בלדווין השני, רוזן פלנדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בלדווין השני, רוזן פלנדריה (צרפתית Baudouin II de Flandre; בערך 865 - 10 בספטמבר 918), בנם של בלדווין הראשון, רוזן פלנדריה ושל יהודית (בתו של שארל הקירח מלך פרנקיה המערבית), ירש את רוזנות פלנדריה ב-879, אחרי מות אביו, כשהוא בן ארבע עשרה שנה בלבד.

כבר בתחילת שלטונו הנורמנים הרסו את העיר תרואן, החריבו את פלנדריה, בזזו את מנזריה והשאירו אחריהם מוות וייאוש. בחורף 880 הגיעו אל העיר גנט ובאביב 881 בזזו את טורנה. ב-882 - את קמברה ואת אראס וב- 883 הגיעו לבולון סור מר ושוב לתרואן ולגנט. ב885 בזזו שוב את אראס וב- 886 - את קורטרייק. בתגובה, בלדווין השני הקים טירות מבוצרות רבות - מה שאפיין את תקופת שלטונו ואת תחילת תקופת הפיאודליזם באזור.

ב-884 נשא לאישה את אלפטרית' בתו של אלפרד הגדול מלך אנגליה - נישואים שחיזקו את ההתנגדות הפלמית-אנגלית לפלישות הנורמנים. בזאת הונחה אבן היסוד למדיניות הפלמית של ברית עם אנגליה שנמשכה מאות בשנים.

בתקופתו של קרל השמן, בלדווין השני ניצל את המאבקים בין שארל התם לבין אודו, רוזן פריז. הוא לקח לעצמו רכוש נטוש, השתלט על שטחים שלחופי התעלה, הגיע עד בולון סור מר (כיום בחבל נור-פה דה קאלה שבצפון צרפת) והרחיב את נחלותיו הרבה מעבר לאלה של אביו. ב-887, אחרי פרישתו של קרל השמן ובחירתו של אודו, מלך צרפת על ידי האצולה (888), בלדווין השני תמך במועמדותו של שארל התם, בעוד שהרברט השני, רוזן ורמנדואה תמך באודו.

ראול, רוזן קמברה, אחיו של בלדווין השני, נכנס לורמנדואה וכבש את הערים פרון וסן-קנטן, אך נהרג בידיו של הרברט השני (17 ביוני 896). אחרי מותו של ראול, שהיה אב מנזר סן-ברטן שבעיר סנט-אומר, אחיו בלדווין השני דרש לעצמו את ניהול מנזר זה, אך הנזירים שפחדו מרוזן פלנדריה קראו לעזרתם את פולק הנערץ, ארכיבישוף ריימס שהתמנה לאב המנזר. שמו של בלדווין השני כרודף בצע הושפע מן העובדה שחמד את המנזרים שאותם לא עלה בידו להשיג.

בלדווין השני תכנן את רצח הרברט השני, רוזן ורמנדואה, שבינתיים שב ותמך בשארל התם, אך הרברט השני כבש את פרון והשתלט גם על סנט-אומר. שארל התם, שהפך למלך צרפת ב- 898, מינה את פולק הנערץ לשומר החותם של חצרו - מה שגרם לטינה מצדו בלדווין השני, שהורה על רצח פולק הנערץ (17 ביוני 900). ארווה, שהתמנה לאריכיבישוף החדש של ריימס, הוקיע את מעשיו של בלדווין השני והאפיפיור בנדיקטוס הרביעי הטיל עליו חרם. אך הכול היה ללא הועיל, כי שארל התם לא היה מסוגל לעשות דבר לבלדווין השני, שהיה החזק שבוסאלים שלו.

בלדווין השני מת ב-918, וכמו אביו לפניו, נקבר במנזר סן-ברטן שבעיר סנט-אומר. עצמותיו הועברו מאוחר יותר לכנסיית סן-פייר שבעיר גנט. בנו ארנולף הראשון ירש את מקומו כרוזן פלנדריה.