בית ון אטוולדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבתים העירוניים הראשיים של האדריכל ויקטור הורטה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Art-nouveau Brussel.jpg
חזית הבניין
מדינה Flag of Belgium (civil).svg בלגיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 1, 2, 4

בית ון אטוולדה (הולנדית: Hotel van Eetvelde, צרפתית: Hôtel van Eetvelde) הוא בית עירוני שעוצב ב-1895 על ידי האדריכל ויקטור הורטה עבור אדמונד ון אטוולדה, שהיה המזכיר הכללי של מדינת קונגו החופשית. הבית שוכן בשדרת פלמרסטון מספר 4 בבריסל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הבית החלה ב-1897; האגף המערבי הושלם ב-1900 והמזרחי ב-1901. לאחר מותו של ון אטוולדה ב-1920 הבית חולק לשני חלקים. הבניין המקורי והאגף המזרחי (שדרת פלמרסון מספר 4) נמכרו למשפחת פופה דה קטני (Pouppez de Kettenis) שהתגוררה בו במשך 30 שנים. הבית נמכר ב-1950 לארגון FIGAZ, שהשתמש בו למטרות תצוגה. בתקופה מאוחרת יותר הוסף לבית מוסך, וב-1966 נבנתה מערכת משרדים. FIGAZ החלו ב-1988 לשפץ את הבית באמצעות האדריכל ז'אן דלהיי, תלמידו לשעבר של הורטה, ובאמצעות ברברה ון דר וי. האגף המערבי של הבית חובר לבניין הפינתי ב-1920. כאשר משפחת ניקולאידיס-הופמן רכשה את הבית ב-1926 היא רצתה להרוס את החיבור הזה, אך לא קיבלה היתר לעשות כן. לאחר מכן הבית נרכש על ידי דלהיי כבית המגורים האישי שלו.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית מורכב מארבעה חלקים: הבניין הראשי, האגף המזרחי בשדרת פלמרסטון מספר 4, האגף המערבי בשדרת פלמרסטון מספר 2, ובית שכור השוכן בכיוון מערב.

הבית הוא חלק מקבוצת בתי מגורים שפתחו תקופה חדשה באדריכלות, ונבנו על ידי הורטה לפני 1900. הבתים האחרים הם בית טאסל, בית סולווה ובית הורטה שהיה בית המגורים והאטליה האישיים של האדריכל. השימוש הנראה בחומרים תעשייתיים כגון פלדה וזכוכית היה סמל לבית מגורים יוקרתי באותה תקופה. חזית הבית נבנתה בין השאר באמצעות פלדה תלויה, והיא עשויה מאבן חול המסותתת בקפדנות. פנים הבית היה מואר באמצעות טרקלין מרכזי שהיה מכוסה בכיפה העשויה מזכוכית צבועה. ב-1898 הורטה עיצב הרחבה לבית. בשדרת פלמרסטון מספר 2 נבנתה כניסה נפרדת בעקבות התוספות השונות לבית.

צורתו של הבניין המרכזי היא מלבן, והאגף המערבי והבית השכור יוצרים ביחד איתו צורת משולש. החלק המרכזי של בניין זה משמש כאזור המקשר בין חלקי הבית השונים, ובין השאר נמצא בו גרם המדרגות המוביל מהרחוב אל הקומה הראשונה, ומאחוריו גרמי המדרגות המשמשים את המשפחה והמשרתים. בקומה הראשית נמצא חדר המגורים הגדול הפונה אל הרחוב, וחדר אוכל הפונה אל הצד האחורי של הבית. בקומה זו יש מעבר שדרכו ניתן להגיע אל הסלון ואל חדר הביליארד שבאגף המזרחי, ואל המשרד הנמצא באגף המערבי.

ההיסטוריון האנגלי ג'ון יוליוס נוריץ' תיאר את הבית כך:

Cquote2.svg

בית ון אטוולדה שבבריסל עוצב ב-1898 על ידי ויקטור הורטה, שהוא ללא ספק האדריכל האירופי החשוב ביותר באר נובו. בעוד שרוב האדריכלים פלירטטו עם הסגנון החדש, הורטה מצא כי הוא נותן ביטוי לרעיונותיו. כשרונו מודגם ביכולתו להחליק את עיצוביו הביתיים לתוך אתרים צרים ומוגבלים. החלק הפנימי הוא בעל חשיבות רבה כמרכז האזור המואר, החודר דרך כיפות המתכת המוזהבות והאשנבים - בדרך כלל במרכז הבניין. בית ון אטוולדה הוא דוגמה ראויה לציון לדרך שבה הורטה טיפל במצב והשתמש בו על מנת להדגיש את גרם המדרגות הראשי, המוביל לחדרי קבלת האורחים שבקומה הראשונה

Cquote3.svg

John Julius Norwich (ed.), Great Architecture of the World, London, Mitchell Beazley Publishers, 1975. p. 224

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Françoise Aubry and Jos Vandenbreeden, Horta, Art Nouveau to Modernism, Ludion Press Ghent - Harry N. Abrams Publishers New York, 1996.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Belgium
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בבלגיה

מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת (בשיתוף עם צרפת) • הכיכר הגדולה בבריסלהבגינאז'ים הפלמייםהמרכז ההיסטורי בברוז' • הבתים העירוניים הראשיים של האדריכל ויקטור הורטה: בית טאסל, בית סולווה, בית ון אטוולדה, הבית והאטליה של הורטהמכרות הצור הנאוליתיים בספיין (מונס)ארבע המעליות בקנאל דו סנטר וסביבתןמוזיאון פלנטין מורטוסקתדרלת נוטרדם בטורנהבית סטוקלטאתרי המכרות העיקריים בוולוניה