בית הקברות היהודי בוורשה
בית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה (Okopowa) שברובע וולה (Wola) בוורשה בירת פולין, אשר נוסד בשנת 1806, הוא בית הקברות היהודי השני בגודלו בפולין ואחד מהגדולים ביותר בעולם. בית הקברות מתפרס על פני שטח של 83 אקרים (כ-336 דונם), ומאכלס יותר מ-200,000 קברים מסומנים וכן קברי אחים של מתי גטו ורשה.
בית הקברות שוכן לצד בתי הקברות הנוספים (לאישים בני דתות אחרות) במתחם בתי הקברות פובונזקי (Powązki), מבתי הקברות העתיקים והמפורסמים ביותר בוורשה, הנמצאים ברובע וולה שבמערב העיר.
בית הקברות נחלק למספר חלקות: חלקה אורתודוקסית (שבתורה נחלקת לחלקת נשים, חלקת גברים וחלקת גניזה), חלקה קונסרבטיבית, חלקת ילדים, חלקה צבאית והחלקה שבה נקברו מתי הגטו.
כיום מכוסים רבים מהקברים ומהקריפטות בצמחייה, לאחר שיהדות פולין, ובכללה יהודי ורשה, נשמדה בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה הפסיק לפעול, שב בית הקברות ונפתח; חלק קטן ממנו עוד פעיל, ומשמש את הקהילה הקטנה של היהודים שנותרו בעיר.
בבית הקברות, שמאז שנות ה-40 הלך והתכסה צמחייה צפופה, קבורים רבים מהמנהיגים ואנשי הרוח של יהדות ורשה, ובהם אדמו"רים כדוגמת רבי יצחק יעקב מביאלא ורבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין בעל התפארת יוסף. הרבנים הנצי"ב מוולוז'ין, רבי חיים מבריסק, המהרא"ל צינץ ורבה הראשון של ורשה בעל ה'חמדת שלמה'. הסופרים אברהם שלום פרידברג, ש. אנסקי, י"ל פרץ ויעקב דינזון. יוצר האספרנטו לודוויג זמנהוף. שחקנית התיאטרון אסתר רחל קמינסקה. ההיסטוריון מאיר בלבן וראש היודנראט בגטו ורשה אדם צ'רניאקוב.
בבית הקברות כמה מצבות מעשה ידיו של הפסל היהודי-פולני הנודע אברהם אוסצ'גה, בהן: "מאוזוליאום שלושת הסופרים" (מכונה גם "אוהל פרץ" – קברם של י"ל פרץ, יעקב דינזון וש. אנ-סקי); קברו של זיגמונט ביחובסקי;[1] קברה של פרנצ'ישקה אייגר;[2] קברו של אדולף פרץ; קברו של יוסף איזביצקי;[3] וקברו של הירש דוד נומברג.[4]
[עריכה] היסטוריה
בשנת 1806 פנו פרנסי הקהילה היהודית בוורשה לשלטונות בבקשה לייסד בית קברות עבור האוכלוסייה היהודית. לאחר קבלת האישור מהשלטונות, שניתן באותה שנה, החלה הכנתו של בית הקברות, שניהולו הופקד בידי אנשי חברא קדישא, ולקראת סוף השנה האזרחית הוא נפתח לציבור. הקבורה הרשמית הראשונה, של פלוני נחום מסמיאטיץ', נערכה בכ"ה בכסלו ה'תקס"ז (המצבה, שנעשתה קרוב לוודאי בשנת 1807, לא שרדה עד ימינו). טקס הקבורה השני היה של אישה בשם אלקה יונגהוף לבית מולראט, בתו של יהודה ליב מקאליש.[5] במשך שנים רבות נחשב בית הקברות לאליטיסטי, ונקברו בו בעיקר האמידים שבקרב הקהילה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר בית הקברות (בפולנית) (הגרסה האנגלית אינה פעילה)
- חיפוש קבר לפי שם (אנגלית/פולנית)
- מ. צאנין (עברית: נ. מלצן), וארשה שהיתה ואיננה עוד, דבר, 13 באוגוסט 1948 (רשמי ביקור בבית הקברות, דצמבר 1947)
-
קברו של לודוויג זמנהוף: במרכז הכוכב המעטר את קברו ניתן לראות את האות E, המסמלת את פועלו בשפת האספרנטו
-
"אוהל פרץ" – מאוזוליאום שלושת הסופרים של ספרות יידיש: ש. אנסקי, י"ל פרץ ויעקב דינזון – מעשה ידיו של הפסל אברהם אוסצ'גה
-
קברה של השחקנית אסתר רחל קמינסקה, "אֵם התיאטרון היהודי"
-
קברו של הסופר והמשורר יוליאן טובים
-
קבר הסופר אברהם שלום פרידברג ("הר שלום") ועליו מצבה בדמות גל של ספריו
-
האוהל על קברו של רבי שמואל וינברג מסלונים
-
אנדרטה לזכר המחנך יאנוש קורצ'אק
-
קברים סמליים לזכר קורבנות השואה
-
אנדרטה בבית הקברות היהודי בוורשה לזכר לוחמי הבונד במרד גטו ורשה
-
רחוב אוקופובה ליד הכניסה לבית הקברות
-
שלט על חומת בית הקברות מסמן את תחילת רחוב מרדכי אנילביץ'
