בית המקהלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מושבי המקהלה הכנסייתית בבית המקהלה. קתדרלת בריסטול, בריסטול, אנגליה, מבט לעבר מזבח הכנסייה.
מיקום בית המקהלה בקתדרלה.

בית המקהלה, (באנגלית: Choir או Quire) באדריכלות כנסייתית, הוא כינויו של אזור הכנסייה או הקתדרלה שבין הטרנספט (בית הרוחב) או הספינה (במקרים בהם אין טרנספט, או במקרים בהם חלק מהספינה נמצא מערבית לטרסנפט) לבין אזור הקודש המכיל את המזבח. לרוב האזור נמצא בחלקו המזרחי ביותר של הספינה, אולם במנזרים, לעתים, בהם הציבור אינו משתתף בתפילה, נמצא בית המקהלה בחלקה המערבי של הספינה. לעתים קרובות בית המקהלה מסתיים באפסיס, גומחה חצי-מעוגלת בה נמצא המזבח הראשי (בקתדרלות וכנסיות אנגליות בדרך כלל אין אפסיס ובית המקהלה מסתיים בקיר ישר ובו חלון ויטראז' גדול).

באדריכלות הכנסייתית הקדומה, אזור הקודש היה ממוקם בקצהו המערבי של הספינה. המקהלה עמדה בסמוך למזבח על מנת להשתתף בטקסים, וגדר שכונתה "cancelli" הפרידה בין מושבי המקהלה לבין מושבי המתפללים. לימים התפתחה גדר זו למסך בית המקהלה המפרידה בין המתפללים לבין המקהלה ואזור המזבח. מסך זה נועד להפריד בין החלק הציבורי של הספינה הראשית, ששימש כמושבים למתפללים בעת טקסים ותפילות, אך גם שימש למטרות חולין (כגון מסחר) בזמנים שבהם לא נערכו תפילות, זאת לעומת בית המקהלה ששימש רק לענייני דת ופולחן.

בית המקהלה התפתח והפך לאזור הכולל מבנה מושבים עשוי עץ. לרוב עוטרו בית המקהלה ומושביו בתגליפי עץ רבים (דוגמה ידועה לכך הם תגליפי העץ של ירג סירלין האב במינסטר של אולם). בתקופה קדומה יותר שימשו ספסלים ארוכים את מושב המקהלה. בהמשך עם התפתחות המבנה נבנו מושבים לכל אחד מחברי המקהלה, כאשר אלה יכלו להתקפל על מנת לאפשר לחברי המקהלה לעמוד, ולכרוע ברך במהלך התפילה. לעתים עוצב המושב על מנת להקל על חברי המקהילה העומדים בזמן התפילה ולאפשר הישענות נוחה עליו.

בקתדרלות מוקם מושבו של הבישוף - הקתדרה - באזור בית המקהלה. מושב זה הופרד משאר מושבי בית המקהלה בכך שהיה גבוה מהם וחופה בגג עץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]