בית הלל (מושב)
| בית הלל | |
 |
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מבואות החרמון |
| גובה ממוצע | 85 מטר |
| תאריך ייסוד | 1940 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2010: | |
| - אוכלוסייה | 668 תושבים |
 בית הלל
|
|
בית הלל הוא מושב ואגודת עובדים מיישובי חומה ומגדל בגליל העליון, על הגדה המערבית של נחל שניר (חצבאני), כ-5 ק"מ מקרית שמונה. המושב נקרא על-שם ד"ר הלל יפה, רופא מאנשי העלייה השנייה. שייך למועצה אזורית מבואות החרמון.
ראשיתו של מושב בית הלל בארגון "משק משותף" שהוקם על ידי ותיקים בארץ ישראל, עולים ממדינות שונות באירופה "מברדיצ'ב עד ברלין"[1]. הארגון הוקם ביזמת יהודה סנדלר שראה אנשים רבים עוזבים את הקיבוץ בגלל רצונם לשמור על עצמאותם בחייהם האישיים והחליט להקים יישוב שיתופי באמצעי הייצור, אך עצמאי בניהול משק הבית, מודל שנודע לימים כמושב שיתופי. לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול הקימו חברי הארגון קבוצה בחיפה להתמודדות על עבודת הסבלות בנמל חיפה[2]. ב-4 במאי 1939 עלו עם מקימי דן ודפנה להתיישב באצבע הגליל, במסגרת תכנית מצודות אוסישקין, אשר נועדה להקמת שישה יישובים מכל זרמי התנועה הציונית. במאי 1939 הוקצה להסתדרות הקמת שני יישובים והם העלו למקום שלושה גרעינים מתוך הסכמה שהגרעין השלישי יעבור למקום הבא שיוקצה להסתדרות באזור[3]. בינואר 1940 עבר גרעין "משק משותף" לשטח של 1200 דונם בסמוך לכפר לזאזה[4]. על אנשי משק משותף עברו זעזועים רבים והם החליטו להפוך למושב לא שיתופי. בפברואר 1941 מנו אנשי המקום 75 נפש והתכנית היתה לגדול עד ל-60 משפחות[5]. באפריל 1941 הסכימו אנשי משק משותף לקרוא את יישובם על שם הלל יפה[6], לאחר ששני יישובים קודמים שנתבקשו לשאת את השם, לא הסכימו לכך[7]. במאי 1942 התגוררו במקום 24 משפחות בצריפים עלובים, ללא בתים וללא כביש גישה סלול. אחד מענפי המשק העיקריים היה גידול בוטנים[8]. התנאים השתפרו עם הזמן ובספטמבר 1944 כבר נבנו 24 בתי קבע וניתן אישור לסלילת הכביש[9]. בספטמבר 1945 נחתם חוזה להתקנת טלפונים ביישובי האזור[10]. באוקטובר 1947 הוקמה במקום מחלבה של תנובה[11]. במהלך מלחמת העצמאות סבל היישוב מהפגזות והיה מחופר כולו[12]. בשנת 1949 תואר כ"עזוב למחצה ושומם"[13] והמוסדות העבירו אותו תהליך שיקום. נוספו לו אדמות מהכפרים הערביים הנטושים, ויעד המשפחות בו הוכפל ל-120. לקראת סוף 1949 הגיעו למקום 30 משפחות חדשות ונבנו עבורם בתים [14]. שטח המושב הוגדל ל-3,500 דונם.
כיום מתפרנסים תושבי המושב מחקלאות, רפתנות ומתיירות. המושב נחשב אטרקטיבי במיוחד עבור תיירים הנופשים בצפון הארץ, בעיקר בשל מיקומו האטרקטיבי במרכז הגליל העליון (בין קיבוץ כפר בלום ובין קיבוץ הגושרים) ועל שפת נחל החצבאני.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ישובי הגליל העליון מקדמים בברכות את ח. וייצמן, דבר, 20 בדצמבר 1944
- ^ ש.א., בית הלל, דבר, 23 באפריל 1941
- ^ בחבל דן בצפון עוד יישוב עברי חדש, דבר, 5 במאי 1939
- ^ לקראת קץ המנדט, עמ' 101, הערה 4
- ^ שמואל, לאזאזה, דבר, 17 בפברואר 1941
- ^ בית הלל, דבר, 20 באפריל 1941
- ^ ועדת השמות ע"י הקהק"ל, בית הלל, דבר, 16 במרץ 1941
- ^ ברכה חבס, יישוב מקופח, דבר, 27 במאי 1942
- ^ מ. בן יצחק, מכתב מעמק החולה, דבר, 14 בספטמבר 1944
- ^ טלפונים לגליל העליון, דבר, 7 בספטמבר 1945
- ^ נפתחה מחלבה לגליל העליון בבית הלל, דבר, 28 באוקטובר 1947
- ^ ברכה חבס, תל עזאזיאת מקרוב, דבר, 27 באוגוסט 1948
- ^ הבו פטיש לסדן של הגליל, דבר, 14 באוקטובר 1949
- ^ מושבי העובדים בעמק החולה ישוקמו מחדש, דבר, 28 בספטמבר 1949
|
||||||||
