המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בית חולים תל השומר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר
Sheba Medical Center, Main Hospitalization Tower.JPG

מגדל האשפוז המרכזי. אדריכל: משה זרחי
גאוגרפיה
מיקום רמת גן
מאפייני הארגון
סוג בית חולים כללי, בית חולים שיקומי, בית חולים לילדים
בעלים מדינת ישראל
שם המנכ"ל פרופ' זאב רוטשטיין
היסטוריה
נוסד 1948
שמות קודמים בית חולים תל השומר
שירותים
מיטות 1,430
שיבא - בית החולים של המדינה
חלל הכניסה המרכזי במגדל האשפוז המרכזי, אוקטובר 2007
בית החולים לילדים על שם אדמונד ולילי ספרא
מכון הלב על שם אולגה ולב לבייב
מרכז ברוך ותחיה פדה לשיקום המבוגר

"המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר" הוא בית חולים ממשלתי הממוקם באזור תל השומר ומשרת את תושבי רמת גן ומרכז הארץ.

את המרכז הרפואי מנהל מאז שנת 2004 פרופ' זאב רוטשטיין. קדם לו בתפקיד פרופ' מרדכי שני, ששימש כמנכ"ל המרכז במשך למעלה משלושה עשורים.

הפעילות במתחם המרכז הרפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הרפואי כולל שלושה בתי חולים עם הנהלות נפרדות - בית החולים הכללי, בית החולים לילדים (על שם ספרא) ובית החולים השיקומי (המאגד את מחלקות השיקום, הגריאטריה והפסיכיאטריה). למחלקת השיקום מופנים רבים מפצועי צה"ל, מסורת שהחלה עוד מהקמת בית החולים במלחמת העצמאות[1].

המרכז הרפואי "שיבא" הינו בית החולים הגדול ביותר בישראל ‏‏‏[2] ובין הגדולים במזרח התיכון. המרכז הרפואי מתפרס על פני שטח נרחב ובו מגוון מחלקות, אשר רבות מהן שוכנות בבניינים משלהן. בקמפוס המרכז הרפואי פועלים מתקני שירותים לטובת העובדים במרכז הרפואי והבאים בשעריו: שני מרכזי קניות, חניון בן שמונה קומות, שני בתי מלון, סניפי בנקים, תחנת דלק ואף מתקן לרחיצת מכוניות. בשנת 1987 הוקם ליד מגדל האשפוז מרכז של בנק הדם של מד"א, אשר עבר למקום מבניין ישן ברחוב שבטי ישראל ביפו.

במתחם שוכנות יחידות ממשלתיות של משרד הבריאות וביניהן מינהל הסיעוד הממשלתי. במתחם בית החולים נמצא גם מקום מושבם של "הועד הארצי של עובדי בתי החולים הממשלתיים" ושל ארגון י.ע.ל (יד עזר לחולה), הפועל בכל בתי החולים הממשלתיים בארץ.

בעבר שכן בשטח בית החולים, בתוך מבנה בריטי ישן, "בית הלוויות הצבאי", ממנו יצא מסע ההלוויה של ראש הממשלה יצחק רבין עד לשנת 2007 בה עבר בית הלוויות אל בסיס הרבנות הצבאית בצריפין בסמוך אל "בית החולים - אסף הרופא" ואל בסיס ההדרכה של חיל הרפואה בצריפין. בסמוך לבית החולים ממוקמים בסיסים של חיל הרפואה ובהם מפקדת קצין רפואה ראשי (מקרפ"ר), יחידת הרפואה האווירית של חיל האויר (ירפ"א) וכן מתקן האשפוז הצבאי. בסמוך אל מתקן האשפוז הצבאי ואל הכניסה הישנה של בית החולים, ליד בית החולים השיקומי שוכן המכון הלאומי לשיקום (מפעל "גפיים").

עם הקמתו של המרכז השיקומי מתוכננות לעבור אליו כל יחידות השיקום הנמצאות בסמוך אל בסיס חיל הרפואה מחוץ אל בית החולים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 הקים הצבא האמריקאי בית חולים במקום שנקרא "בית חולים אמריקאי מס' 24". ב-אוקטובר 1943 הוא נסגר. ב-1944 פתחו הבריטים בית חולים שנקרא "בית חולים מס' 26 של חיל האוויר המלכותי״.

במלחמת העצמאות נכבש המקום ב-אפריל 1948 על ידי חטיבת אלכסנדרוני. ד"ר חיים שיבא שהיה מפקד השירות הרפואי הורה לשפצו ולהפכו לבית חולים צבאי. ב-21 ביוני 1948, בעת ההפוגה הראשונה, נפתח במקום "בית החולים הצבאי מס' 5" שהיה הגדול מסוגו במדינת ישראל.

בית־החולים בתל־השומר הוסיף להתקיים במתכונתו הצבאית הבסיסית עד אמצע 1953, ומנהליו ורוב ראשי מחלקותיו נמנו רשמית עם סגל חיל הרפואה. הד״ד מכס ליפמן, מוותיקי החיל, היה מפקד המתקן. עם זאת, לא מעט אזרחים שימשו בו בתפקידים מנהליים ואף רפואיים. אלו נחשבו ׳אזרחים עובדי צה״ל׳, אבל לבושם האזרחי, ועצם הדבר שאזרחים במספר הולך וגדל, עולים חדשים ברובם, אושפזו בו וגדשו את מחלקות המוסד, אלה עמעמו את צביונו הצבאי והקנו לו אופי ׳אזרחי׳ יותר. לכך תרמה גם הקמתן ההדרגתית של מחלקות לגינקולוגיה, למשל, שלא הלמו את תדמיתו השגורה של בית־חולים צבאי דווקא. לאור ההחלטה להפוך את בתי החולים הצבאיים לאזרחיים, הפך בית החולים הצבאי מס'5 ב-1 ביוני 1953, ל"בית החולים תל השומר".

מקלף, גם בלחצו של משרד הביטחון, להיפטר מכל עול נוסף שיש לו נגיעה למגזר האזרחי. צמצום התקנים של צבא הקבע, שלמעשה היה תנאי לכניסתו של מקלף לתפקידו, חייב ממילא קיצוצים מכאיבים בשורותיו שלו, גם אם עלה בידו של מקלף לצמצם את תוקפה של גזרה זו לממדים נסבלים). בייחוד נתבע הצבא לצמצם מאוד את מצבת האזרחים שהועסקו על ידיו, שמספרם היה כמה אלפים. מקלף פעל אפוא להעברתם של שירותים שונים, כגון מאפיות ומכבסות שהופעלו בידי אזרחים עובדי צה״ל, מרשות הצבא. מזווית הראייה הזאת היה אף האשפוז הרפואי יעד צפוי, וגדול מבחינת היקפו, לתהליך ה׳אזרוח׳. המטרה היתד. ברורה: ביטול השריד האחרון של מערכת האשפוז האוטונומית של צה״ל, בית־החולים בתל־השומר. משרד הביטחון עודד, כאמור, את הגישה הזאת גם בתוקף אחריותו הכוללת על הצדדים הכספיים של תקציב הביטחון. יועצו של הרמטכ״ל לענייני כספים הציע בשלהי 1952 , מיד לאחר פרישתו הכפויה של ידין, ׳להוציא את בית־החולים מרשות הצבא וממסגרת תקציב הביטחון ולהעבירו לידי רשות ממשלתית. עם זאת, הוא ציין כי "יש להבטיח כי בהנהלת בית־החולים ישותף חר״פ וכ־250 מיטות תישמרנה לצורכי הצבא".‏[3]

בפרוץ מלחמת ששת-הימים הוחלט במשרד הביטחון להקים מחלקה לנפגעי חוט השדרה בארץ, ובהמלצתו של סר לודוויג גוטמן מאנגליה, אחד מגדולי הרפואה השיקומית בעולם, מונה ד"ר רפאל רוזין להקימה ולעמוד בראשה. בשנת 1973 הקים את המחלקה לנפגעי חוט-השדרה בבית החולים תל השומר. כאשר המחלקה הייתה בשלבי התארגנות ראשונים פרצה מלחמת יום הכיפורים. בזמן המלחמה טיפל הצוות הרפואי בפצועים הרבים שהגיעו מהחזית, במחלקה שפעלה במבנים זמניים, עם ציוד חסר ובתנאים קשים. לאורך תקופה זו טיפלה מחלקת השיקום בפצועי צה"ל, נפגעי פעולות תגמול ותקריות גבול וכן בפצועי מלחמת שלום הגליל.

עם פטירתו של ד"ר שיבא בשנת 1971 שונה שמו של בית החולים ל"מרכז הרפואי על שם חיים שיבא".

שטח המרכז הרפואי שוכן על חלק מ-1,700 הדונם שרכש הבנקאי וסוחר הקרקעות משה ליטוינסקי יחד עם אחיו אמיל. בשנות ה-30 של המאה ה-20 תיכנן האדריכל ריכרד קאופמן להקים במקום את המושבה תל ליטוינסקי. בשל מאורעות הזמן, מומשה התוכנית רק בחלקה הקטן ומרביתה הגדולה לא יצאה אל הפועל. שטח המושבה הופקע מידי האחים ליטוינסקי ראשית על ידי הצבא הבריטי, ולאחר מכן על ידי מדינת ישראל.

תוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הבאות מתוכנן להעביר את כל יחידות השיקום הנמצאות מחוץ לשטח בית החולים, במתחם מחנה דורי, אל תוך בית החולים השיקומי. זאת מתוך מטרה להפשיר את הקרקע לבניית שכונת מגורים חדשה. כמו כן מתוכנן להעביר את כל יחידות הגריאטריה אל תוך בניין בית החולים הגריאטרי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫ יעל גבירץ, רוח שיבא : תולדות המרכז הרפואי על שם שיבא, 2008-1948, רמת גן: המרכז הרפואי על שם שיבא, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על-פי ההיסטוריה שלנו, באתר האינטרנט של המרכז הרפואי
  2. ^ ‏איילה הורביץ, שיבא - בית החולים הגדול בישראל, 7.5.2007, באתר nrg מעריב
  3. ^ י׳ גרינברג, משרד הביטחון והמטה הכללי: הפולמוס בשאלת ניהול תקציב הביטחון 1967-1948 , היחידה לתיעוד ומחקר היסטורי של משרד הביטחון, תל־אביב .1991

קואורדינטות: 32°2′47.39″N 34°50′36.07″E / 32.0464972°N 34.8433528°E / 32.0464972; 34.8433528