בית הקברות כנרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה כללי עם דקל
מראה הכנרת מבית הקברות (ינואר 2013)

בית הקברות כנרת הוא בית קברות השוכן לחוף הכנרת, בקרבת המושבה כנרת וקבוצת כנרת.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבר הראשון בבית הקברות נכרה בשנת 1911 מספר חודשים לאחר השביתה הגדולה. בית הקברות שימש את תושבי המושבה כנרת, ובמשך הזמן גם את קבוצת כנרת, אנשי ההסתדרות ואנשי תנועת העבודה. הקבר הראשון שנכרה בבית הקברות היה קברו של "מנחם מנדל שמואלוביץ" שהיה אחד האריסים בבית המוטור. הוא נרצח כנראה בעת שיצא להביא לחם ממושבת כנרת. ההחלטה הייתה לקבור אותו ליד ים כנרת.‏[1]

בבית הקברות קבורים אישים מפורסמים בני העלייה הראשונה והשנייה, ובהם רחל המשוררת, ברל כצנלסון, שאול אביגור, אברהם הרצפלד ואחרים. כמו כן קבורים בו גם המשוררת אלישבע ביחובסקי, וכן מנהיגים ציונים סוציאליסטים שנפטרו ונקברו בגולה, ועצמותיהם הועלו ארצה לאחר הקמת המדינה, כמו משה הס, דב בר בורוכוב ונחמן סירקין. בבית הקברות פינה מיוחדת לשמואל יבנאלי, שליח הקונגרס הציוני שעסק בהעלאת תימני כנרת ארצה בשנת 1909. כמו כן, ישנן בבית הקברות מצבות של אנשי השומר הקבורים בכפר גלעדי, וכן קברו של שמואל סטולר, מראשוני קבוצת כנרת וחתן פרס ישראל לחקלאות.

בבית הקברות חלקה מיוחדת שהוקצתה לתימני כנרת. לאחרונה, עם פרסום ספרו של פרופסור יהודה ניני "ההיית או חלמתי חלום, תימני כנרת – פרשת התיישבותם ועקירתם", נחשף סירובם של תושבי הקבוצה והמושבה לקבור את מתי תימני כנרת בבית הקברות עצמו, ורק לאחר זמן מה הוקצתה להם חלקה נפרדת בבית הקברות.

חלקה נוספת מיוחדת לגולי תל אביב אשר הגיעו לכנרת לאחר שגורשו בשנת 1917 מתל אביב. 52 נפש הגיעו לחצר כנרת וחיו שם בתנאים קשים. 10 נפטרו ונקברו תחת גל אבנים ללא ציון. בשנות החמישים הציבו חברי כנרת על כל אחד מהקברים מצבה ובה נכתב "אלמוני מגולי יהודה". שמות הגולים שנפטרו, אשר התגלו בארכיון הציוני ב-1991, מונצחים במצבת זיכרון שהוקמה בלב בית הקברות, סמוך לחלקה זו.

המשוררת והפזמונאית נעמי שמר, בת כנרת, קבורה אף היא בבית הקברות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוקי צור, לחופי ירדן וכנרת: בעקבות שירי רחל לחופי ירדן וכנרת: בית הקברות של כנרת,‫ ירושלים: הוצאת אריאל, תשנ"ט 1998.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברכה חבס, החצר והגבעה הוצאת עם עובד, עמ' 36