בית מונמורנסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט האצולה של בית מונמורנסי
טירת אֶקוּאַן
אן דה מונמורנסי, 1530
פרנסואה דה מונמורנסי
אנרי הראשון ממונמורנסי
הנסיכה שרלוט-מרגריט דה מונמורנסי

בית מונמורנסיצרפתית: Maison de Montmorency), הוא שם משפחת אצולה קדומה ונכבדה בצרפת הקרוי על שם העיר העתיקה מונמורנסי, הנמצאת 15 ק"מ צפון-מערבית לפריז. בין בני המשפחה היו שנים-עשר מרשלים של צרפת, שישה שלישים למלך (Constable, או שליש-המלך היה הקצין הראשון בצבא צרפת המלכותי ומפקדו בפועל) ומספר אדמירלים וקרדינלים. אנרי הרביעי, מלך צרפת הכריז על בית מונמורנסי כבית האצולה הראשון באירופה, לאחר בית בורבון.

האישים הידועים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד השושלת היה בושאר לה בארבי שמת ב- 1020. הצאצא החשוב הבא בשושלת היה מתייה הראשון דה מונמורנסי (Matthieu I de Montmorency; נפטר ב-1160). הוא מונה לשליש של לואי השביעי, מלך צרפת ב-1138, אשתו הראשונה הייתה בתו של הנרי הראשון, מלך אנגליה (בנו של ויליאם הכובש. אשתו השנייה הייתה אדלאיד מסבוי, אלמנתו של לואי השישי, מלך צרפת ואמו של לואי השביעי, מלך צרפת. הוא היה שותף לשלטון עם יועץ המלך וסגנו, סוגריוס, שעה שהמלך נעדר בשל השתתפותו במסע הצלב השני.

נכדו,מתייה השני דה מונמורנסי (1174 - 1230) מונה לשליש של פיליפ השני, מלך צרפת ב-1218. בתקופת שלטונו של לואי השמיני, מלך צרפת הוא המשיך בתפקידו כשליש המלך. הוא שלט למעשה בדרום צרפת (לה רושל, בורדו) והיה מתומכיה של בלאנש מקסטיליה, אלמנתו של לואי השמיני ואמו של לואי התשיעי, מלך צרפת ששימשה כעוצרת בשם בנה בן ה-12.

עד מלחמת מאה השנה היה מעוז המשפחה בטירה על ראש גבעה שחלשה על העיר מונמורנסי. אולם טירה זו נהרסה על ידי האנגלים במהלך המלחמה ולא שוקמה. רק בשנת 1538 הוקמה טירת אֶקוּאַן (Château d'Écouen) כ-5 ק"מ ממונמורנסי.

בימי מלחמות הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מונמורנסי נטל חלק במלחמות הדת בצרפת בין הקתולים לפרוטסטנטים, משני צידי המתרס, הן בשל היותם של חלק מבני המשפחה פרוטסטנטים והן בשל יריבותם ארוכת הימים עם בית גיז שבניו היו מבין ראשי הקתולים. עם זאת, גם חלק מבני בית מונמורנסי היו בתחילה בין ראשי הקתולים ורק לאחר מכן עברו לתמיכה בהסדר עם ההוגנוטים (הפרוטסטנטים) וכרתו ברית עם בית בורבון כנגד בית גיז.

אן דה מונמורנסי, (Anne de Montmorency; ‏1493 - 1567), היה הראשון מבני מומורנסי שקיבל תואר דוכס. הוא ניהל קריירה צבאית מרשימה כשליש-המלך והמפקד העליון של הצבא תחת שלטונם של פרנסואה הראשון, אנרי השני, פרנסואה השני ושארל התשיעי, מלכי צרפת וזכה לאות "מרשל של צרפת".

בעת מלחמות הדת בצרפת, היה אחד מאנשי "השלישייה הקתולית" שכללה את פרנסואה הדוכס מגיז ואת ז'אק ד'אלבון מרשל סנט אנדרה ( Jacques d'Albon, Marshal Saint-Andre). דה מונמורנסי נלקח בשבי על ידי הפרוטסטנטים בקרב דרה (19 בדצמבר 1562). בהמשך הוביל יחד עם אחיינו (בן אחותו) גאספאר דה קוליני השני, שהיה אחד ממנהיגי הפרוטסטנטים, את השיחות שהובילו להסכם אמבואז בין הצדדים הלוחמים (19 במרץ 1563) שהביא לסיום מלחמת הדת הראשונה. הוא נהרג בקרב סן דני במלחמת הדת השנייה.

ב-18 בפברואר 1563 נרצח פרנסואה הדוכס מגיז בידי מתנקש הוגנוטי (פרוטסטנטי) ומשפחת גיז הטילה את האחריות לרצח על דה קוליני.

ב-22 באוגוסט 1572 נורה גאספאר דה קוליני השני, הפרוטסטנטי בהיותו ברחוב בפריז ונפצע באופן קל. כעבור יומיים הותקף דה קוליני שנית ונרצח במיטתו, בידי עושי דברו של אנרי הראשון הדוכס מגיז, שראה בדה קוליני את האחראי לרצח אביו, פרנסואה הדוכס מגיז. גופתו של דה קוליני הושלכה מן החלון לעבר המון קתולי זועם שהתעלל בה. מאורע זה סימן את תחילת טבח ליל ברתולומאוס הקדוש שבו נרצחו אלפי הוגנוטים (פרוטסטנטים) בפריז ובערי השדה.

פרנסואה דה מונמורנסי (François de Montmorency;‏ 1530 - 1579) היה בנו של אן דה מונמורנסי. ב-1553 התמנה למושל פריז ואיל דה פרנס. בשנת 1565 ניהל קרבות רחוב בפריז כנגד אנשיו של שארל, קרדינל לורן, אחיו של פרנסואה הדוכס מגיז. ב-1572 נשלח בשליחות דיפלומטית לאנגליה וקיבל שם את אות מסדר הבירית. ב-1574 הצטרף לקשר של פרנסואה, דוכס אנז'ו נגד בית המלוכה, שתמך בבית גיז. אולם הקשר התגלה והוא נכלא בבסטיליה. הוא השתחרר מהכלא לאחר שנה ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

אנרי הראשון דה מונמורנסי, אחיו הצעיר של פרנסואה (Henri I de Montmorency ;1534 - 1614), ירש את תואר דוכס מונמורנסי לאחר מותו. משנת 1563 היה מושל חבל לנגדוק ושלט בו כנסיך ריבוני. ב-1593 מינה אותו אנרי הרביעי, מלך צרפת לשליש-המלך כדי להרחיקו מלנגדוק ולצנן את שאיפות השלטון שלו.

לאחר מלחמות הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרי השני דה מונמורנסי (Henri II de Montmorency ; 1595 - 1632), בנו של אנרי הראשון היה אדמירל של הצי ועם מות אביו ירש את תאריו. הוא זכה להצלחות צבאיות רבות נגד צבאות הפרוטסטנטים, אך קידומו נבלם בשל קנאתו של הקרדינל רישלייה. ב-1630 ניצח בקרב נגד כוחות פיימונטה וקיבל דרגת מרשל. ב-1632 הצטרף למפלגתו של גאסטון, דוכס אורליאן והפך למפקד צבאו המורד שלחם נגד אחיו המלך לואי השלושה עשר. הוא נפגע בקרב, הוקע כבוגד והוצא להורג בפקודת רישלייה. תאריו עברו לאחותו, הנסיכה שרלוט-מרגריט (Charlotte-Marguerite de Montmorency), אשתו של אנרי השני נסיך קונדה (Henri II de Bourbon-Condé) שהייתה גם פילגשו של אנרי הרביעי, מלך צרפת. בתה הייתה אן ז'נבייב דה בורבון-קונדה ובנה, לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה היה כבר נסיך לבית בורבון. מאז מסתמנת ירידתו של בית מונמורנסי. דוכסות מונמורנסי נקראה מימי לואי ה-14 ועד המהפכה הצרפתית בשם דוכסות אנגיאן (Enghien) (כיום, בלגיה).

פלגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו הצעיר של מתאו השני ממונמורנסי, גִי, הפך במאה ה-13 לראש בית מונמורנסי-לאוול. הנצר המפורסם ביותר של בית זה היה פרנסואה דה לאוול, הבישוף הראשון של צרפת החדשה ושל קוויבק, קנדה. על שמו אוניברסיטת לאוול בקוויבק.

פלג אחר של המשפחה התבסס מאז המאה ה-15 בפייף בדוכסות בראבנט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Martin, Georges. Histoire et généalogie de la maison de Montmorency

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]