בית תה

בית תה הוא מקום הסעדה ומפגש חברתי, בדומה לבית קפה, שבו מגישים תה ומנות קלות הנצרכות לצד התה, לדוגמה דים סאם, דברי מתיקה, מאפים וכריכים קטנים. בדרך כלל יוגשו בבית התה מספר רב של סוגי תה ובמספר אופני הכנה, אם כי ישנם בתי תה המתמחים דווקא בסוג אחד של תה או באופן הכנה אחד. בתי תה נהוגים במיוחד במזרח אסיה, היכן שהחלו לשתות תה לראשונה, אך גם במדינות בעלות תרבות תה מפותחת במערב, לדוגמה בממלכה המאוחדת.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גונג-פו צ'ה

בית התה הסיני (בסינית: 茶館, פין-יין: cháguăn; לעיתים 茶屋, פין יין: cháwū) הוא מקום בילוי ציבורי מקביל לבית הקפה המערבי, בו מוגש תה בסגנון הסיני הקרוי גונג-פו צ'ה. הוא נפוץ במיוחד במדינות בהן יש רוב סיני (הרפובליקה העממית של סין, טאיוואן, סינגפור), אך גם במדינות בהם יש מיעוט סיני גדול ויציב, כמו מלזיה ותאילנד. בעקבות הגירתם של סינים למדינות המערב, במיוחד מאזור גואנגדונג, ניתן למצוא בתי תה קנטונזים בערים בעלות קהילה סינית גדולה כמו ניו יורק, סן פרנסיסקו ולונדון.

ארוחת דים סאם היא סגנון ארוחה קלה המלווה לרוב בתה, ולעיתים נקראת בקנטונזית יַם צ'ה (סינית: 飲茶, פין-יין: yǐn chá, יוטפנג: jam2 caa4), מילולית "לשתות תה", אותה פיתחו בתי תה במאה העשירית ומוגשת עד היום בבתי תה ברחבי סין.

בהונג קונג, לצד תרבות הים-צ'ה הקנטונזית, ניכרת גם השפעה בריטית על בתי התה, ונהוגים שם "בתי קפה בסגנון הונג-קונג" המגישים תה עם חלב ומנות בסגנון בריטי וקנטונזי.

שאר אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות בית התה הסיני מתקיימת גם במדינות השכנות לסין, כמו וייטנאם, קוריאה ומונגוליה, וגם במדינות אסייתיות נוספות כגון טג'יקיסטן, קזחסטן, קירגיזסטן, דרום-מזרח רוסיה ועוד.

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טקס תה יפני

בית התה היפני (קאנג'י:茶室, רומאג'י: chashitsu) הוא מקום ייעודי לקיום טקס תה יפני בגרסתו הרשמית ביותר. הוא כולל מספר מרחבים, ביניהם חדר המתנה, גן פנימי וחלל מרכזי בו מתנהל הטקס, שלושתם מעוצבים בקפידה על מנת לתמוך אסתטית בטקס התה ולשקף את עונת השנה. בית התה היפני ימוקם לרוב בגן יפני.

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה בית התה מגיש ארוחות קלות, בדרך כלל בשעות הבוקר המאוחרות או אחר-הצהריים. הקהל הנפוץ בבית התה הוא נשים ובדרך כלל מדובר במקום מעודן, המקפיד על אסתטיקה וייצור ביתי טרי של המוצרים המוגשים בו. בתי תה בסגנון זה נפוצים בכל רחבי אירופה, החל מרוסיה והרפובליקות הבלטיות, דרך גרמניה והולנד ועד לצרפת. בית התה מכונה בצרפתית Salon de Thé, וכך מקובל לכנותו במקומות רבים באירופה.

צפון אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי תה ותרבות תה, המשלבים השפעות בריטיות, צרפתיות וערביות מתקיימת מן המאה ה-19 במדינות צפון אפריקה ממרוקו ועד מצרים. המאכלים המוגשים לצד התה הם מאכלים מקומיים מתוקים וכלי ההגשה הם כלי נחושת וזכוכית ייעודיים. במגרב נהוג טקס תה המכונה "טקס התה המגרבי" הכולל כוסות עם עיטורי זהב, טס נחושת ייעודי (סנייה) וקנקן למזיגה מגובה רב (בראד). התה המוגש לרוב בטקס זה הוא תה ירוק סיני המכונה "תה אבק שריפה" בגלל שעליו מגולגלים לדסקיות קטנות המזכירות אבק שרפה. התה מוגש עם עלי נענע וסוכר.

חבר העמים הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התה הובא לבריטניה מסין בתקופת האימפריה הבריטית, שאף הרחיבה משמעותית את גידול התה בהודו כדי לתמוך את צריכת התה הגדולה של האימפריה. בעקבות כך נוצרה תרבות של ארוחת מנחה בה מוגש תה חלש עם חלב וסוכר ולצידו מאכלים קלים במנות קטנות, לדוגמה כריכי מלפפון. ארוחה זו נאכלת לעיתים בבית ולעיתים בבית תה המכונה "חדר תה" בתרבות הבריטית (מאנגלית: Tea Room).

סגנון זה של ארוחת ביניים נהוג בכל רחבי האימפריה הבריטית לשעבר, ובעיקר בבריטניה הגדולה, אירלנד, קנדה והונג קונג, אך גם במדינות אירופאיות נוספות, כמו גרמניה והולנד, אם כי סגנון המנות משתנה בהתאם לתרבות האוכל המקומית.

בתי תה מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מבתי התה הידועים בעולם הוא בית התה של בבינגטון הממוקם בצמוד למדרגות הספרדיות ברומא, ופועל מאז שנת 1897.

בית התה של היטלר היה מבנה מעוגל שנבנה בביתו הפרטי, במעבה חורש טבעי, כקילומטר מברגהוף שבבוואריה. בשביל המוליך בין הבית לבית התה נהג היטלר לטייל מדי יום כאשר שהה במקום.

בית התה "פּאק" הוא בית תה מפורסם בלאהור שבפקיסטן ונחשב מקום מפגש עבור השמאל הפוליטי במדינה, ובעיקר מקום מפגשם של אושיות מעולם האמנות והספרות.

בניו יורק קיימת מסעדה מפורסמת הנקראת חדר התה הרוסי, על שם בית-תה בסגנון רוסי שהוקם שם ב-1926 ומאז נסגר. למרות שמה, המסעדה אינה פועלת במתכונת של בית תה.

בית התה באגם אגנס הוא אתר תיירות מפורסם בהרי הרוקי הקנדיים המיועד לתרמילאים. בית התה מגיש מעל 100 סוגים של תה וחליטות צמחים כמו גם משקאות חמים אחרים.

בתי תה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירושלים היו קיימים בעבר שניים-שלושה בתי תה: במרכז העיר, "בית התה הצהוב" בבעלותו של אבי ברדוגו, בעין כרם – בית התה של יאן, שעבר בהמשך למרתף של תיאטרון ירושלים, ונסגר בשנת 2011, וברובע הנוצרי של העיר העתיקה, "בית התה הדני" (הנזכר בשיר "הכנאפה המתוקה" של אהוד בנאי כ"דניש טי האוס"). נכון לשנת 2023, קיים בירושלים בית תה אחד בשם ״קומקום בית תה״, הוא בית תה בסגנון בריטי מובהק הנמצא בדרך בית לחם 23, בשכונת בקעה הניכרת כשכונה עם הרבה תושבים שעלו ארצה מאנגליה. בתל אביב קיים בית תה בבעלות חברת תה ויסוצקי הנקרא TLAB. כמו כן, חברת 'ho yum tea' הישראלית מארחת חדרי תה מסורתיים בדרום תל אביב.^[1]

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 יזם הרב ברנרד הוך, מנהלו של ארגון "בית הלל" ודיקן הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, את הקמתו של מועדון סטודנטים בסגנון "בית תה" במרתף בית הכט. בית תה זה התנהל במקביל ובתחרות עם בית תה שפעל ברחוב יפה נוף 120.