בית חינוך עיוורים
בית חינוך עיוורים (נקרא בית חינוך עיוורים לבני ישראל) הוא מוסד ירושלמי להוראה ושיקום של בני נוער ובוגרים הלוקים בעיוורון ובעלי צרכים מיוחדים. המוסד הוקם בשנת 1902, ומשנת 1932 הוא נמצא בשכונת קריית משה בירושלים. במוסד שתי חטיבות: החטיבה החינוכית-שיקומית הכוללת בית ספר, פנימייה ומערך טיפולי-שיקומי לילדים ולנוער, והחטיבה לשרותי קהילה, המספקת שירותי טיפול, שיקום ומסגרת חברתית הן למבוגרים והן לתלמידים צעירים המשולבים בחינוך הרגיל. כמו כן כולל המוסד מרכז ספורט ייעודי לעיוורים ומפעל מוגן לצורכי תעסוקה.
[עריכה] היסטוריה
ראשית המוסד בעיר העתיקה בירושלים. ליד בית הסוחר נחום נתנזון[1] נפגע ילד עיוור שלא היה שייך לשום מסגרת חינוכית או תעסוקתית, דבר שהביא אותו ואת חיים מיכל מיכלין, מנחם וולפינזון, אברהם משה לונץ (העיוור בעצמו) וד"ר גרשון יצחק קרישבסקי לייסד מסגרת חינוכית ותעסוקתית לילדים עיוורים על מנת שיזכו לחינוך ולא ישוטטו ברחובות. לאחר זמן מה עבר בית החינוך לפינת רחוב הנביאים ורחוב מונבז (בשולי מגרש הרוסים), בבית זה ממוקמת כיום (2011) עמותת "משכן הראייה", המטפלת בכבדי ראייה באמצעות ציוד והדרכה אישית.
בשנת 1932 נרכש עבור בית החינוך שטח קרקע גדול בשכונת קריית משה, באיזור בשולי העיר שהיה אז שומם. כיום ניצב בניין בית חינוך עיוורים במרכז השכונה, סמוך לכניסה הראשית לעיר. הבניין המרכזי היה בניין הפנימייה, שתוכנן על ידי צ'ארלס טגארט (שתכנן גם את מצודות המשטרה הבריטית הידועות כמצודות טגארט) תלמידים הגיעו למוסד מכל הארץ. בניין בית הספר הוקם בשנות החמישים.
העובדים במוסד פיתחו בעצמם כלים ושיטות לחינוך, הוראה, שיקום והדרכת ילדים עיוורים ושילובם בקהילה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב נחום נתנזון", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 316.
