בלהה ניצן

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלהה ניצן
לידה 13 ביולי 1933
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה נובמבר 2022 (בגיל 89) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות קומראן
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלהה ניצן (13 ביולי 1933 – נובמבר 2022) הייתה פרופסור בחוג למקרא שבאוניברסיטת תל אביב; תחום התמחותה היה ספרות קומראן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלהה ניצן נולדה וגדלה עד גיל שלוש בפתח תקווה, אז עברה עם משפחתה לכפר סבא. היו לה אח ואחות צעירים ממנה. הוריה, גילה ויצחק גרינברג, החליפו את שם משפחתם לגבעתי עם קום המדינה. אביה עלה ב-1926 מפולין ואימה עלתה ב-1931 מאוקראינה. אביה היה שותף בחברה לכריית בארות; לאחר שסבה עלה לישראל והקים קואופרטיב של שני איטליזים, הצטרף אליו אביה ועבד כקצב. בלהה למדה בבית הספר העממי ע"ש אוסישקין בכפר-סבא ובבית הספר התיכון ע"ש ברל כצנלסון בכפר סבא.

ניצן התגייסה לנח"ל ביחד עם בן-זוגה, לימים בעלה, ושירתה בגרעין של מחנות העולים, שהתיישב בקיבוץ מחניים בגליל העליון, בו שהו בסך הכול שבע שנים, שם נולדו שני ילדיהם. אחר-כך עברו להתגורר בכפר-סבא, בה היא התגוררה עד למותה. למדה בסמינר למורים בגבעת השלושה ועבדה כמורה לטבע בבתי ספר יסודיים. עבדה כמורה לתנ"ך והיסטוריה בבית ספר תיכון (1973–1988). לימדה ספרות קומראן בחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב (1983–2010).

ניצן עשתה את לימודיה הגבוהים מהתואר הראשון לשלישי באוניברסיטת תל אביב. מורה המובהק היה פרופ' יעקב שלום ליכט. הייתה בוגרת תואר ראשון בחוגים למקרא ולהיסטוריה של עם ישראל; בוגרת תואר שני בחוג למקרא, נושא התזה היה: "מגילת פשר חבקוק (1QpHab) ממגילות מדבר יהודה : מבוא" (1976), על כתיבתה זכתה בפרס יעקב הרצוג. עבודת המאסטר התפרסמה כספרה הראשון "מגילת פשר חבקוק ממגילות מדבר יהודה" וראתה אור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1986. למדה לדוקטורט בחוג למקרא, נושא הדיסרטציה היה: "התפילה והשירה הדתית מקומראן בזיקתן למקרא" (1990). היא זכתה בפרס תזת הדוקטורט המצטיין של השנה בפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב. העבודה התפרסמה כספרה השני (Qumran Prayer and Religious Poetry) שראה אור בשפה האנגלית בהוצאת בריל, ליידן ב-1994 ובשפה העברית (תפילת קומראן ושירתה) בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1996.

עשתה פוסט-דוקטורט במכון אננברג, פילדלפיה (1992–1993). הייתה עמיתת מחקר במרכז ללימודי יהדות שבאוניברסיטת הרווארד (1997-98). התמנתה למרצה בחוג למקרא של אוניברסיטת תל אביב בשנת 1983, התמנתה לפרופסור חבר למקרא ב-1998. יצאה לגמלאות בשנת 2001, אולם המשיכה ללמד עד 2010. שהתה כפרופסור אורח באוניברסיטת המבורג, גרמניה (2001) ובאוניברסיטת קרל פון אוסייצקי, אולדנבורג, גרמניה (2002–2003).

בלהה ניצן הייתה נשואה ליהושע ניצן, שעבד כמנהל עבודה בחברות מקורות ואזורים.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של ניצן התמקדו במגילות מדבר יהודה מימי הבית השני, שנתגלו במערות שבסביבות ח'רבת קומראן בחוף הצפון מערבי של ים המלח בשנים 1947–1956. מגילות אלו, הכוללות ספרים וקטעי מקרא, כתבים של עדה יהודית, 'עדת היחד' המזוהה או קרובה לעדת האיסיים, וספרות יהודית אחרת,[1] נכתבו בשלהי ימי הבית השני, כפי שנלמד במחקר פליאוגרפי של כתב היד של המגילות,[2] מחקר ארכאולוגי של גווילי העור, הפפירוסים ואף הנחושת שעליהם הועתקו או נכתבו המגילות,[3] וממצאים של ח'רבת קומראן, שניתן למצוא בהם קשר לתכנים הנלמדים מן המגילות.[4] בהכללה ניתן לומר שכתבים אלו מוסיפים ידע על עולמה של החברה היהודית בארץ ישראל בימי הבית השני, על זה שנלמד עד לגילוי המגילות מן הספרים החיצוניים, מכתביהם של יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני ומספרות חז"ל הקדומה. כתבי המגילות מרחיבים ומחדדים את הידיעות שהיו בידינו על ההתפלגות שחלה בחברה היהודית, ששאפה לשקם את חיי עם ישראל אחרי החורבן הראשון על יסודות האמונה המקראית, לזרמים בעלי השקפות עולם שונות, פילוסופיות והלכתיות. בהכללה ניתן לומר, כי במגילות משתקפים פרטים מעולמה של היהדות בתקופה שבין מקרא למשנה, מבחינות פוליטיות ודתיות שעמם התמודדה היהדות בתקופה זו,[5] ומבחינת התמורות שחלו בלשון העברית, מזיקה בסיסית ללשון המקרא, לשינויים צורניים הניכרים מאוחר יותר, בלשון המשנה.[6]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון, מגילת פשר חבקוק ממגילות מדבר יהודה, שפורסם בשנת 1986,[7] דן בתופעה של ספרות הפשרים מקומראן. הפשר הוא אחת מדרכי הלימוד הדרשני של המקרא שהונהג בקרב עדת היחד מקומראן לאחר הפסקת הנבואה השליחית, שדובריה מסרו לעם נבואות שקיבלו כביכול ישירות מכוחות אלוהיים. הצורך בהמשך ידיעת המסרים האלוהיים להבנת המציאות ההיסטורית הבתר-מקראית מצא את פתרונו בהנחה הרמנויטית אפוקליפטית הגורסת שדברי המקרא הם על–זמניים, ובדבריהם אצורים רזים מסתוריים על העתיד להתקיים לדורות, שניתן לגלותם.[8] הפשרים שהונהגו בעדת היחד מקומראן נועדו לגלות מסרים אלו תוך עיון חדש בנבואות המקראיות בשיטות דרשניות שונות המתאמות בין דברי הנבואות למציאות המתרחשת בדורות מאוחרים להם. הקניית אמינות דתית לדברי הפשרים נעשתה בטענה שהם נמסרו לאדם נבחר, "אשר הודיעו אל את כול רזי דברי עבדיו הנביאים" כדברי הפשר לנבואת חבקוק ב, ב (פשר חבקוק, טור ז, שורות 3–5). לאמינותם ההיסטורית של הפשרים למאורעות זמנם, הידועים מעדויות אחרות, תרמו דרכי יצירתם בזיקתם לבסיסם המקראי.

מגילת פשר חבקוק, שנתגלתה במערה 1 לגילוי המגילות (סימנה הקטלוגי 1QpHab), היא השלמה והשיטתית ביותר בין מגילות הפשרים לדברי נביאים שנתגלו מאוחר יותר במערה 4. דרכי יצירתם של הפשרים בזיקתם לבסיסם המקראי הנטוע בנסיבות ימי הבית הראשון, נתפשו כרזים מסתוריים, שגילוי הגשמתם ההיסטורית במאורעות בימי הבית השני, הוא פתרונם האפוקליפטי, הוא פשרם.

ניצן פיתחה והרחיבה את המעקב אחר דרכים דרשניות אלו, שהחל במחקר הראשוני של מגילת פשר חבקוק. בכך התברר כי האמינות של דברי הפשרים נעשתה לא רק בתעוד של מילות הנבואה בדברי הפשר, בתיאור העברת המאורע הכתוב בנבואה למאורע עתידי בדברי פרפרזה למילות הנבואה, או בקריאה שונה של דברי הנבואה, בהם טכניקות המשמשות במדרשי חז"ל,[9] אלא בשיטות מורכבות יותר, המתייחסות לא רק לפרטים בדברי הפשרים, אלא למבנה ולמשמעות השלמה של הפשר. כגון: שימוש בגרסאות שונות של הכתוב המקראי (כגון, גרסאות המוכרות בתרגום השבעים) ובריבוי משמעויות למילותיו, המאפשרות להרחיב את הבסיס המקראי לגילוי מאורע שלם מימי הבית השני.[10] כמו כן, ניצן עמדה על השימוש במערכת אסוציאטיבית מגוונת, המסתמכת על כתובי מקרא נוספים על אלו שבפסוק הנפשר, ומעמיקים בכך את משמעות דברי הפשר בהתאמתם למאורעות מימי הבית השני, או לאלו הצפויים להתקיים באחרית הימים,[11] ועוד. מחקרה של ניצן דן אף במבנה הספרותי של הפשרים, הכתובים במקצב שקול בזיקה לדברי המקרא הנפשרים, ותורם בכך למהימנותם.[12]

הגישה הפרשנית - ספרותית ליצירת מהימנות לפשרים בזמנם, כביטויה במגילת פשר חבקוק, ניכרת גם במגילות פשרים לדברי נבואה אחרים שנתגלו במערה 4 מקומראן, וניצן רמזה לכך בפירושה המפורט למגילת פשר חבקוק בחלקו השני של ספרה. למחקרה חשיבות היסטורית וספרותית במעקב על שיטות המדרש הפרשני למקרא ברלוונטיות שהוא מקנה למקרא לדורות, מטרה שהמשיכו בה חז"ל. עם זאת, חקר תולדות המדרש למקרא חייב להיעשות תוך כדי תשומת לב להבדלים במטרותיהם ובשיטותיהם של הפשרים מקומראן לאלו שבמדרשי חז"ל.

ספרה השני של ניצן,[13] 'תפילת קומראן ושירתה' (1996), תורגם ועובד לאנגלית בשם Qumran Prayer and Religious Poetry, שהופק בהוצאת בריל, ליידן (1994). ספר זה נכתב לאחר פרסום טקסטים ליטורגיים ופיוטיים שנתגלו במערה מס' 4 מקומראן בסדרת הפרסומים של מגילות מדבר יהודה Discoveries in the Judaean Desert כרך שביעי ב-1982,[14] והחיבור 'שירות עולת השבת' שפורסם בידי קרול ניוסם ב-1985.[15] חיבורים אלו שהגיעו לידינו בנוסף למזמורים, אמירות לטקסים כיתתיים, וקטעי תפילות שנתגלו כבר במערה מס' 1 מקומראן,[16] אפשרו לעמוד על הנסיבות למעבר מתפילות מזדמנות בימי בית ראשון, שנלמדו מן המקרא, לראשיתה של התפילה הקבועה, שנחשבה בידי מחבריה ומקיימיה מעדת היחד הקומראנית כשקולה לפולחן הקרבנות, שבו לא השתתפו חברי העדה בשל ביקורת על טהרתה ועל זמניה. [17] יתרה מכך, סדרי התפילות הללו שנועדו לזמנים קבועים – ימי השבוע, שבתות, ימי חג ומועד – כתובים בשיטות ספרותיות, המלמדות על ההתפתחות שחלה ממבנה התפילות המקראיות לליטורגיה קבועה, שנקבעה סופית בתפילת ישראל רק בימי הגאונים.

עיקר תרומתו של מחקרה של ניצן בספר זה לחקר תולדות התפתחות התפילה בישראל הוא בהבהרת שלבי המעבר לתפילה קבועה, כפי שנתגלו במגילות הליטורגיות מקומראן. שלבים אלו כוללים: (א) סדר עתים לברכות לאל, החל ממועדי היממה עד למועדים השנתיים, ואלו הולמים את מועדי פולחן הקרבנות.[18] (ב) עריכת התפילות בדפוסים קבועים, המכתיבים את העקרונות של ניסוח התפילות הקבועות, בעיקר בקביעת נוסח הברכה לאל בלשון 'ברוך' ומקומו בתפילה. בעניין זה ניכרת התפתחות מן המקרא, שם עדיין לא קיים עיקרון זה, אלא בסופי הספרים המרכיבים את ספר תהלים,[19] ואפשר שזאת בעריכה מאוחרת של המקרא, דרך מגילות קומראן, שם לכל סדר תפילות דפוס קבוע נפרד, ועד לתפילת ישראל בה קבעו חז"ל דפוס אחיד לברכות בניסוח הפתיחה והחתימה של כלל התפילות.[20]

ממצאי התפילה הנסקרים בספר זה הם תפילות מסוגות שונות ששימשו את עדת היחד, והן הולמות את השקפת עולמה הדואליסטית. בהם אמירות ששימשו בטקסים שונים של העדה. כגון ברכות לבני אור וקללות לבני חושך המבוססות על דגם ברכת הכוהנים המקראית (במדבר ו, כד-כו) ועל ניגודה;[21] תחינות והודיות שנועדו לאמירה במלחמת אחרית הימים בין בני אור לבני חושך;[22] שירות הנאמרות בשיתוף אנשי העדה בארץ עם מלאכים בשמים בשבתות, בזכות טהרת אנשי העדה מכל טומאה,[23] המשקפות מיסטיקה קדומה לזו של 'יורדי המרכבה' הרבניים, שהתיימרו להגיע אל כיסא הכבוד השמימי; ואמירות מאגיות להגנה מפני פגיעתם של רוחות דמוניות בהסתמכות על כוחות אלוהיים, ולא על השבעות של כוחות דמוניים כבטקסטים מאגיים עממיים.[24]

הנסיבות הללו שבהן נועדו לשמש תפילות קומראן וברכותיה קשורות בהתפתחויות היסטוריות שחלו בימי בית שני, ובהן גם השפעות זרות שאליהן נחשפה היהדות לאחר חורבן הבית הראשון. לתפילות וברכות אלו ערך חשוב בחקר התפתחות הליטורגיה היהודית במהלך ההיסטוריה.[25]

ספרה השלישי של ניצן, 'הגות ומעשה במגילות קומראן: תאולוגיה, חכמה, חוק ופרשנות המקרא' יצא לאור ב-2014 בהוצאת יד יצחק בן-צבי. ספר זה הוא אסופה של מבחר מאמרים של ניצן, שהתפרסמו בבמות שונות, רובם בתרגום מאנגלית לעברית, ובעיבוד המעדכן אותם להתקדמות שהושגה בחקר המגילות. עשרת המאמרים הכלולים בספר זה ערוכים בארבעה שערים: שער א: ההגות של עדת היחד; שער ב: הגשמת ההגות בתורת החיים של אנשי עדת היחד; שער ג: תפיסת עדת היחד את מעמדה בעם ישראל; שער ד: פרשנות המקרא במגילות קומראן.[26]

ההדרה של טקסטים ממגילות קומראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “286-290. 4QBERAKHOTa-e,” Qumran Cave 4.VI Poetical and Liturgical Texts, Part 1. E. Eshel et al., in consultation with J. VanderKam and M. Brady (eds.), in Discoveries in the Judaean Desert XI, Oxford: Clarendon, 1998, pp. 1–74.
  • “302. 4QpapAdmonitory Parable,” Qumran Cave 4. XV Sapiental Texts, Part 1. T. Elgvin et al. in consultation with J. A Fitzmyer (eds.),in Discoveries in the Judaean Desert XX, Oxford: Clarendon, 1997, pp. 125–149.
  • “280. 4QCurses,” Qumran Cave 4.XX . Poetical and Liturgical Texts, Part 2, E. Chazon et al. in consultation with J. VanderKam and M. Brady (eds.), Discoveries in the Judaean Desert XXIX,. Oxford: Clarendon, 1999, pp. 1–8.
  • “291- 293. 4QWorks Containing Prayers A, B, C;” Qumran Cave 4. XX. Poetical and Liturgical Texts, Part 2, E. Chazon et al. in consultation with J. VanderKam and M. Brady (eds.), Discoveries in the Judaean Desert XXIX, Oxford: Clarendon, 1999, pp. 9–22.
  • "Pesher Habakkuk". An English edition of the text with commentary for Outside the Bible: Ancient Jewish Writings Related to Scripture (an edition of the Dead Sea Scrolls, Apocrypha and Josephus) to be published by the JPS Philadephia. (forthcoming).

מאמרים ניצן פרסמה עשרות מאמרים בנושאים שונים של חקר מגילות מדבר יהודה ממערות קומראן.

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מגילת פשר חבקוק: ממגילות מדבר יהודה (1QpHab) / ההדירה וצירפה מבוא ופירוש בלהה ניצן. ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ו 1986.
  • Qumran Prayer and Religious Poetry, STDJ 12, Leiden-New York-Koln: E. J. Brill, 1994. (גרסתו האנגלית של הספר תפילת קומראן ושירתה)
  • תפילת קומראן ושירתה (ספריית האנציקלופדיה המקראית; יד); ירושלים : מוסד ביאליק בשיתוף בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ז 1996.
  • הגות ומעשה במגילות קומראן: תאולוגיה, חוק ופרשנות המקרא. יד יצחק בן-צבי, תשע"ד 2014.

ספר שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יובל לחקר מגילות מדבר יהודה (ביחד עם גרשון ברין); ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"א 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלהה ניצן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ד' דימנט, 'בין כתבים כיתתיים לכתבים לא כיתתיים במגילות קומראן', בתוך ספרה כלים שלובים: מגילות מדבר יהודה וספרות הבית השני, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ע, עמ' 54–96.
  2. ^ ראו F. M. Cross, 'The Development of the Jewish Scripts' in the Bible and the Ancient Near East : Essays in Honor of William Foxwell Albright (Garden City: Doubleday, 1961).
  3. ^ ראו M. Broshi, 'The Dead Sea Scrolls, the Sciences and New Technologies, Dead Sea Discoveries 11/2, 2004, pp. 133-142.
  4. ^ ראו J. Magness, The Archaeology of Qumran and the Dead Sea Scrolls, Grand Rapids, Michigan / Cambridge, U.k.; Eerdmanns, 2002 . תאוריות אחרות, המבוססות על פרשנויות שונות לנתונים ארכאולוגיים של המקום, ללא קשר אפשרי בינם לנתונים הנלמדים מן המגילות על אורחות חייהם של בעלי המגילות, הן עדיין בגדר השערות בלתי מוכחות.
  5. ^ ראוS. Talmon, 'Between the Bible and the Mishna' in idem. The World of Qumran from Within, Jerusalem –Leiden: Magnes and Brill, 1989, pp. 11-52.
  6. ^ ראו E. Qimron, The Hebrew of the Dead Sea Scrolls, HSS 29, Atlanta: Scholars Press, 1986
  7. ^ בלהה ניצן, מגילת פשר חבקוק ממגילות מדבר יהודה (1QpHab), ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ו.
  8. ^ על גישה הרמנויטית זו ראו P, Szondi, Introduction to Literary Hermeneutics, Cambridge, 1955, pp.1–13
  9. ^ ראו דעות וו' בראונלי וקרל אליגר, אצל ניצן. מגילת פשר חבקוק, עמ' 34–38.
  10. ^ ניצן, שם, עמ' 46–51
  11. ^ ניצן, שם, עמ' 61 -78.
  12. ^ ניצן, שם, עמ' 81–101.
  13. ^ ראו ב' ניצן, תפילת קומראן ושירתה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ז.
  14. ^ M. Baillet, Qumran Grotte 4 III. Discoveries in the Judaean Desert VII, Oxford: Clarendon, 1982
  15. ^ .C. Newsom, Songs of the Sabbath Sacrifice: A Critical Edition, HSS 27, Atlanta: Scholars Press, 1985:
  16. ^ ראו י' ליכט, מגילת ההודיות ממגילות מדבר יהודה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ז; הנ"ל מגילת הסרכים ממגילות מדבר יהודה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ה, עמ' 201–237.
  17. ^ ראו סרך היחד ((1QS טור ט, שורות 3–5; ניצן, תפילת קומראן ושירתה, עמ' 35–45.
  18. ^ ניצן, שם, עמ' 46 – 47.
  19. ^ תהלים מא, 14; עב, 19; פט, 53; קו, 48.
  20. ^ ניצן, תפילת קומראן, עמ' 49–57.
  21. ^ ניצן, שם, עמ' 107–116.
  22. ^ ניצן, שם, עמ' 144–164.
  23. ^ ניצן, שם, עמ' 207–238.
  24. ^ ניצן, שם, עמ' 165–199.
  25. ^ ראו משה ויינפלד, הליטורגיה היהודית הקדומה, מהספרות המזמורית ועד לתפילות במגילות קומראן ובספרות חז"ל, ירושלים:מגנס, תשס"ד, עמ' 151–235.
  26. ^ :בשער א' ההגות של עדת היחד מופיעים המאמרים הבאים:
    1. רעיון הבריאה והשלכותיו על התאולוגיה, ההיסטוריה והליטורגיה בספרות קומראן;
    2, מונחים בעלי משמעות אידאולוגית בחיבור 'מוסר למבין' מקומראן והשלכותיהם על האחדות הרעיונית של החיבור.
    בשער ב' הגשמת ההגות בתורת החיים של אנשי עדת היחד מופיעים המאמרים הבאים:
    3. קטלוג עשרת העקרונות כדגם מבני במגילת סרך היחד;
    4. חוקי התוכחת ב-4Q ברכות (4Q286 – 290) לאור מקבילותיהם בחיבורים אחרים מקומראן והלכות התוכחת בדיני חז"ל;
    5. חינוך וחכמה במגילות קומראן לאור רקעם במקרא, בתרבויות המזרח העתיק וביהדות בית שני;
    6. הוראות ליחיד בספרות החכמה.
    בשער ג' תפיסת עדת היחד את מעמדה בכלל ישראל מופיעים המאמרים הבאים:
    7. ייחודה של תפיסת הברית בעדת קומראן לאור מסורת הברית מהמקרא עד חז"ל;
    8. חיבור מקומראן ( 4Q470) המזכיר את צדקיהו לאור מסורות על חידוש ברית בין ה' לישראל;
    9. תפיסת הקדושה בספרות קומראן.
    בשער ד' פרשנות המקרא במגילות קומראן מופיע המאמר הבא:
    10. פשר ומדרש במגילות קומראן.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בלהה_ניצן&oldid=38192339"