בלדה לאביב הבוכה

בלדה לאביב הבוכה
	כרזת הסרט
בימוי	בני תורתי
הופק בידי	חיים שריר
תסריט	בני תורתי
עריכה	יוסף גרינפלד
שחקנים ראשיים	דודו טסה; אדר גולד; מארק אליהו; ניר לוי; אורי גבריאל
מוזיקה	מארק אליהו
צילום	אמנון זלאייט
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	יונייטד קינג
הקרנת בכורה	2012
משך הקרנה	105 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה
תקציב	3,320,100
הכנסות	934,000
פרסים	פרס על המוזיקה בפסטיבל הקולנוע ירושלים, מועמדות לתשע פרסי אופיר
	דף הסרט ב־IMDb

בלדה לאביב הבוכה הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של בני תורתי.

אודות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קולנוע דרום 2012, אחר-כך הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, בו זכה מארק אליהו לפרס על המוזיקה.

זהו השני בטרילוגית סרטיו של תורתי, נעדרי זמן ומקום. כל אחד מהם הוא מחווה למדיום שעיצב את הווי הפריפריה הישראלית. "הבלדה" היא מחווה למוזיקה המזרחית השורשית ולרדיו. כל הסרט נע סביב יצירה שנקראת "סימפוניית האביב הבוכה", אותה מנגנים בסיומו. את הבלדה מנגנים שמונה נגנים, כאשר כל אחד מהם מנגן על כלי קדום אחר: עוד, סנטור, טאר, נאי, זארב, דאריה (תופי מסגרת) וקמנצ'ה. טאווילה, גיבור הסרט, עורך מסע לחיפוש נגנים מעולים שינגנו איתו את הבלדה, הוא הולך מכפר לכפר, מבקר בבתי המרזח המקומיים, שם מנגנים ושותים ובכל כפר הוא אוסף נגן. בדרכו בתחנות השונות הוא נתקל בנבל (יחזקאל צ'קודה), שכל מה שמעניין אותו זה בצע כסף שמנסה לסכל את תוכניותיו.

הסרט הוא מחווה לסרטי הסמוראים. היחס לכלי הנגינה, לאדם שבנה אותו למורה, דומה בין הנגן במזרח לסמוראי. הסרט גם עורך מחווה למערבונים של סרג'ו לאונה, ג'ון פורד והווארד הוקס. תשעת הנגנים הם כמו תשעת המופלאים שמלווים את הסרט לאורכו, בתי המרזח ודמות הנבל, מושפעים גם הם מהמערבונים.

עלילת הסרט מתרחשת במבני אבן. לצורך כך תורתי צילם מבני אבן שונים באזורים שונים ברחבי ישראל: בין השאר בכנסייה בבית ג'מאל, ביפו, בבת שלמה ובבית גוברין.

חלק נכבד מהאנשים שמשחקים בסרט, הם חסרי ניסיון קודם במשחק (non-actors), והם בחלקם זמרים - אישתר, אדר גולד, דודו טסה, או נגנים - מארק אליהו, אמיר שהסר, גיל רון שמע. את שיר הנושא 'בלדה לאביב הבוכה' כתב בני תורתי ללחן של מארק אליהו ומבצעות אותו בביצוע המקורי אישתאר ורינת בר, ביצוע נוסף מבוצע על ידי אישתאר ואדר גולד.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף טאווילה, נגן הטאר האגדי של להקת "אנסמבל טורקיז" ואברהם מופרדי, כתבו את הסימפוניה "האביב הבוכה". בערב הבכורה של השמעת הסימפוניה אירעה תאונת דרכים, טאווילה נרדם תוך כדי נהיגה, שניים מאנשי התזמורת נהרגו. מהתאונה יצאו בחיים טאווילה, אברם מופרדי ומרגרט (זוגתו של טאווילה, שהייתה הזמרת של הלהקה) שנהפכה לנכה על כסא גלגלים. טאווילה נשפט ונידון למספר שנות מאסר. לאחר שחרורו מהכלא הוא נוטש את אהובתו ואת המוזיקה, פותח בית מרזח ושוקע בדיכאון.

הסרט מתאר את המתרחש עשרים שנה אחרי התאונה. יום אחד מופיע על מפתנו של טאווילה עמרם, בנו של אברהם מופרדי, ומספר שאביו גוסס מסרטן ומבקש ממנו להקים הרכב שינגן את "האביב הבוכה". טאווילה מחליט להגשים את משאלתו האחרונה של חברו משכבר הימים ויוצא למצוא את טובי הנגנים להרכב שינגן בפני מופרדי את היצירה לפני לכתו מהעולם.

מועמדויות לפרס אופיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לפרס אופיר בתשע קטגוריות שונות, מתוכן זכה בארבע: ^[2]

הסרט העלילתי הטוב ביותר
השחקן הראשי הטוב ביותר - אורי גבריאל
הצילום הטוב ביותר - אמנון זלאיט
הליהוק הטוב ביותר - מיכל אליאס
העיצוב האמנותי הטוב ביותר - איל אלחדד
עיצוב התלבושות הטוב ביותר - דבורה אוחנה - זכה
האיפור הטוב ביותר - מירב הורוביץ בושושה - זכה
המוזיקה המקורית הטובה ביותר - מארק אליהו - זכה
הפסקול הטוב ביותר - דוד ליס, גיל תורן - זכה

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית	דמות
דודו טסה	עמרם מופרדי
אדר גולד	תמרה
מארק אליהו	הדרוויש
ניר לוי	דוד פריד
אורי גבריאל	יוסף טאווילה
אורי קלאוזנר	שימעון מנחוס
ארנון צדוק	אברהם מופרדי
אלי חבקוק	יגאל עזיזו
יגאל עדיקא	ניסו הברמן
אמיר שהסאר	חיים עטלף
שמעון מימרן	יחזקאל צ'קודה
רענן חפץ	סלמן
מתי סרי	יחיאל
איציק (פיצ'קו) קונפינו	משה מנדולינה
גיל רון	יואל
פרי בר דלשדפר	שאול
אישתאר	מרגרט
דורון שמש	נחום הקבצן
אבי לוי	עובדיה עזיזו
דיקלה דורי	ברוריה
אשר דגן	אשר תרנגול
יונתן דני	יעקב הכריש
גלית גיאת	סימה
לירית בלבן	רבקה עזיזו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל בורשטיין, "אהבת האין כיש - על הבלדה לאביב הבוכה - סרטו של בני תורתי", בתוך: ארז פרי ואפרת כורם (עורכים), קולנוע דרום - הגות וביקורת, יוני 2012, עמ' 137–143.