בלאק סבאת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלאק סבאת'
Black Sabbath 1999-12-16 Stuttgart.jpg
בלאק סבאת', 1999
מידע כללי
מקור בירמינגהם, בריטניה
שנות פעילות 1969-2006
2011-הווה
סוגה הבי מטאל, דום מטאל
חברת תקליטים וורנר
ורטיגו
EMI
חברים
אוזי אוסבורן
טוני איומי
גיזר באטלר

בלאק סבאת' (Black Sabbath, בעברית "השבת השחורה", אך ללא קשר לאירוע השבת השחורה בישראל) היא להקת הבי מטאל בריטית הנחשבת כאחת הלהקות שייסדו את הז'אנר ושהשפיעו עליו ביותר. הלהקה פעילה כיום בהרכב המקורי (פרט לביל וורד שעזב את הלהקה זמן קצר לאחר האיחוד) וחבריה הם ג'ון "אוזי" אוסבורן (שירה), אנתוני "טוני" איומי (גיטרה), גיזר באטלר (גיטרה בס). מאז עזיבתו של ביל וורד אין ללהקה מתופף קבוע וטומי קלופטוס משמש מתופף בסיבובי הופעות ובראד וילק משמש כמתופף באולפן.

"בלאק סבאת'" נחשבת לאחת מהלהקות המשפיעות ביותר בכל הזמנים ולאבות המייסדים של ההבי מטאל. להקות רבות, ציינו את השפעת הלהקה עליהם באופן ישיר; בין להקות אלו ניתן למנות את: איירון מיידן, מטאליקה, סלייר, נירוונה, ג'ודס פריסט ועוד רבות. מגזין הרולינג סטון כינה את הלהקה "הביטלס של ההבי מטאל"‏[1]. ערוץ הטלוויזיה VH1 דירג את הלהקה במקום השני ברשימת "100 אמני הרוק הכבד הגדולים ביותר", וכונתה על ידי ערוץ MTV "להקת המטאל הגדולה ביותר"‏[2]. הלהקה אף זכתה להצלחה מבחינה מסחרית ומכרה הלהקה מעל 70 מיליון אלבומים ברחבי העולם‏[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאק סבאת' נוסדה בברמינגהאם, אנגליה בשנות השישים המאוחרות תחת השם Polka Tulk Blues Band, שקוצר ל-Polka Tulk עד מהרה ולאחר מכן שונה ל-Earth. כאשר מאזינים החלו טועים בינם לבין להקה אחרת שנקראה Earth גם היא, אומץ השם בלאק סבאת' כשמה של הלהקה (על שם סרט אימה בכיכובו של בוריס קרלוף).

באטלר, שהיה חובב סיפורת הכישוף האפל של דניס וויטלי, משך את הלהקה לצליל אפל ומלנכולי יותר לעומת הבלוז שאפיין אותה בראשית דרכה. הסינגל הראשון של הלהקה, "Black Sabbath", שנכתב על ידי באטלר, הושפע מהאוקולטיזם של וויטלי.

בפברואר 1970 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה שנקרא על שם הלהקה - Black Sabbath וזכה להצלחה בבריטניה, באירופה, ביפן ובאמריקה. חמשת השירים המקוריים וגרסאות הכיסוי שביצעו חברי בלאק סבאת' הפגינו התמקדות רבה בעולם הנסתר והמאגיה השחורה, תכנים שנקשרו לראשונה על ידם למוזיקת ההבי מטאל, ומאז אפיינו אותה עד עצם היום הזה. בלאק סבאת' עסקו בתכנים אלו במידה מפורשת הרבה יותר מהרמיזות של לד זפלין או הדלתות: "שמי הוא לוציפר/קח את ידי" (מתוך השיר N.I.B, באלבום "Black Sabbath"). כאמור, היה זה גיזר באטלר שכתב את רוב מילות השירים ולרוב כיוון אותן לצד האפל. מבחינה מוזיקלית האלבום הורכב מאוסף רצועות מושפעות בלוז בעיקר, ובמידה מועטה ג'אז ורוק בריטי של התקופה. הלהקה לקחה את סגנון הריפים של הבלוז, ופעמים רבות האטה אותם, והוסיפה את גישת התיפוף של ביל ווארד דבר שלמעשה הפך את האלבום לאלבום ההבי מטאל הראשון. האלבום הוקלט באופן עצמאי במימון המפיקים ג'ים סימפסון וטוני הול, והופץ על ידי חברת "האחים וורנר" בארצות הברית וקנדה, ובלייבל VERTIGO (של חברת פיליפס) בשאר העולם.

בלאק סבאת', 1970. משמאל לימין: גיזר באטלר, טוני איומי, ביל וורד, אוזי אוסבורן

הלהקה בשיאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Paranoid[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן לא רב לאחר מכן, ב-18 בספטמבר 1970 (בבריטניה), הוציאה הלהקה את האלבום המוכר והמצליח ביותר שלה, Paranoid. Paranoid המשיך עם הקו המוזיקלי של האלבום הקודם, אך מיתן את השפעות הבלוז לטובת סגנונה האישי של הלהקה. אלבום הזה בנוסף שדרג את הנושאים שלו, ועתה עסק גם בנושאים פוליטיים וסמים. War Pigs שנקשר למחאה במלחמת ווייטנאם (שבריטניה היית מעורבת בה באותו זמן), Paranoid הקליט במיוחד ו-Iron Man בעל הריף המתכתי המוכר קנו לאלבום את ההצלחה שלו והפכו לשירים האהובים מהאלבום. האלבום נחשב, יחד עם Machine Head של דיפ פרפל ו-Led Zeppelin IV של לד זפלין, לחלק מ"השילוש הקדוש" של ההבי מטאל.

Master of Reality[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוני איומי, שנפצע באצבעותיו בעת עבודה במפעל מתכת (באופן אירוני, ביום עבודתו האחרון לפני שפנה להיות גיטריסט מקצועי) עתה החליט לפני אלבומם השלישי, להתיר את מיתרי הגיטרה על מנת להקל על אצבעותיו, דבר שיצר בנוסף צליל נמוך יותר שהפך לסימן ההיכר של האלבום השלישי. באטלר, התאים את עצמו לאיומי ואף הוא הנמיך את גיטרת הבס שלו. מנהג הנמכת הצליל השתרש בהרבה להקות מטאל מודרניות.

ב-21 ביולי 1971, הוציאה הלהקה את אלבומם השלישי Master of Reality שדמה בגישתו המוזיקלית לאלבום הקודם. האלבום הצליח להשתדרג למקום השמיני במצעד המכירות Billboard 200. הרצועה Children of the Grave היא הבולטת באלבום, ודומה באופיה לWar Pigs מן האלבום הקודם. אך גם שירים אחרים בלטו באלבום, Into The Void שהפך למשפיע ומוכר בסצנת הדום מטאל, Solitude האיטי והעצוב וSweet Leaf אשר עסק בנושא הסמים, בדומה למקבילו באלבום הקודם Hand Of Doom.

אלבום זה היה האחרון שזכה להיות מופק על ידי המפיק הוותיק רודג'ר בריין.

Vol. 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

Vol. 4 יצא בספטמבר 1972. באלבום זה, סאבאת' חזרה לשורשי הבלוז שאפיינו אותה בתחילה, אך עם זאת המשיכו עם גל ההצלחה שהביאו איתם האלבומים הקודמים. באלבום בנוסף היו מספר רצועות התנסות כמו "FX" - רצועה קצרה שכוללת אך ורק צלילים פסיכדלים; Changes מאלבום זה, בלדה על סיום יחסים המלווה בפסנתר, זכה להצלחה רבה, הושמע רבות ברדיו ואף זכה למספר גרסאות כיסוי, ו"Laguna Sunrise" קטע אינסטרומנטלי השונה מאוד מהקטעים האינסטרומנטליים שהיו באלבומים הקודמים ואף מלווה בנגינת כינורות.

,הלהקה בהופעה באוקלנד 2013

הרחבת הצליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sabbath Bloody Sabbath[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר האלבום הרביעי, נכנסה הלהקה לקיפאון יצירתי, שנשבר בסופו של דבר לאחר כתיבת הריף של Sabbath Bloody Sabbath - שיר הנושא באלבומם החמישי. האלבום הזה היה תחילתו של תהליך ארוך שכלל את הרחבת צליל הלהקה, על ידי שימוש בסינתיסייזרים, שילוב של קלידים, והרחבת השימוש בכלים קלאסים כמו פסנתר וכינור. למרות שהרחבת צליל הלהקה התקבל בביקורות מעורבות, מרבית מעריצי הלהקה רואים באלבום כאחד האלבומים הטובים של הלהקה. ריק וייקמן, קלידן להקת Yes, השתתף באלבום, ואף ניגן על פסנתר בשיר "Sabbra Cadabra". השירים "A National Acrobat", "Killing Yourself To Live" ובעיקר "Sabbath Bloody Sabbath" היו לשירים האהודים יותר מהאלבום והביאו אותו להצלחה גדולה כשרק האלבום Paranoid עוקף את הצלחתו, וMaster of Reality משתווה אליה.

Sabotage[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sabotage שוחרר ב-28 ביולי 1975 על רקע המתיחות הגואה בין אוזי אוסבורן שנאלץ להתמודד עם בעיות סמים ושכרות לטוני איומי שדוחף את הלהקה להרחבת הצליל. סאבת' המשיכו באלבום זה את התהליך שהחלו באלבום הקודם, עתה גברו הקולות ממעריצי סאבת' שהתלוננו על הרחבת הצליל המקורי של סאבאת', אך עם זאת גם אלבום זה זכה להצלחה. Symptom Of The Universe שיר בולט מן האלבום, נחשב לאחד החלוצים בז'אנר הת'ראש מטאל.

סוף התקופה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Technical Ecstasy שיצא ב-25 בספטמבר 1976 סימן בעיני רבים את ירידת הלהקה מגדולתה. הבעיות בלהקה גאו, ואלבום זה אינו זכה להצלחה כמו האלבומים הקודמים. אלבום זה היה הראשון להציג שיר שבו אוזי אוסבורן אינו שר - It's Alright שאת תפקיד הסולן בשיר תפס מתופף הלהקה ביל וורד.

לאחר צאת האלבום עזב אוזי אוסבורן את הלהקה לזמן קצר, עד שחזר להקליט את האלבום !Never Say Die שיצא ב-28 בספטמבר 1978. גם הוא נכשל במכירות כמו קודמו וזמן קצר לאחר מכן, עזב אוזי אוסבורן את הלהקה.

תקופת דיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבתו של אוסבורן, הובא ללהקה סולנה לשעבר של ריינבו, רוני ג'יימס דיו. האלבום הראשון של הלהקה עם דיו כסולן, Heaven and Hell, היה שונה ממה שסאבאת' הציגו עד כה, ויישר קו עם סצנת המטאל האוניברסלית מכיוון שקולו של דיו לא התאים לסגנון הקודר יותר שהיה בשימוש קודם לכן. האלבום זכה לביקורות טובות ולהצלחה המסחרית הגדולה ביותר מאז Sabotage לאחר הוצאת האלבום, ביל וורד עזב את הלהקה עקב בעיות שתייה ולא זכה להשתתף באלבום הבא של הלהקה The Mob Rules שעתה כלל את המתופף ויני אפיס במקומו, האלבום זכה לביקורות מעורבות ולהצלחה מסחרית חלקית. עקב חילוקי דעות לגבי אלבום ההופעה live evil, עזב דיו את הלהקה ביחד עם המתופף ויני אפיס כדי להקים את להקת דיו, ב-1982.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983, איאן גילן, סולנה המפורסם של להקת דיפ פרפל, הצטרף לסאבאת'. ללהקה חזר גם המתופף המקורי של הלהקה ביל וורד. האלבום הבא של סאבת' Born Again היווה הצלחה בזמנו, אך עקב בעיות השתייה של ביל הוא שוב עזב את הלהקה לפני סיבוב ההופעות, ובמקומו צורף באוו ביוואן מלהקת ELO. איאן גילן עזב את הלהקה ב-1984 כדי להתאחד מחדש עם להקתו דיפ פרפל. מספר חודשים אחר כך עזב גם גיזר באטלר את הלהקה, כדי להקים להקה משלו, מה שהשאיר את טוני איומי באותו תקופה כחבר המקורי היחיד בלהקה. הוא החל להקליט אלבום סולו משלו.

ב-1985 התבקשו חברי הלהקה המקוריים להופיע יחד במופע הרוק לייב אייד שאורגן למימון סיוע ברעב באתיופיה. זו הייתה הפעם הראשונה בה התאחדו חברי ההרכב לשיר אחד, מאז 1978.

גלן יוז, חבר לשעבר בדיפ פרפל, הצטרף אל טוני איומי והקליט עם שאר חברי הלהקה את האלבום הבא, Seventh Star. חברת ההפקות ברוס וורנר סירבה לפרסם את האלבום תחת שמו של טוני איומי כאלבום סולו, אלא רק תחת השם בלאק סבאת', וכפשרה הוא פורסם תחת השם "בלאק סאבת' עם טוני איומי", ב-1986. יוז לא היה מרוצה מכך שנאלץ לשיר תחת השם בלאק סבאת'. מספר ימים לפני מסע ההופעות של האלבום, נפצע יוז בקטטה עם מפיק הלהקה, ג'ון דאונינג, באזור ארובת העין, דבר שפגע ביכולתו לשיר במסע ההופעות. במקומו הובא הסולן ריי גילן. עם זאת, כמחצית מההופעות במסע זה בוטלו ממילא, בשל מכירה נמוכה של כרטיסים.

הקלטת האלבום הבא, The Eternal Idol, לוותה בשינויים רבים בהרכב הלהקה ובהחלפות של מפיקי האלבום. ב-1987, מעט לפני יציאת אלבום זה, ספגה הלהקה ביקורת רבה לאחר שהסכימה להופיע בשש הופעות בעיירת הנופש סן-סיטי בדרום אפריקה, שעדיין הייתה תחת משטר האפרטהייד והוחרמה על ידי אמנים רבים; גם בן ביבן, המתופף שהובא ללהקה במקום אריק זינגר שפרש, התנגד להופעות אלו, והוא הוחלף בהן על ידי טרי צ'ימס, שהופיע בעבר בלהקת הקלאש. האלבום The Eternal Idol יצא בדצמבר 1987, ולא זכה להתעניינות רבה. מסע ההופעות שליווה את יציאתו התקיים בעיקר באיטליה, גרמניה ויוון, בעוד במדינות אחרות באירופה ההופעות בוטלו, בין השאר בשל התגובות השליליות בעקבות האירוע בדרום אפריקה.

בעקבות המכירות הנמוכות של האלבום, סיימה חברת ברוס וורנר את החוזה עם בלאק סבאת', והם הוחתמו בחברת I.R.S. Records. את האלבום הבא, Headless Cross, הפיק טוני איומי בעצמו, ומופיעים בו גם הסולן טוני מרטין, המתופף קוזי פאוול, הקלידן ניקולס והבסיסט לורנס קוטל. גיטריסט להקת קווין, בריאן מיי, התארח באלבום וניגן קטע סולו בשיר When Death Calls. תחילה אלבום זה, כקודמו, לא זכה להתעניינות רבה, אך בהמשך הוגדר על ידי Allmusic כ"אלבום הטוב ביותר של בלאק סבאת' שאוזבורן או דיו לא היו שותפים לו". האלבום הגיע למקום ה-31 במצעד הבריטי, והתקיים מסע הופעות באירופה וביפן, אך בארצות הברית נמכרו מעט כרטיסים והמסע שם בוטל לאחר שמונה הופעות. הלהקה הופיעה גם ברוסיה, ובכך הייתה אחת הלהקות הראשונות שהופיעו בה מאז פתיחתה למערב על ידי מיכאיל גורבצ'וב.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 התאחדה הלהקה יחד עם אוזי אוסבורן, והוציאה את האלבום "REUNION", שכלל הופעה חיה ושני שירים חדשים: PSYCHO-MAN ו- SELLING MY SOUL.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה המשיכה להופיע עם אוזי אוסבורן עד שנת 2006, אז שונה שמה ל-Heaven & Hell, ואוסבורן הוחלף שוב ברוני ג'יימס דיו, עד למותו בשנת 2010.

האיחוד ב-2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בנובמבר 2011, לאחר תקופה של כשנה בה נפוצו שמועות על איחוד הלהקה ורמזים שפרסמה הלהקה בעמוד הפייסבוק שלה, נפגשו במועדון בלונדון ארבעת חברי ההרכב המקורי של הלהקה - הסולן אוזי אוסבורן, הגיטריסט טוני איומי, הבסיסט גיזר באטלר והמתופף ביל ווארד. חבריה הלהקה עתידים להוציא אלבום חדש, בהפקת ריק רובין, ובמהלך הקיץ לצאת לסיבוב הופעות.‏[4].

ב-10 ביוני 2013 הוציאה הלהקה את האלבום 13, שהתקבל בביקורות חיוביות רבות.

השפעות על מוזיקאים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות (ואולי בגלל) מכירות של מיליוני עותקים מתקליטיה, הלהקה קיבלה מעט מאוד ביקורות חיוביות בבריטניה בזמנה ("ליצנים שוטים", תיאר אותם אחד המבקרים) וקולו של אוסבורן, למרות החיות שבו, היה מוגבל למדי. עם כל זאת, הלהקה זכתה להכרה והשפעה רבה כחלוצים בשדה ההבי מטאל, ונחשבת ללהקה המשפיעה ביותר בז'אנר הזה. בנוסף לכך, יש השפעה גדולה בז'אנרים ספציפים כמו הגראנג', דום מטאל, ת'ראש מטאל, סלאדג' והארד רוק.

כמה מהדמויות והאירועים בסרט המוקומנטרי "ספיינל טאפ" בוססו על בלאק סאבאת'. למשל, הבמה בעיצוב סטונהנג' מקורה בעיצוב במה אמיתי של בלאק סאבאת' מסיבוב ההופעות שלהם Born Again.

השפעות על הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילה המיוחד של הלהקה נבע ממיזוג השפעות מגוונות. טוני איומי הושפע רבות מנגינתו של האנק מארווין אצל קליף ריצ'רד והצלליות וממוזיקת ג'אז, במיוחד מג'אנגו ריינהארדט.

ביל וורד העריך מוזיקת ג'אז גם כן, ובמיוחד את המתופף באדי ריץ'. בנוסף להשפעות הג'אז, הרוק הפסיכדלי השפיע גם הוא על הלהקה. אוזי אוסבורן דווקא מציין את הביטלס כלהקה המשפיע ביותר עליו. השפעות הג'אז והרוק פסיכדלי נשמעות בבלאק סבאת' במיזוג ברור עם בלוז ורוק, וכן בגרסאות הכיסוי שביצעו לשיריהם של ג'ימי הנדריקס, של Blue Cheer ושל Cream.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

4 חברי הלהקה המקוריים:

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביל וורד - תופים.
  • ג'ף ניקולס - קלידים.
  • ריק וויקמן - מוזיקאי אורח, קלידים.
  • דייב ווקר - שירה (מעולם לא הוקלט).
  • דון איירי - מוזיקאי אורח, קלידים.
  • רוני ג'יימס דיו - שירה.
  • ויני אפיס - תופים.
  • איאן גילן - שירה.
  • בן בוון - תופים.
  • דייב דונטו - שירה (מעולם לא הוקלט).
  • ג'ף פנהולט - שירה (מעולם לא הוקלט).
  • גלן יוז - שירה.
  • ריי גילן - שירה (הקליט את "Eternal Idol", לאחר מכן הוקלט שוב עם שירה של טוני מרטין).
  • דייב שפיץ - בס.
  • אריק זינגר - תופים.
  • ג'ו ברט - בס (מעולם לא הוקלט).
  • טרי צ'ימס - תופים (מעולם לא הוקלט)
  • גורדון קופלי - בס.
  • טוני מרטין - שירה.
  • בוב דייזלי - בס.
  • לורנס קוטל - בס.
  • קוזי פאואל - תופים.
  • רוב הלפורד - שירה (מעולם לא הוקלט).
  • ניל מורי - בס.
  • בובי רונדינלי - תופים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדף של "בלאק סבאת' באתר מגזין הרולינג סטון
  2. ^ הדף של "בלאק סבאת' באתר MTV
  3. ^ פרטים על אלבומי הלהקה באתר הרשמי של הלהקה
  4. ^ אור ברנע, עכשיו זה רשמי: להקת בלאק סאבת' מתאחדת, באתר ynet‏, 11 בנובמבר 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]