בית ספר חקלאי מקיף ויצו קנדה נהלל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

בית ספר חקלאי מקיף ויצו קנדה נהלל הוא בית ספר חקלאי הנמצא בנהלל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר הוקם בשנת 1923 בתור "בית ספר חקלאי לנערות" על ידי חנה מַ‏יְזֶ‏ל שוחט, אגרונומית במקצועה, שהייתה ממייסדי המושב נהלל. לאחר הקמתו היא ניהלה את בית הספר וכיום בית הספר נקרא על שמה. רעיונה של מַ‏יְזֶ‏ל היה "להקים חות-לימוד חקלאית לבנות ישראל"[1]. מַ‏יְזֶ‏ל סברה שאם הצעירים, העולים החדשים, הם חסרי הכשרה חקלאית, הרי הצעירות כל שכן חסרות הכשרה חקלאית. היא הגיעה למסקנה שהמשק החקלאי יוכל להחזיק מעמד רק אם הבנות יכנסו גם הם למשק וידעו לעבוד בו.

לשם הקמת בית הספר הוקצו 500 דונם של הקרן הקיימת במימון תורמים פרטיים ובמימון ויצו.

תקופת הלימודים נקבעה לשנה אחת. לבית הספר היה תנאי אחד לקבלה: "שתהיינה בעלות כשרון ורצון לעבודה". צעירות רבות ניסו להתקבל לבית הספר, אך נאלצו לחכות זמן רב, שנה- שנתיים ויותר, עד שיתפנה מקום. בקשות רבות נדחו מדי שנה מפאת חוסר מקום בפנימיה, והלחץ להתקבל רק הלך וגבר. עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933, נקלטו בבית הספר גם צעירות מעליית הנוער. חלה התרחבות בענפי החקלאות, בקבלת עובדים ותלמידות, ובמבני מגורים וכיתות לימוד.

עם סיום מלחמת העולם השנייה הוחלט לקבל בנים לבית הספר בעיקר עקב צורך השעה לקליטת עלייה. לגבי עלייה זו, של ניצולים מן המלחמה ועולים אחרים, הוחלט כי אי אפשר עוד להפריד באופן מלאכותי בין בנים לבנות. הייתה הבנה כי חברה מעורבת מבטיחה יציבות חברתית גבוהה יותר וכן סיכויים גבוהים להתיישבות משותפת בעתיד. שיקול נוסף לצרף בנים לבית הספר היה הצורך ליישר קו עם מסגרות חינוכיות אחרות בארץ, שהפכו למעורבות[2].

כפר הנוער עבר תהליך נוסף של גידול ושינוי בשנות ניהולו של מר אהרן אהרנסון, אגרונום ואיש חינוך, אשר מונה במקום חנה מייזל. בשנים אלו (1968-1960) הורחבו מסלולי ההוראה והועמקה המערכת הפדגוגית, תוך הסבת המוסד לבית ספר עיוני אזורי מחד וקליטת עולים חדשים לצד ילדים מרקע סוציאו-אקונומי בעייתי (בעיקר בשל תפישה חינוכית חדשה לפיה יש לתרום לחינוך בארץ באמצעות קליטת נוער עם בעיות חברתיות) מאידך. כמו כן התפתחו אז התשתיות הפיזיות של הכפר לאגפיו השונים, החל מבניית לולים חדשים ועד לתוספת מבני לימוד ואולם ספורט. מר אהרנסון השאיר אחריו מורשת חינוכית כפולה: מצד אחד, היחס הערכי לכל תלמיד כלאדם שווה ערך, או כהוראתו "דבר לנער בגובה העיניים"; מצד שני, הדרישה לשמור על המרכיב החקלאי ועל הקשר לעבודת האדמה בכל תמורות העתים.

מחוויות בית הספר בשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעירות הראשונות נאלצו להתמודד עם תנאי עבודה קשים ביותר, וכן עם מחסור קשה במים. אף על פי כן, חנה סנש, שהייתה תלמידה בבית הספר בנהלל משנת 1939, כתבה בהתרגשות כי אין אפשרות לתאר את בית הספר על כל משמעויותיו בגלל קוצר היריעה. היא מתארת את העבודה העיונית והמעשית כקשה אך מספקת ואף מהנה. באשר לעבודה במטבח היא התבטאה כי "אני עובדת שם ברצון, אף בשל האווירה הנעימה והשקטה הנוצרת..." [3]. הזמן הפנוי, כפי שהעידה סנש, היה מהנה ביותר. ערבי שבת עם תוכנית "עונג שבת" לפני הארוחה, סרט קולנוע, הצגה של "הבימה" ומשחקי ספורט שונים[4].

הסופר משה סמילנסקי מספר על החוויות שלו מיום השבת בה הוא שהה במושב נהלל וביקר בבית הספר. הוא מצא במשק בית הספר מחלבה אשר לדעת מומחה בריטי הוא "מפעל מפותח למופת". ברפת למדו מאות "נערות עבריות עירוניות להכיר את הפרה ולחלוב אותה. אף היא פשוטה מאוד ומסודרת יפה. הרפת הזאת מפיצה את "תורתה" (ההדגשה במקור) על ידי מאות תלמידותיה בכל היישוב".

בית הספר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הספר לומדים היום למעלה מ-1000 תלמידים. 220 תלמידים מתחנכים בפנימייה ובהם חניכי נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), חניכים יוצאי אתיופיה, דרוזים, צ'רקסים וצברים. כ-850 מתלמידי ביהס הינם תלמידים אקסטרנים מיישובי האזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב - חלק שני, הוצאת דביר - תל אביב, תרצ"ט - עמ' 74 והלאה.
  • חנה מייזל,לתולדות חינוך הבת להתיישבות, 1967.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור : משה סמילנסקי
  2. ^ ראו חנה מייזל כמחנכת וכאישה
  3. ^ ראו: סנש, חנה יומנים, שירים, עדויות, הקיבוץ המאוחד, ת"א, 1994, עמ' 147. מתוך: חנה מייזל כמחכנכת וכאישה
  4. ^ שם