בית ויסקונטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט האצולה המשפחתי
הסמל על בית ארמון הארכיבישוף של מילאנו

בית ויסקונטיאיטלקית: Visconti) היא משפחת אצולה איטלקית. שליטי ודוכסי מילאנו בין השנים 1277 - 1447. ענף קדום יותר של המשפחה (המכונה Gallura "תרנגול", על שם שלט האצולה שלהם) פעל בפיזה ובממלכת סרדיניה. משפחת ויסקונטי זכתה לכינוי "הצפעונים של מילאנו" ושלטונם של חלק ניכר מבניה התאפיין ב:

Cquote2.svg

רצח, אכזריות, תאוות בצע ושלטון יעיל המתחלף בעריצות פראית, כבוד ללימוד וטיפוח האמנויות ותאוות עד אין קץ הגובלות בטירוף מיני.

Cquote3.svg
ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 244

שלטי מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש השושלת היה אוטונה ויסקונטי (12071295), ארכיבישוף מילאנו שבשנת 1277 נטל גם את כתר השליט. בני ויסקונטי היו מאז שליטי העיר באופן רצוף לאורך למעלה מ-150 שנה. ברנבאו ויסקונטי הנהיג במילאנו שלטון רודני, עריץ ורצחני, הוא הצליח להכפיף לשלטונו כמעט את כל לומברדיה, הטיל נטל מס כבד ושלט ביד ברזל. ב-1386 הדיח אותו בן-אחיו, ג'אן גלאצו ויסקונטי, כלא אותו וכנראה גם הרעילו. ב-1395 קיבל ג'אן גלאצו ויסקונטי תואר דוכס מאת ונצסלאוס, מלך הרומאים. הוא הביא את השטח שתחת שלטונו לשיא ושלט כמעט על כל לומברדיה ופיימונטה ועל חלקים נוספים באיטליה בהם לוקה, פדובה, פיזה, אסיזי, סיינה ובולוניה.

ברברה טוכמן מציינת שבני ויסקונטי, (ומשפחות אחרות מסגה כגון בני מלטסטה מרימיני) שלטו בנחלותיהם ללא זכות חוקית או תואר אלא באמצעות כוח בלבד[1].

במאה ה-16 קשרה המשפחה קשרי נישואין עם בית ספורצה ובית בורומאו ושלוש המשפחות יצרו את ה"איחוד הבלתי נפרד" (unione inscindibile) ששלט במילאנו, שילוש זה מונצח בסמל שלוש טבעות שזורות זו בזו הקרוי טבעות בורומאיות.

חברים נוספים במשפחה הם:

שלט האצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שלט האצולה של המשפחה מופיע נחש בולע נער (אולי הנער מורי). הסיבה לסמל זה, הקרוי בהרלדיקה biscione או vipera, אינה ברורה. ייתכן שהסמל נלקח מסמל על מגן של לוחם סרצני בעת מסעי הצלב או שהוא מתייחס לאגדה אודות תאודוריק הגדול.

הסמל מופיע כמטען בשלטי האצולה של בית ספורצה, של בית בורומאו, של דוכסות מילאנו, של ארכיבישוף מילאנו ושל מותג הרכב אלפא רומיאו (לצד סמל מילאנו).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמ' 251