בית טליתא קומי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מבנה לשעבר, בית יתומים  |
| על שם |
טליתא קומי |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים |
מסדר הדיאקוניסות |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – העשור של 1860 |
| תאריך פתיחה רשמי |
שנות ה־60 של המאה ה־19 |
| תאריך פירוק |
1980 |
| אדריכל |
קונרד שיק |
| קואורדינטות | 31°46′55″N 35°12′57″E / 31.782066666667°N 35.2159°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית טליתא קומי | |
  | |
בית טליתא קומי שכן, מאז שנות ה-60 של המאה ה-19, ברחוב המלך ג'ורג'[1] במרכז העיר ירושלים, ופעל כבית יתומות לנערות נוצריות.
הקמת הבית ופעילות המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הבית יסד מסדר הדיאקוניסות הגרמנית, והאדריכל היה קונרד שיק. סיפור טליתא קומי מהברית החדשה שימש מקור השראה להקמת בית היתומות, שכן המנזר ראה עצמו כממשיך את דרכו של ישו כנותן חיים לנערות, ומכאן שם הבית. הבית נבנה במכוון הרחק מהעיר העתיקה כדי לאפשר לתלמידות לקבל חינוך מתאים לנזירות הרחק מהווי העיר. המבנה היה בעל סגנון ערבי עם כיפות עגולות וגג שטוח. קירות המבנה קושטו בפסוקים מהברית החדשה בגרמנית. סביב למבנה הייתה חצר גדולה עם עצים וספסלים[2].
במוסד למדו בעיקר נערות ערביות משכבות האינטליגנציה. במהלך מסע וילהלם השני לארץ ישראל ביקרה במוסד אשת הקיסר[3]. בימי העלייה החמישית נכנסו ללמוד במוסד גם נערות יהודיות מעולות גרמניה[2].
המוסד טליתא קומי עודו קיים, ופועל כבית ספר בעיירה הפלסטינית בית ג'אלא שמדרום לירושלים.
סגירת המוסד, מכירה והריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1940, בעקבות היות גרמניה מדינת אויב במהלך מלחמת העולם השנייה, נכנסו לעבוד בבית הספר עובדי ממשלה ומתנדבים במקום האחיות הגרמניות[4]. בהמשך המוסד נסגר ובמבנה נותרו רק הנזירות. שלטונות המנדט שיכנו במבנה את משרד המפקח על התעשייה הכבדה[2]. במרץ 1948 עלה הרעיון לשכן בחצר באופן זמני את בעלי העסקים שנפגעו בפיצוץ ברחוב בן-יהודה[5]. לאחר הקמת מדינת ישראל השתכנו במבנה ארגונים שונים, בהם החוג האקדמאי[6], הסטודיו של מוטקה בלום[7], הסטודיו של לודוויג בלום[8] ועורכי דין רבים ובחצר שוכנו חנויות ועסקים שונים של מפוני המרכז המסחרי הישן[9].
בסוף 1951 רכשה מדינת ישראל את המבנה והחצר, יחד עם נכסים נוספים, מידי הכנסייה הלותרנית[10]. העסקים שהשתכנו במבנה ובסביבתו בקשו לרכוש אותו מידי המדינה, אך המדינה סירבה בגלל רצונה לפתח במקום מרכז עסקים חדש של העיר[11]. על כן, בתחילת 1962 מכרה המדינה את המבנה לחברת הכשרת הישוב ללא מכרז[12][13]. על טענת מבקר המדינה שהמכירה נעשתה במחיר נמוך מהשווי הריאלי, ללא מכרז, הגיב משרד האוצר שבגלל הרצון שהיזם יפתח את המקום לא היה מקום לנהל מכרז[14]. בסוף 1965 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית לבנייה במקום שכללה את הקמת מגדל העיר ובניין המשביר לצרכן[15] והושלמו הסדרי הפיצויים עם הדיירים[16]. הבית הועמד מוזנח ויועד להריסה[17], הגם שחלק מדייריו המשיכו לפעול בו גם בשנים שלאחר מכן[8].
בשנת 1980 נהרס בית היתומים, למרות מחאה ציבורית[18], ועל חורבותיו הוקם בניין משרדים ומסחר (בית רג'ואן). כאות זיכרון הוחלט להשאיר חלקים נבחרים מהבניין כמעין פסל סביבתי: במרכז רחבת המשביר לצרכן הועמדה חזית הקומה השנייה שכללה מרפסת, שעון ואת הכתובת "TALITHAKUMI". כן שומרו פריטי ארובה וחלון זוגי מסוגנן, הסמוכים אל חלק הקיר המרכזי[19]. על אות הזיכרון ואופיו התנהל ויכוח והעירייה הקימה ועדה להחלטה בנושא[20]. מחלקת התכנון של עיריית ירושלים הוציאה לאור חוברת לזכר המבנה, בו ביקרה את ההחלטה להרסו[21].
שרידי בית טליתא קומי הפכו לאחד המונומנטים המוכרים בירושלים. במקומון הירושלמי כל העיר הופיעה במשך כמה שנים פינה שנקראה "ניפגש בטליתא". בפינה זו פורסמו מכתבים של קוראי העיתון שביקשו לפגוש אנשים שלא הצליחו ליצור אתם קשר באופן אחר - על פי רוב למטרות רומנטיות. הדבר מתואר בהרחבה בספר "אמא קומי" של הסופר אלדד כהן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יונתן פלג, רקוויאם לטליתא קומי, דבר, 28 במאי 1980
- ענת קרמין, טלי תקומי כבר, העוקץ, 11 במאי 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מפת ירושלים וסביבתה (בגרמנית) 1895, עם ציון מבנה טליתא קומי, באתר הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ
- ^ 1 2 3 מהווי ירושלים, הצופה, 14 באוקטובר 1942
- ^ מכתבים מירושלים, המליץ, 24 בנובמבר 1898
- ^ שינויים בהנהלת מוסדות המיסיון הגרמניים, המשקיף, 3 ביוני 1940
- ^ לשיכון סוחרי רחוב בן יהודה, המשקיף, 22 במרץ 1948
- ^ פגישת חברי החוג האקדמאי, חרות, 27 ביולי 1949
- ^ אבן ירושלים נפלאה לניצול, מעריב, 7 במאי 1967
- ^ 1 2 משה בן-שאול, ממגדל למגדל, מעריב, 13 באוקטובר 1967
- ^ הממשלה מכרה בחשאי שטח טליתא קומי, חרות, 6 בפברואר 1962
- ^ הכנסייה הלותרנית התחייבה לחדול, הצופה, 7 בדצמבר 1951
- ^ מרדכי איש-שלום, ירושלים תובעת: יועברו כל משרדי הממשלה לבירה, דבר, 16 בדצמבר 1962
- ^ דיירי טליתא קומי חוששים מנישול, מעריב, 6 בפברואר 1962
- ^ י. דיש, עוול משווע נעשה לתושבי טליתא קומי בירושלים, חרות, 7 בפברואר 1962
- ^ קטעים מדו"ח מבקר המדינה - מינהל מקרקעי ישראל מכר ללא מכרז, דבר, 18 באפריל 1963
- ^ יחיאל לימור, גורד שחקים בן 25 קומות, מעריב, 27 בדצמבר 1965
- ^ דניאל בלוך, המשולש הנצחי, דבר, 5 בינואר 1966
- ^ יהודה האזרחי, דחפור בא לירושלים, מעריב, 19 באוגוסט 1966
- ^ יהודה האזרחי, גם חדש גם ישן, מעריב, 30 בספטמבר 1970; המשך; המשך
- ^ שלמה שבא, טליתא לא קמה, מעריב, 6 ביוני 1980
- ^ ייערכו שיפורים באתר טליתא קומי בירושלים, דבר, 4 בינואר 1981
- ^ אי אפשר לשמר כל בית ישן, דבר, 2 ביוני 1980