוצא פולני. בשנת 1873 פעל ברחוב אוברה דונאושטראסה 65 בית ספר יסודי יהודי ארבע שנתי לבנים.
תולדות בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 בספטמבר 1878, בישיבת מועצת העיר וינה, הציג האדריכל אדוארד קייזר את פרויקט בנייתו של בית הכנסת של יהודי פולין בכתובת אוברה דונאושטראסה 65 (היום: Obere Donaustraße 75 ) אשר נחנך ב-11 בספטמבר 1879 ובו בקום ל – 1000 איש. בשל קשיים כלכליים הבניין נמכר בשנת 1882, הוסב למחסן ובהמשך ניזוק קשה בשריפה.
בשנת 1882 הוקמה עמותת "בית ישראל" שמטרתה הקמת מקום תפילה ראוי לקהילת יהודי גליציה. בישיבתו מ-17 בדצמבר 1888 החליט הוועד המנהל של בית ישראל על בנייתו של בית כנסת שיוכל לאכלס 750 איש ובמרץ 1892 הוחלט לרכוש לצורך זה חלקת אדמה צרה יחסית, ממוקמת בין שני בניינים, ברחוב לאופולדסגאסה 29 - לשעבר הגבול המערבי של הגטו היהודי - ברובע ב' של וינה. הכסף לבנייה הגיע מאוספים ומתרומות של חברי העמותה, אך גם מהנהלת הקהילה היהודית בווינה ומהגרלה, עבורה תרם הקיסר פרנץ יוזף את הפרס המרכזי, מערכת קפה מכסף לשישה אנשים בסגנון לואי ה-14. עלויות הבנייה הסתכמו ב-75,766.93 גילדן.
האדריכל הווינאי וילהלם שטיאסני, הוזמן לתכנן את הבניין שאמור היה לכלול 450 מושבים לגברים ועזרת נשים ובה 317 מושבים. תוכניות הבנייה אושרו ב-8 ביוני 1892, טקס הנחת אבן הפינה התקיים ב-5 במרץ 1893, וחנוכת הבית ב-8 בספטמבר 1893. המבנה שצורתו כצורת האות "ח" כלל אולם תווך ומשני צדדיו שני אגפים נוספים במרכזם גן סגור בגדר ברזל. על מנת להקנות למבנה נוכחות בולטת, נוספה מעל האגף המרכזי כיפה גדולה בצורת בצל ובראשה מגדל. אבל מאחר שהאגף המרכזי היה מוסג מקו הבניינים אפשר היה להבחין בה רק במבט חזיתי. לכיפה לא היה תפקיד פונקציונלי ואי אפשר היה להבחין בה מתוך המבנה. הכיפה הייתה מאותרת בפסי זהב ומצופה באבן צפחה. האגפים הצדדיים היו מאותרים בפסים בצבעי צהוב ואדום ובאלמנטים אחרים אופייניים לסגנון הנאו מורי. שלוש כניסות הובילו מהגינה הקדמית לפרוזדור ומשם לאולם התפילה המרכזי. עזרת הנשים הקיפה את אולם התפילה המרכזי משלושת צדדיו[3].
רב בית הכנסת החל משנת 1895 היה הרב מאיר מאריזון (ששימש גם אב בית דין בווינה). בבית הכנסת הפולני הועסקו חזנים מפורסמים כגון מאיר שור, עמנואל פרנקל, אברהם דוד פוייר ושלום ויינטראוב[4].
ב-14 באוקטובר 1923 נערך בבית הכנסת כנס ההקמה של הארגון האורתודוקסי "אחדות ישראל", בראשות הרב מאיר מאירזון וישראל הורנשטיין. ארגון זה נאבק על מקום הגליציאנים בממסד היהודי האורתודוקסי בווינה.
בית הכנסת נהרס כליל על ידי הנאצים בליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938, יחד עם עוד 48 בתי כנסת בבירה האוסטרית. במקום בית הכנסת הוקם מאוחר יותר בניין מגורים וקיומו של בית הכנסת שנהרס מצוין בלוח זיכרון שהוצב כאן בשנת 1990[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוצאי גליציה בווינה
- Rabinbach, A. (1975). The Migration of Galician Jews to Vienna, 1857–1880. Austrian History Yearbook, 11, 43-54. doi:10.1017/S0067237800015253
- Timeline - History of the Jews in Vienna
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בתי כנסת בווינה | הקהילות היהודיות באוסטריה
- ^ Lichtzeichen Wien, www.lichtzeichen.wien
- ^ Bob Martens, Herbert Peter (Dipl.-Ing.), The Destroyed Synagogues of Vienna: Virtual City Walks, LIT Verlag Münster, 2011, ISBN 978-3-643-90170-5. (באנגלית)
- ^ Cantorial World of Vienna 1860 – 1938, 2013-03-15 (באנגלית)
- ^ Wien - Polnische Schul, www.austriasites.com