בית הקברות פיסקריובסקויה לזכר הנופלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השדרה המרכזית בבית הקברות, ובסופה האנדרטה

בית הקברות פיסקריובסקויה לזכר הנופליםרוסית: Пискарёвское мемориа́льное кла́дбище) הוא בית קברות בעיר סנקט פטרבורג שברוסיה, שבו נקברו מרבית מתי המצור על העיר במלחמת העולם השנייה ובו ניצבת האנדרטה המרכזית לזכרם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המצור על לנינגרד

ב-22 ביוני 1941 תקף הצבא הגרמני את ברית המועצות. בחודש השלישי לפלישה הגיעו הגרמנים למבואות העיר סנקט פטרבורג (אז - לנינגרד), שאוכלוסייתה מנתה באותה עת כ-3 מיליון איש, והטילו עליה מצור בסיוע הצבא הפיני. המצור נמשך 872 ימים (מ-8 בספטמבר 1941 ועד 27 בינואר 1944) והיה הקטלני ביותר בהיסטוריה של האנושות. העיר הופצצה והופגזה על ידי הגרמנים במהלך המצור, אך מרבית האבידות בה נגרמו על ידי הרעב שתקף את האוכלוסייה. רק במהלך חודשי החורף הצליחו הרוסים במאמצים רבים להעביר אספקת מזון אל העיר באמצעות כלי רכב שנסעו אליה על גבי ימת לדוגה הקפואה.

מספר קורבנותיו המדויק של המצור איננו ידוע, אך מעריכים כי 650 אלף עד 800 אלף אזרחים מתו במהלכו‏[1], מרביתם מרעב, בנוסף למאות אלפי חיילים. מרבית קרבנות הרעב מתו במהלך החורף הראשון לאחר תחילת המצור (1941-1942).

רוב מתי הרעב בעיר נקברו בבית הקברות פיסקריובסקויה, בקברי המונים שנחפרו בעיצומו של החורף באמצעות כלים מיכניים וחומרי נפץ. לאחר המלחמה הוחלט להקים בו את האנדרטה המרכזית לחללי המצור.

בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה

בית הקברות שוכן בחלקה הצפון-מזרחי של העיר. שטחו הוא 242 דונם בקירוב. נקברו בו כ-420 אלף אזרחים וכ-70 אלף חיילים, מרביתם ב-186 קברי ההמונים שנחפרו בתחומיו. בבית הקברות יש גם קברים אישיים רבים מימי המצור, בעיקר של חיילים, וכן קברי אזרחים שנמצאו בו מאז היווסדו במאה ה-19.‏[2]

לאחר תום המלחמה נערכה תחרות בין מתכננים על עיצוב בית הקברות כאתר הנצחה לחללי המצור. במסגרתה נבחרה תוכניתם של האדריכלים אלכסנדר וסילייב ויבגני לוינסון. בהתאם לה הוקמה במרכז בית הקברות שדרה באורך של כ-480 מטרים. היא מתמשכת מדרום לצפון - מלהבת אש-תמיד, הדולקת בסמוך לכניסה אליו ועד לאנדרטה שבו. האנדרטה היא כותל זיכרון, שלפניו ניצב על גבי כן פסלה של אשה שזר בידיה, הנקרא "אמא מולדת". הוא פוסל על ידי ו"ו איסאייבה ור"ק טאוריט.

כותל הזיכרון, העשוי גרניט, נושא כיתוב מאת המשוררת ניצולת המצור אולגה ברגולץ, וכן תחריטים, המסמלים את האזרחים והחיילים בלנינגרד בימי המצור.

קברי ההמונים, המשתרעים משני צידי השדרה, מסומנים במצבות בטון, שעליהן צוינה שנת הקבורה. המצבות למרגלות קברי המונים של אזרחים נושאות גם את סמל הפטיש והמגל, ואלו שלמרגלות קברי החיילים נושאות את סמל הכוכב המחומש.

בכניסה לבית הקברות, משני צידי השדרה, ניצבים שני בנייני המוזיאון, שבהם מוצגים תמונות ומסמכים מימי המצור.

בית הקברות במתכונתו המחודשת נחנך ביום השנה החמישה עשר לניצחון על גרמניה, 9 במאי 1960.

טקסי זיכרון והנחת זרים נערכים בבית הקברות במספר מועדים בשנה:

  • 9 במאי - יום הניצחון על גרמניה
  • 22 ביוני - יום פתיחת ההתקפה הגרמנית נגד ברית המועצות
  • 8 בספטמבר - יום תחילת המצור על העיר
  • 27 בינואר - יום הסרת המצור על העיר.

קואורדינטות: 59°59′49″N 30°25′17″E / 59.996926°N 30.421357°E / 59.996926; 30.421357

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנה ריד, לנינגרד: טרגדיה של עיר במצור, רמות השבים: אריה ניר, 2012, עמ' 336.
  2. ^ ריד, עמ' 324.