בית שערים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערך זה עוסק באתר ארכאולוגי מימי המשנה. אם התכוונתם למושב, ראו בית שערים (מושב).

הכניסה למערת הארונות

מבקרים במערת הארונות

שני אריות - עיטור מהמיתולוגיה היוונית על ארון קבורה

כתובת קיר ביוונית: "קברו של איידסיוס, ראש מועצת הזקנים, איש אנטיוכיה"

בית שערים אשר שוכנת בגליל התחתון הייתה יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין מאה ה-2 וה-4 לספירה, עת שהתה בה הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא.

בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח' אבריק ליד קרית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

[עריכה] תקופה קדומה

לפי עדויות ארכאולוגיות יושב המקום לראשונה במאה ה-9 לפנה"ס בימי ממלכת ישראל. מעריכים כי שטח זה היה שייך בעבר לבית חשמונאי, כחלק מרשת צפופה של יישובים, אשר בקרבתם עברו דרכים ראשיות מחוף הים מזרחה. אולם בית שערים עצמה לא הייתה מקום מעבר חשוב. בפעם הראשונה נזכרת בית שערים בכתב אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מהתקופה שלפני המרד הגדול ברומאים. בספריו היא מתוארת כמרכז אחוזותיה של הנסיכה ברניקי, בתו של אגריפס הראשון, שהיה מבית הורדוס. השרידים הארכאולוגיים הראשונים של בית שערים הם מתקופה זו, והם מאופיינים בעיקר באבני גזית קטנות, שבאמצען זיזים גסים ובולטים.

השם בית שערים נזכר בתלמוד גם בנוסח: כפר שערים ובארמית: בית-שריי או בית שריין. לפי סברה אחת יש לקרוא למקום בית שעורים, והכוונה למשמרת שערים של הכ"ד משמרות כהונה הנזכרת במקרא ואשר נדדה עם כל משמרות הכוהנים אל הגליל אחרי חורבן בית המקדש השני. היישוב נזכר לראשונה בתלמוד כישוב יהודי חקלאי וכמקום מושבו של התנא רבי יוחנן בן נורי, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-2.

לאחר מרד בר כוכבא רבים מהיהודים בארץ הגיעו לגליל, וכך הפכה בית שערים למרכז יהודי חשוב ומתפתח במאה ה-2 וה-3.

[עריכה] תקופת השיא

באמצע המאה ה-2 התיישב רבי יהודה הנשיא בבית שערים. מועד הגעתו לא ידוע במדויק, אולם היסטוריונים משערים כי זה היה בתקופת מלכותו של הקיסר אנטונינוס פיוס, שהיה חברו הטוב של רבי. בתלמוד נאמר כי רבי קיבל עיירות וכפרים רבים בארץ מחברו הקיסר, וייתכן מאוד שבית שערים הייתה אחד מהמקומות הללו, כיוון שהייתה שייכת ישירות למלך עוד מימי בית המקדש השני. רבי הביא איתו את מוסד הסנהדרין לבית שערים, ובימיו התפתח היישוב והגיע לשיא גדולתו, ועדים לכך הם הבניינים המרהיבים והקברים המצטיינים בארכיטקטורה עשירה. ממצאים ארכאולוגיים ידוע כי היו ביישוב גם ערכי תרבות יוונים לצד התרבות היהודית. ב-17 השנים האחרונות לחייו, שהה רבי בציפורי מסיבות בריאותיות. הסנהדרין עבר לשם יחד איתו, אולם כשמת רבי הוא נקבר בבית שערים באחוזת קבר שבנה עוד לפני מותו. מסופר כי כשבתו מתה הכין אחוזת קבר לכל בני משפחתו. היישוב כנראה נחרב בזמן מרד גאלוס.

[עריכה] גילוי וחפירות

בשנת 1876 נסקר אזור האתר על ידי חוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית, הסקר העלה ממצאים דלים.‏^[1] המקום היה בלתי מוכר במשך מאות שנים, עד שב-1903 גילו חוקרים מטעם החברה המזרחית הגרמנית (Deutsche Orient Gesellschaft) מספר קברים שתיארכו לתקופה הרומאית ואף הכתובת "בנימין בר יצחק רבן תורה". החוקרים דיווחו על תגליתם, אולם דבר לא נעשה בנידון. האתר שכן שומם עד שהתגלה ב-1928, אז כתב אלכסנדר זייד אודות גילוי מערות הקבורה באתר, למחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. שנתיים לאחר מכן הגיע בנימין מזר לבדוק את האתר, והעלה השערה שמדובר בבית שערים, דבר שהתאמת עם גילוי הכתובת במערה הראשונה. גילוי מערות בית שערים נזקף לזכותו של זייד, אך באוקטובר 2009 טען נחום מרון כי הוא שגילה את מערות הקבורה של בית שערים, כשטייל בסביבה, והוא שסיפר על כך לאלכסנדר זייד.‏‏^[2]

חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום גילו שרידים רבים מימי קדם. אולם שרידי הבנייה הקדומים ביותר במקום הם מתקופתו של הורדוס, האתרים הבולטים שנחשפו במקום הם בית כנסת שנבנה במאה השנייה לספירה וחרב במאה הרביעית. ואתר קבורה מרשים שתוכנן כ"עיר מתים" (נקרופוליס) בו נתגלתה כתובת קבורה עם שם המקום ביוונית: ביסריה, כפי שיוסף בן מתתיהו מזכירה בכתביו. שם הגבעה בערבית הוא שייח' אִברִק. הנקרופוליס היא גן לאומי מוכרז, בעוד בית הכנסת נמצא על אדמות משפחת זייד.

בית-שערים חרבה ונשרפה במאה הרביעית לספירה. העדות לתיארוך היא מטמון, שנמצא בשכבה השרופה שליד בית-הכנסת. המטמון מונה 1,200 מטבעות, שזמנם אינו מאוחר לשנת 350 לספירה.