בית הספר לאמנויות רננים

בית הספר לאמנויות רננים
	בית משה שלוש ברחוב פינס 30, בו שכן בית הספר
בית ספר לשעבר
תקופת הפעילות	1960–1975 (כ־15 שנים)
מייסדים	יצחק הירשברג
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°03′43″N 34°46′00″E / 32.061892°N 34.766783°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) בית הספר לאמנויות רננים בית הספר לאמנויות רננים בית הספר לאמנויות רננים מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

בית הספר רננים היה בית ספר תיכון לאמנויות מיסודו של יצחק הירשברג שפעל בתל אביב בשנים 1960–1975.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר נוסד בשנת 1960 על ידי המורה והמנהל הוותיק יצחק הירשברג. הוא שכן ברח' פינס 30, בבית משה שלוש שבנוה צדק. בשנותיו הראשונות היה בית הספר קטן מאוד וכל התלמידים למדו במגמת מוזיקה בלבד, אך כבר בשנת 1963 נוספו מגמות ציור, דרמה ומחול, ומספר התלמידים עלה בהתאם. עם הזמן לא הספיק המקום בבניין, והחלה התרחבות, תחילה לאוטובוסים ישנים שהוצבו בחצר הגדולה, אחר לדירה נוספת מעבר לכביש ולבסוף החליף צריף גדול את האוטובוסים.

עם תלמידי רננים שזכו לפרסום נמנים עזרא דגן, יגאל בשן, שלמה בראבא, דוב'לה גליקמן, שלומית אהרון, גליה ישי, יוסי אלפי, טליה שפירא, רותי הולצמן ונילי הרפז. בית הספר ערך קונצרטים, תערוכות, הצגות ומופעי מחול. בין מורי האמנות בבית הספר היו יצחק סדאי המוזיקאי, שלמה ברטונוב השחקן, יהודית אורנשטיין הרקדנית ופרץ הסה הצייר.

מנהל המוסד, יצחק הירשברג, היה מוכן לקבל כל תלמיד שגילה כישרון ונכונות ללמוד, גם כאשר ציוניו היו רחוקים מלהרשים. המוסד גדל והתפתח והגיע ליותר מ-250 תלמידים.

קשיי מימון ובעיות שונות הביאו לסגירת הבניין בנווה צדק ב-27 באפריל 1967, וכתוצאה מכך עזבו תלמידים רבים את בית הספר, שנאלץ לחפש שיכון אחר. רוב התלמידים הועברו כגוש אחד לבית הספר תלמה ילין, ותלמידי י"ב הוגשו שם לבחינות הבגרות כתלמידי תלמה ילין והוצגו כבוגריו, לאחר ארבע שנות לימוד והישגים ב"רננים". (בשנת 1967, לאחר שבית הספר לאמנויות רננים נקלע למשבר כספי, השתלבו חלק גדול מתלמידיו בתלמה ילין. בעקבות כך נוספו לבית הספר מגמות לתיאטרון, מחול וציור ופיסול.)^[1] מקצת התלמידים התפזרו בין בתי ספר אחרים. כשלושים מן התלמידים דבקו בבית ספרם במסכת מייגעת של נדודים מבניין שכור אחד לאחר, במשך שמונה שנים נוספות, שבמהלכן גדל מספרם בעוד כמה עשרות. בשנים אלה הוסרה מעל בית הספר הכרת משרד החינוך ועמה שכר הלימוד המדורג לזכאים, אך יצחק הירשברג לא ויתר והמשיך לקבל גם תלמידים זכאים בתשלום חלקי, ללא מימון. כאשר התקשה בית הספר לשלם למורים, החליף אותם הירשברג בכל המקצועות שהיה מוסמך ללמד - מתמטיקה, פיזיקה, לשון, תנ"ך והיסטוריה, כמעט ללא תמורה, ובלבד שיוכל להמשיך ולנהל את בית הספר ולהביא את תלמידיו לבחינות בגרות. עזרה לו בכך בתו, שלומית קדם, שעבדה כמזכירה בבית הספר ובהמשך החליפה אותה אשתו, נחמה. מספר התלמידים עלה משנה לשנה, אך הקשיים הכלכליים נמשכו, ובסופו של דבר, בשנת 1975, נסגר בית הספר באופן סופי, לאחר שמנהלו לא היה מסוגל עוד לשאת בעול מחמת גילו המתקדם ומצבו הבריאותי המידרדר.