המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בית חולים סורוקה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה
מבט כללי מהאוויר
גאוגרפיה
מיקום באר-שבע
כתובת שדרות רגר, תד 151, באר שבע
מאפייני הארגון
סוג בית חולים כללי
בית חולים אוניברסיטאי אוניברסיטת בן-גוריון
בעלים שירותי בריאות כללית
שם המנכ"ל ד"ר מיכאל שרף
היסטוריה
נוסד 1959
שמות קודמים בית החולים המרכזי לנגב
שירותים
מיטות 1007
המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה הוא בית חולים השוכן בעיר באר שבע ומהווה את בית החולים המרכזי לאזור הנגב. הוא נותן שירות רפואי לכמיליון נפש, תושבי דרום הארץ, מקריית גת ועד אילת. לחלקם גם טיפול ראשוני וליתרתם רק טיפול שניוני ושילישוני. מבני בית החולים משתרעים על שטח של כ-300 דונם. בית החולים שייך לקבוצת בתי החולים של שירותי בריאות כללית והוא הרביעי בגודלו בישראל .[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים המרכזי לנגב, אוקטובר 1959

עם כיבוש באר שבע במלחמת השחרור הקים חר"פ בית חולים צבאי באחד ממבני הממשל העות'מאני. בית החולים הועבר למתחם ממשלתי בריטי, שם תופעל על ידי ההסתדרות הציונית הדסה ונקרא ע"ש ד"ר חיים יסקי.

עם הגידול במספר תושבי העיר לא ענה בית החולים הקטן הקיים על הצרכים.

ב-1949 פתחה קופת חולים הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל מרפאה בעיר לשירות האזרחים חברי ההסתדרות הכללית. גם מרפאה זו נזקקה לשירותי בית חולים להמשך טיפול. בית החולים הקרוב היה מרכז רפואי קפלן, אולם הקירבה הייתה יחסית וחולים היטלטלו זמן רב בתנאי הכביש של אותן שנים עד שזכו להגיע לטיפול.

מצוקת האשפוז ותנאי בית החולים גרמו לרצון להרחיבו. הדסה הביעה נכונות עקרונית לכך, אולם מפאת מצוקה תקציבית שנבעה מבניית בית החולים הדסה בירושלים לא הייתה הדסה מסוגלת להרחיב את בית החולים במועד סביר.

דוד בן-גוריון, בגישתו הממלכתית, חשב שעל הממשלה להקים בית חולים בנגב והוא לא צריך להיות מוקם על ידי הדסה או ההסתדרות, אולם גם למשרד הבריאות לא היה כסף למטרה זו.

דוד טוביהו שכיהן כראש העיר נרתם להקמת בית חולים גדול יותר, מרווח יותר ומודרני יותר. לשם כך נפגש עם גורמים שונים ובהם משה סורוקה, שכיהן כיו"ר מרכז קופת חולים. סורוקה הביע נכונות עקרונית להקמת בית חולים על ידי קופת חולים ההסתדרותית, אולם שר הבריאות, יוסף סרלין, ששאף לצמצם את פעילות קופת החולים ולהעבירה לידי המדינה התנגד לכך.

בממשלת ישראל השביעית מונה ישראל ברזילי לתפקיד שר הבריאות, והוא תמך בהקמת בית החולים ושכנע את בן-גוריון לאשר לקופת החולים להקים בית חולים חדש בבאר שבע בעוד משרד הבריאות יקים בית חולים באשקלון, (כיום מרכז רפואי ברזילי). בן-גוריון השתכנע בין היתר בגלל חשש כי במלחמת סיני המתוכננת הייתה צפויה מצוקת אשפוז לחיילים פצועים.

מעורבות איגוד החייטים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1955 הצליח דב ביגון, שהיה נציג ההסתדרות הכללית בארצות הברית, לשכנע את נשיא איגוד תופרי בגדי הנשים בארה'ב, דוד דובינסקי (1892-1982), לתרום סכום של מיליון דולר אמריקאי (רבע מיליון בכל שנה במשך 4 שנים), לטובת הקמת בית חולים בנגב שינציח את שם הארגון.

פתיחת בית החולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביולי 1956 התחילו הטרקטורים הראשונים בהכשרת הקרקע. בנין בית החולים תוכנן על ידי האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון.‏[2] באוקטובר 1959 התקיים טקס פתיחת בית החולים המרכזי לנגב. בראשיתו הכיל בית החולים מספר מחלקות חיוניות. מחלקה כירורגיה כללית בניהולו של ד"ר מיכאל גליקסמן (ובמסגרתה מחלקת אא"ג בניהולו של ד"ר ג'אק סידי, הרופא היחידי במחלקה במשך זמן רב, מחלקת עיניים בניהולה של ד"ר אנה הלנה שפייאר ומחלקת אורולוגיה בראשותו של ד"ר איבור סובר), שתי מחלקות פנימיות, פנימית א' בראשות ד"ר אליהו להמן, שניהל קודם לכן את בית חולים הדסה בבאר שבע ופנימית ב' שבראשה עמד ד"ר יוסף שטרן, שניהל גם את בית החולים, כולו. מחלקת ילדים שנוהלה על ידי ד"ר וילהלמינה כהן, שעברה אף היא מבית חולים הדסה בבאר שבע, מחלקה אורתופדית בהנהלת ד"ר גבריאל טורק ומכון רנטגן.

בשנת 1964 נפתחה מחלקה פלסטית, בראשותו של ד"ר ארווין קפלן.

בשנת 1966 נפתחה מחלקה נוירוכירורגית, בניהולו של ד"ר פסקל טיברין.

לאחר פטירתו של משה סורוקה, מנהלה האדמיניסטרטיבי של קופת חולים כללית בשנות ה-50, שהיה בעל תפקיד משמעותי בהקמת בית החולים, הוחלט לקרוא את בית החולים על שמו.

בסוף שנת 1974 נפתח בית הספר לרפואה שפועל במסגרת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשטח המרכז הרפואי ושני המוסדות עובדים בשיתוף פעולה הדוק. הוחלט, כי הסטודנטים יתחילו לעסוק ברפואה קהילתית וציבורית כבר משנת הלימודים הראשונה. הפקולטה לרפואה מדגישה כי הרופא, בוגר הפקולטה, אמור לטפל בחולים ולא במחלות. לשם כך על הרופא להיות מעורה ברקעו של החולה. גישה זו נחשבה חדשנית לזמנה, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. [3]

בשנת 1978 הוקמו בתי הספר למקצועות הסיעוד הפיזיותרפיה, ופאראמדיק בביה"ס ע"ש רקנאטי כמו כן הוקם ביה"ס למינהל רפואי.

מנהלי בית החולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנה עד שנה שם המנהל
1960 1978 פרופ' יוסף שטרן
1978 1983 ד"ר דוד רונן
1983 1987 פרופ' יאיר שפירא
1987 1989 ד"ר יצחק רומם
1989 1995 פרופ' חיים ראובני
1995 1997 ד"ר יצחק פטרבורג
1997 2001 פרופ' שלמה מור-יוסף
2001 2007 ד"ר איתן חי-עם
2007 - ד"ר מיקי שרף

נתונים כמותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מספר לידות בבית החולים
1960 2,400
1970 4,800
1980 7,400
1990 8,700
2000 12,300
2008 13,000

סורוקה 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים עבר שינוי מהותי במסגרת תוכנית "סורוקה 2000". התוכנית בראשותו של מנהל המרכז הרפואי, ד"ר יצחק פטרבורג, חילקה את המרכז הרפואי ליחידות נושאיות: כירורגיה, פנימית, ילדים, נשים ואמבולטורי. לכל נושא מתחם משלו, הכולל גם מחלקות משנה. בנוסף, הוגדרו מחדש שתי כניסות עיקריות למרכז הרפואי, לצד כביש טבעת פנימי שמוביל לכל חלקי בית החולים. הכניסה הראשית מוקמה בצד דרום והכניסה למחלקות הפנימית, מוקמה בצד מערב.

במרכז הרפואי ניבנו מספר פרויקטים חדשים, בשני מוקדים עיקריים.

ב-21 במאי 2003 נפתח "המכלול הדרומי", מגדל האשפוז הכירורגי ע"ש קמליה בוטנר, ובו שש מחלקות כירורגיות חדשות וחדרי ניתוח חדשים. המכלול כולל את חדר המיון ומעליו היחידה לטיפול נמרץ ובנק הדם, וקומה טכנית.

"מרכז האם והילד": כולל את מיון נשים ומחלקות היולדות, חדרי לידה וחדרי ניתוח גינקולוגיים בצד הצפוני של בית החולים, לצד מיון ילדים ע"ש ג'ורג'ט לאוואן, מרפאות ילדים, אשפוז יום ילדים והמכון להתפתחות הילד.

בשנים האחרונות שופצו בבית החולים המכון להתפתחות הילד, המכון הגסטרו-אנטרולוגי והמכון לרפואה גרעינית. כמו כן, הורחבה היחידה למחלות זיהומיות בילדים.

בשנים האחרונות נפתח "המרכז לבריאות השד ע"ש אלישבע קפלן-אשכול".

נתונים כמותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 עבדו במרכז הרפואי 3807 עובדים מהם 702 רופאים. מספר עובדי הסיעוד היה 1572. במרכז 40 מחלקות אשפוז ובהן 1,000 מיטות אליהן התקבלו 82,468 מתאשפזים. בבית חולים התקיימו 12,216 לידות (מספר הלידות הגדול בישראל). האגף הכירורגי ערך 30,142 ניתוחים ובחדרי המיון ביקרו כ-194,700 איש. תקציב בית החולים עמד על 860 מיליון ש"ח.

מנהל המרכז הרפואי נכון לשנת 2012 הוא דר' מיכאל שרף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]