בית שערים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית שערים
מיקום בית שערים
בית שערים
בית שערים
מראה כללי של האתר
הכניסה למערת הארונות
מבקרים במערת הארונות
בול דואר אוויר משנת 1950 ועליו נשר מבית שערים
שני אריות - עיטור מהמיתולוגיה היוונית על ארון קבורה
כתובת קיר ביוונית: "קברו של איידסיוס, ראש מועצת הזקנים, איש אנטיוכיה"
המנורה ממערת הקברים
בית הכנסת
חזית מערת הארונות בסמוך לגילויה בשנות ה-50 של המאה ה-20

בית שערים הוא אתר ארכאולוגי השוכן בגליל התחתון. במקום התקיים יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין המאות ה-2 וה-4 לספירה, עת שהתה בה הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא.

בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח' אבריק ליד קריית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדויות ארכאולוגיות, המקום יושב לראשונה במאה ה-9 לפנה"ס, בימי ממלכת ישראל. מעריכים כי שטח זה היה שייך בעבר לבית חשמונאי, כחלק מרשת צפופה של יישובים שבקרבתם עברו דרכים ראשיות מחוף הים מזרחה. אולם בית שערים עצמה לא הייתה מקום מעבר חשוב. בית שערים נזכרת בכתב בפעם הראשונה אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מהתקופה שלפני המרד הגדול ברומאים. בספריו היא מתוארת כמרכז אחוזותיה של הנסיכה ברניקי, בתו של אגריפס הראשון מבית הורדוס. השרידים הארכאולוגיים הראשונים של בית שערים הם מתקופה זו, והם מאופיינים בעיקר באבני גזית קטנות שבאמצען זיזים גסים ובולטים.

השם בית שערים נזכר בתלמוד גם בנוסח "כפר שערים", ובארמית "בית-שריי" או "בית שריין". לפי סברה אחת יש לקרוא למקום בית שעורים, והכוונה למשמרת שְׂעוֹרִים של כ"ד משמרות הכהונה הנזכרת במקרא, אשר נדדה עם כל משמרות הכוהנים אל הגליל אחרי חורבן בית המקדש השני. היישוב נזכר לראשונה בתלמוד כיישוב יהודי חקלאי וכמקום מושבו של התנא רבי יוחנן בן נורי, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-2.

לאחר מרד בר כוכבא הגיעו רבים מהיהודים בארץ לגליל, וכך הפכה בית שערים למרכז יהודי חשוב ומתפתח במאה ה-2 וה-3.

תקופת השיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-2 התיישב בבית שערים רבי יהודה הנשיא. מועד הגעתו לא ידוע במדויק, אולם היסטוריונים משערים כי זה היה בתקופת מלכותו של הקיסר אנטונינוס פיוס, שהיה חברו הטוב של רבי. בתלמוד נאמר כי רבי קיבל עיירות וכפרים רבים בארץ מחברו הקיסר, וייתכן מאוד שבית שערים הייתה אחד מהמקומות הללו, כיוון שהייתה שייכת ישירות למלך עוד מימי בית המקדש השני. רבי הביא איתו את מוסד הסנהדרין לבית שערים, ובימיו התפתח היישוב והגיע לשיא גדולתו. עדות לכך הם הבניינים המרהיבים והקברים המצטיינים בארכיטקטורה עשירה. מממצאים ארכאולוגיים ידוע כי היו ביישוב גם ערכי תרבות יוונים לצד התרבות היהודית. ב-17 השנים האחרונות לחייו שהה רבי בציפורי מסיבות בריאותיות. הסנהדרין עבר לשם יחד איתו, אולם כשמת רבי הוא נקבר בבית שערים באחוזת קבר משפחתית שבנה עוד לפני מותו, כשמתה בתו. היישוב כנראה נחרב ונשרף בזמן מרד גאלוס במאה ה-4 לספירה. העדות לתיארוך היא מטמון שנמצא בשכבה השרופה שליד בית הכנסת, אשר מונה 1,200 מטבעות שהתגלו בשכבת השריפה של בניין ציבורי גדול, שזמנם אינו מאוחר לשנת 351 לספירה.

גילוי וחפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ארכאולוגיות בבית שערים בשנת 1936

בשנת 1876 נסקר אזור האתר על ידי חוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית, הסקר העלה ממצאים דלים.‏[1]

המקום היה בלתי מוכר במשך מאות שנים, עד שב-1903 גילו חוקרים מטעם החברה המזרחית הגרמנית (Deutsche Orient Gesellschaft) מספר קברים שתוארכו לתקופה הרומאית ואף הכתובת "בנימין בר יצחק רבן תורה". החוקרים דיווחו על תגליתם, אולם דבר לא נעשה בנידון.

האתר נותר שומם עד שהתגלה ב-1936 באקראי על ידי אלכסנדר זייד, שגילה פרצה באחת המערות.‏[2] הוא פנה בפתק ליו"ר הוועד הלאומי וההיסטוריון יצחק בן-צבי והארכאולוג בנימין מזר וכתב להם:

חבר בן-צבי שלום!
אתה ומייזלר מוכרחים לבקר אותנו. הסיבה: גלינו בתוך מערות, בפנים, עמוק, כתובת עברית ויונית וגם מנורות שבעה קנים חתומות בתוך אבן, גם דלתות עם ציורים.
א. זייד 10.4.36‏[3]

מזר הציע לזהות את האתר עם בית שערים. שאלת הזיהוי נפתרה בפתרון מוחלט בשנת 1936 על ידי חוקר הגאוגרפיה של ארץ ישראל שמואל קליין, שקבע על סמך דוח החפירות הראשוני של מזר שמדובר בבית שערים.‏[4]

החפירות הראשונות באתר, שנערכו בחסות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, החלו ב-15 באוקטובר 1936 והתמשכו עד שנת 1940. החפירות התמקדו בשיפוליה המערביים של הגבעה. המערות שנחפרו סופררו במספרים 1–4. בנוסף, התגלתה מערכת קברים נוספת בשיפוליה הדרומיים של גבעה הנמצאת ממערב לבית שערים. מערכת המערות סופררה במספרים 5–10. בנוסף התגלה מאוזוליאום, שקיבל את המספר 11. בצפון מזרח הגבעה התגלה בית כנסת שנבנה במאה ה-2 לספירה וחרב במאה ה-4, ושרידי מבני מגורים.

גילוי בית שערים והממצאים הארכאולוגיים שעלו מהחפירות, עוררו עניין רב ברחבי העולם. בחודש מאי 1939 נפתחה בלונדון תערוכה שהציגה תמונות מהחפירות.‏[5]

בשנת 1953 חודשו החפירות באתר בראשות נחמן אביגד, באתר התקיימו 4 עונות חפירה (1953–1955, 1958). החפירות התמקדו במדרונות הצפוניים של גבעת בית שערים. בחפירות אלה נחשפו מערות קבורה 12–21.

בשנים 1956 ו-1959 חפר באתר מזר וחשף מבנה ציבורי גדול בדרום מערב העיר וכן את מערכות הקברים 22.

שרידי הבנייה הקדומים ביותר במקום הם מתקופתו של הורדוס. האתרים הבולטים שנחשפו במקום הם בית כנסת ואתר קבורה מרשים שתוכנן כ"עיר מתים" (נקרופוליס), ובו נתגלתה כתובת קבורה עם שם המקום ביוונית: ביסריה, כפי שיוסף בן מתתיהו מזכירה בכתביו. שם הגבעה בערבית הוא שייח' אִברִק. הנקרופוליס היא גן לאומי מוכרז, בעוד בית הכנסת נמצא על אדמות משפחת זייד.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות בעיר התחלקו לחפירות בתל שבו התקיימה העיר, ולחפירות עיר המתים במורדות התל. על גבי התל נחפרו מבנה ציבורי גדול בזיליקה לידו מבנה בית מדרש. במקום אחר על גבי התל נחפרו שער העיר ולידו בית בד קדום. בנוסף נחפר רובע מגורים שכלל בית כנסת.

מערות הקבורה באתר מחולקות לשני מתחמים נפרדים. המתחם הגדול בו נמצא קברו המשוער של רבי יהודה הנשיא. המתחם השני הוא "מתחם מערות המנורה". המערות באתר מסופררות בספרור המקורי שניתן להן על ידי הארכאולוגים בסדר רץ לפי סדר מציאתן; לחלק מהמערות ניתן שם על פי כתובת שנמצאה במערה או לפי מאפיינים ייחודיים שלה.

כל מערכות הקברים שהתגלו באתר נפרצו על ידי שודדים בתקופות קדומות. רק מעטים מהקברים ומארונות הקבורה לא נפגעו. נמצאו באתר ממצאים שכללו תכשיטים, כלי חרס, כלי זכוכית ומטבעות, חלקם היו מונחים מחוץ לקברים. בחלק מהקברים נמצאו עצמות הנפטרים בלבד.

מהכתובות שנמצאו במערכות הקברים נלמד שבית קברות זה שימש גם יהודים מרחבי העולם היהודי שמחוץ לארץ ישראל. נמצאו קברים של תושבים מהיישובים קיסריה, ציפורי, ערב, צור, צידון, ביירות, גבל, אנטיוכיה, תדמור, יחמור שמצפון-מזרח לצור, פאינה בעבר הירדן, נהרדעא, מישן שבדרום בבל, עציון גבר וחמיר שבדרום ערב.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת ממוקם בצפון-מזרח הגבעה. המבנה מלבני ובצמוד לו חצר. אורך המבנה 35 מטר ורוחבו 15 מטר. קירות בית הכנסת נבנו באבני גזית. חזית המבנה הייתה לכיוון ירושלים ובעלת שלושה פתחים גדולים. הכניסה למבנה עצמו הייתה דרך שלושה פתחים שהובילו לבזיליקה המחולקת על ידי שתי שורות עמודים שחילקה את בית הכנסת לחלל מרכזי באמצע ושתי סיטראות משני צדי האולם. בחלק האחורי של החלל המרכזי הייתה בימה מוגבהת.

בשלב מאוחר יותר טויחו קירות הבזיליקה בטיח משוח בצבע שבתוכו התקבעו לוחות שיש שכללו כתובות ועיטורים. הכתובות הוקדשו לתורמים לבית הכנסת ולבעלי משרה בו. הכתובות למעט אחת נכתבו ביוונית. ליד בית הכנסת היה מבנה קטן שבו נמצאו שתי כתובות – אחת מוקדשת לשני אנשים שעסקו בקבורה, השנייה כתובת ביוונית: "יעקב איש קיסרי, ראש בית הכנסת של פמפיליה. שלום" (המילה 'שלום' נכתבה בעברית).‏[6]

המתחם הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במתחם הגדול יש כ-15 מערות, שחלקן סגורות למבקרים. המערות נחצבו בשני מפלסים במורד צלע הגבעה. הביקור באתר מתחלק לשביל העליון, הכולל בורות מים, מבני ספסלים ומערות קבורה. ושביל תחתון בה נמצאות המערה המיוחסת לרבי יהודה הנשיא, בור מים שהוסב למוזיאון ומערות נוספות.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבר רבי יהודה הנשיא
  • מערת רבי יהודה הנשיא - מספרה 14. במערה לא נמצאה כל כתובת המאשרת במפורש שבמערה זו נקבר רבי יהודה הנשיא. הזיהוי נעשה על פי צרוף של ממצאים ומידע המופיע בכתובים. מערה זו היא בעלת חזית כניסה מפוארת בעלת שלושה פתחים בעלי קשתות וצר בחזית המערה. בתוך המערה נמצאו שלוש כתובות מעל קברים. באולם הראשון משמאל נמצאה כתובת בעברית "רבי שמעון" המתאים לבנו של רבי יהודה הנשיא, בקיר הימני נמצאה כתובת "אנינא הקטן" המתאים לחנינא בר חמא שהיה תלמידו, כתובת שלישית שנמצאה הייתה "זו של רבי גמליאל", המתאים לרבן גמליאל ברבי בנו השני של רבי יהודה הנשיא. באולם הגדול הפנימי בפינה הימנית של האולם נמצאים שני קברים מלבניים צמודים החפורים באדמה. הקברים היו מכוסים בלוחות אבן. קבר כפול זה הוא חריג בבית שערים. בצוואתו ביקש רבי יהודה הנשיא לקבור אותו בבית שערים (ולא בציפורי) בה גר, בקבר החפור באדמה.
  • מערת הארונות - מספרה 20. המערה היא מערכת קברים גדולה, המפוארת ביותר שנמצאה בבית שערים והיא כוללת הסתעפויות רבות וחדרי קבורה רבים. אורכה ורוחבה הוא 75 מטר. בכל האולמות יחדיו נמצאו 125 סרקופגים מתוכם 35 מעוטרים. הסרקופגים עשויים אבן גיר ומשקלם נע בין 5-4 טון. על פי הערכת הארכאולוג נחמן אביגד שחפר באתר, המערכת המפוארת מעידה על יוזמה ארגון ומשאבים והיא שימשה משפחות בעלות מעמד ואמצעים. במערכת נמצאו באופן יחסי כתובות רבות בעברית. כל השמות הפרטיים (למעט אחד) של הגברים שנקברו הם שמות עבריים, שמות הנשים הם יוונים רומיים, שנכתבו באותיות עבריות מרובעות (למעט כתובת אחת). מאפיין נוסף בכתובות במערכת הוא ריבוי השימוש בתואר רבי. אביגד הניח שהנקברים היו ממשפחות חכמים, ששפת דיבורם הייתה עברית, שפה שכבר מיעטו להשתמש בה בתקופה זו. המערכת תוארכה לסוף המאה השנייה והמאה השלישית. הסרקופגים המעוטרים כללו עיטורים של בעלי חיים כגון אריות, עיטים, ציפורים, ראשי פרים ועוד, נמצאו גם עיטורים של אלים מהמיתולוגיה היוונית כגון ניקה אלת הניצחון. במערה פנימית נמצאה מנורה חצובה בקיר המערה בגובה 1.9 מטר.
  • מערת יהודי סוריה ומערת הקללות - מספר 12 צמד מערות קבורה שנמצאו יחדיו. הגישה למערות אלה היא בגרם מדרגות, מערת הקללות נמצאת ממול למדרגות, במערה נמצאו שתים עשר כתובות בארמית ויוונית. חלק מכתובות כללו קללות כנגד שודדי קברים כדי להרתיעם כגון "כל מן דיפתח הדא קבורתא... ימות בסוף ביש". מערת יהודי סוריה שוכנת משמאל למערת הקללות. בכניסה למערה מצד ימין מגולפת מנורה. בצד שמאל נמצאה כתובת "אפסיס של איידיסיוס ראש מועצת הזקנים איש אנטיוכיה". לצד הכתובת רשומים שמות בני משפחתו האחרים הקבורים במקום.
  • מערת שרה - מספרה 21. במערה 4 אולמות קבורה. שמה של המערה ניתן לה על שם כתובת ביוונית שנמצאה על משקוף הבזלת של החדר הימנית "מקום קבורתה של תיאודיסיה זו המכונה שר מצור"
  • מערת הלולבים - מספרה 18. המערה כוללת שני אולמות. על אחת מהקשתות בתוך המערה מגולפים משני צדי המשקוף לולב בכל צד ומכאן שמה. במערה נמצאו שתי כתובות, על משקוף הפתח נחקק ביוונית "אלהים זכור את אמתך פריחמוסה" ומתחת לכתובת זאת נחקק "אלהים זכור את עבדך סארקדוס"
  • מערת כאן נחה היקרה - מספרה 15. מערה החפורה כמסדרון. משני הצדדים נחצבו קברי מקמר. על גבי טיח של אחד מקברי המקמר נמצא כתובת ביוונית בצבע אדום שרק חלקה שרד "כאן נחה היקרה...אסתר"
  • מערת סוחרי האריגים - מספרה 19. במערה נמצאו שש כתובות. באולם המזרחי נמצאה כתובת ביוונית בצבע אדום "בנימין בן יוליוס סוחר הבדים בן מאקרוביוס המצוין ביותר" והכתובת "סאביריס בן סאבינוס צבע האריגים הראשי"

מתחם מערות המנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט לדה והברבור מבנה המוזוליאום

המתחם שוכן מדרום מערב למתחם הגדול. מתחם זה נחפר על ידי בנימין מזר בשנות ה-30 של המאה ה-20 והיה ראשון שנחפר באתר. במשך עשרות בשנים היה המתחם סגור למבקרים, והוא נפתח לאחר הכשרת השטח בשנת 2009. במתחם שש מערות קבורה.

  • מערת הפרש - מספרה 1. זו המערה הגדולה ביותר שנמצאה בבית שערים. המערה מורכבת מפרוזדור צר ממנו מסתעפים ששה עשר אולמות במפלסי גובה שונים. במערה נמצאו 380 קברים מטיפוסים שונים. הנפוץ בהם הוא קבר מקמר. נמצאו גם קברי כוך וקברים חצובים ברצפת החדר. הכניסה לאולמות הקבורה הייתה דרך דלתות אבן בעלות צירים. במערה נמצאו כתובות בעברית ויוונית, חריתות של סמלים יהודים כמו מנורות, שופרים, לולבים, אתרוגים וכן ספינות, אריות ועוד. שמה של המערה ניתן לה על שם תבליט פרש הרוכב על סוס שנמצא בה. במערה נמצאו כתובות המעידות על קבורתם במקום של יהודים מתדמור שבסוריה של היום.
  • מערת הגיהנום - הייתה המערה שהתגלתה על ידי אלכסנדר זייד. במערה זו נמצאת פרצה המובילה למערת הפרש. על קירות המערה נמצאו חריתות של ספינות סוחר ועיטורים גאומטריים. מתחת למערה זאת נמצאת מערה מס' 2.
  • מערת הלוחם ומנורתו - מספרה 3. שמה של המערה ניתן לה מתבליט של מנורה בעלת שלוש רגליים המוצבת על ראש לוחם. הכתובות במערה מעידות שהמערה שמשה לקבורת יהודים מתדמור. במערה חמישה אולמות וכשמונים קברים. במערה נמצאו מס' תבליטי מנורות.
  • מערת ארון הקודש - מספרה 4. במערת ארון הקודש ארבעה אולמות וכמאה נקברים, שמה ניתן לה על שם תבליט משוקע של ארון קודש שנחקק באולם הראשי, לידה ובצמוד אליה נמצאת מערת הגלדיאטור היהודי בה נמצאה הכתובת "גרמנוס בן יצחק התדמורי".
  • המוזוליאום ומערת הקברים - מספר 11. המוזוליאום נבנה בחלקיון העליון של המתחם במקום נמצאה מערת קבורה בעלת רצפת פסיפס. לידה עמד מבנה אבני גזית בעל ארבע חזיתות. באחת הגומחות נמצא חלק מאפריז מעוטר בחיות. ממצא נוסף היה ארון שיש עם גילוף תבליט של "לדה והברבור" ושברי לוח שיש שעליו חקוקה כתובת ביוונית "אני יוסטוס בן ליאוניטוס וספו, שוכב מת לאחר שקטפתי מפירות כל חכמה עזבתי את האור, את ההורים האומללים המתאבלים ללא הפוגה ואת אחי אוי לי בביס[רה שלי]". כתובת זאת התגלתה בשנת 1939, ומוזכר בה השם ביסרה שמה של בית שערים. הכתובת היוותה אישור סופי לזיהוי האתר כבית שערים. הממצאים מהמוזוליאום מוצגים במערת המוזיאון באתר.
  • מערת א-סיח - הוא מאגר מים עתיק באורך 26 מטר ובנפח של מעל 1,000 מ"ק. המאגר שימש את היישוב בבית שערים במאות השנייה ועד הרביעית. בתקופת המנדט הבריטי שימש מאגר המים כסליק וכמקום מטווח ירי של ההגנה.
  • מאגר המים - בחפירות שנערכו בשנים 2013-2014 נתגלו מאגר מים ומנהרת מים ליד מערת הפרש‏[7]. המאגר והמנהרה מתוארכים למאה ה-1, היינו כ-150 שנים לפני ימיו של ר' יהודה הנשיא. החפירות שנערכו במתחם מנהרות המנורה בשנות ה-30 של המאה ה-20 פסחו על האתר, אף שהיה ידוע כי בתקופת המנדט הבריטי שכן במקום סליק של ארגון ההגנה אשר הרס את פתח כניסת המים אל המאגר וחלק ממנהרת המים; וכן בור מים שנודע בשם מערת א-סיח (מערת בור המים). החפירות חשפו מאגר מים גדול באורך של 25 מטרים, רוחב של שבעה מטרים ועומק של שישה מטרים. נפח הבור עמד על כ-1,000 מטר מעוקב והוא טוייח בטיח אופייני למאה ה-1. המאגר ניזון ממי נגר ומהגיא הסמוך, וכ-15 מטרים ממערב לו נתגלה מתקן אגירה מטוייח ומדורג ששימש כבור שיקוע למים שהובאו אל המאגר באמצעות מנהרת המים ובטרם הוכנסו אליו. ייתכן שמתקן זה שימש קודם לכן כמקווה. קטע של 20 מטרים ממנהרת המים נחשף, והיא נבנתה כתעלה פתוחה שכוסתה לאחר מכן בלוחות אבן.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר בית שערים הינו אתר תיירות מורשת, אך זהותו של האתר כאתר תיירות אינה מובנת מאליה.
בית-שערים לא פותח כמקום קדוש וכאתר עלייה לרגל, אלא כגן לאומי וכאתר ארכאולוגי. בשנות החמישים התנהל מאבק על הגדרתו. משרד הדתות והרבנים הראשיים רצו להגדירו מקום קדוש; בין שאר הסיבות לרצון זה, בשל העובדה, שחלוקת ארץ-ישראל לאחר מלחמת העצמאות הביאה לניתוק מהמקומות הקדושים ההיסטוריים (דוגמת הכותל המערבי), הייתה עתה חשיבות גדולה לפיתוחם של מקומות קדושים חלופיים. אנשי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, אנשי האוניברסיטה העברית ופקידים ממשרדי-ממשלה שונים, מאידך, רצו שיוגדר כאתר תיירות. בסופו של דבר הייתה ידם של הראשונים על התחתונה והמקום משמש מאז אתר תיירות.‏[8]

קהל היעד שאליו פונה הגן הוא בעיקר תלמידי בית-ספר, משפחות, קבוצות (בעיקר תיירות פנים).

מרכיבי המורשת באתר:

  • מערות קבורה, סרקופגים עשירים בעיטורים מן המאות ה-2 וה-3 לספירה. פתחי המערות בעלי חזית מרשימה, מעוצבת בהשראת האדריכלות הקלאסית.
  • קבר רבי יהודה הנשיא - מאז שנקבר שם בשנת 220 לספירה לערך, בית-העלמין של העיירה הפך למקום מקודש. במקום נקברו מתים מכל רחבי העולם הקדום: מבבל מסוריה מפניקיה ועוד.
  • בית הכנסת מהמאה ה-2 לספירה, נחרב במאה ה-4.
  • פסל אלכסנדר זייד, השומר המיתולוגי שנרצח בשנת 1938 ומי שחשף לראשונה את המערות.
  • מאגר מים מהמאה ה-1 לספירה / סליק של ההגנה מימי המנדט.
  • שרידי בנייה מוקדמים מתקופת הורדוס - מאה 1 לפנה"ס.

האטרקציות התיירותיות באתר כוללות:

  • מרכז המחשה (מוזיאון)
  • מרכז "שירות למטייל" חנות מזכרות, שתייה קלה ומאפים
  • סיורים ל"מערות המנורה" בסופי שבוע
  • לקבוצות מאורגנות ניתן לתאם סיורי לילה חווייתיים וכן סיור ל"מערות המנורה" גם באמצע השבוע
  • שולחנות פיקניק
  • קיימת אפשרות לערוך אירועים ערכיים באתר.

המסלולים המוצעים למבקר באתר: מתחם מערות המנורה, המערות העיקריות ואנדרטת זייד.
קיימים גם מסלולים נוספים, רק שהם "מוצנעים", כלומר אינם משווקים למבקר באתר: פסגת הגבעה (עם קבר שייח' אבריק, העיר הקדומה עם בית הכנסת, רובע המגורים, שער העיר והחומה), הממצאים המוקדמים מתקופתו של הורדוס.

נתוני מבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנתוני הלמ"ס של הרבעון הסטטיסטי לתיירות ולשירותי הארחה 2/2014‏[9] עולה כי:

  • בשנים 2013-2011 ממוצע המבקרים באתר עומד על 55.2 אלפים בשנה, המהווים כ-5.6% מסה"כ המבקרים באתרים ההיסטוריים אותם מנהלת רשות הטבע והגנים במחוז הצפון.
  • תיירות החוץ בשנים הנ"ל עומדת על ממוצע של 6.1 אלפים בשנה, שהם 1.4% מסה"כ התיירים המבקרים באתרים ההיסטוריים של רשות הטבע והגנים במחוז הצפון.
  • תיירות החוץ בשנים הללו מהווה כ-10% מהמבקרים באתר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית שערים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צביקה צוק, ‏בית שערים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
  2. ^ גילוי מערות בית שערים נזקף לזכותו של זייד, אך באוקטובר 2009 טען נחום מרון כי הוא שגילה את מערות הקבורה של בית שערים, כשטייל בסביבה, והוא שסיפר על כך לאלכסנדר זייד‏‏ (‏אלי אשכנזי, נחום מרון בן ה-93 טוען: אני גיליתי את בית שערים, באתר הארץ).
  3. ^ אלכסנדר פןשנתיים למות אלכסנדר זייד, האבנים תספרנה, דבר, 17 ביולי 1940.
  4. ^ בנימין מזר, "החפירות בבית הקברות של בית שערים", קדם א (1942), 66.
  5. ^ תערוכת תמונות מחפירות בית שערים, דבר, 8 במאי 1939.
  6. ^ בית שערים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, עמ' 235.
  7. ^ התגלו מאגר מים ענק ומנהרת מים מרשימה בגן לאומי בית שערים
  8. ^ דורון בר, בית-שערים: אתר ארכיאולוגי וגן לאומי או מקום קדוש? ארכיון, 17.
  9. ^ http://www.cbs.gov.il/www/tourism_q/t64.pdf


קואורדינטות: 32°42′12″N 35°07′45″E / 32.70333°N 35.12917°E / 32.70333; 35.12917