בלה הרביעי, מלך הונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלך בלה הרביעי ב"כרוניקה המצוירת" Chronicon Pictum , מאה ה-13
פסל דיוקן של המלך בלה הרביעי, בפרק הלאומי באוֹ‏פּ‏וּ‏סטאסֶ‏ר

בלה הרביעי ( Béla IV או Negyedik Béla , ‏ 29 בנובמבר 1206 - 3 במאי 1270 היה מלך הונגריה, מהשושלת של ארפאד. מלכותו נמשכה מ 25 בספטמבר 1235 ועד 3 במאי 1270.

בלה היה בנם של המלך אנדראש השני ושל המלכה ממוצא גרמני גרטרוד (בת לבית אנדכס) המוכרת כגרטרוד ממראניה. היה אחיה של אליזבת הקדושה של הונגריה, Szent Erzsébet הידועה כאליזבת מתורינגיה. שמו של בלה הרביעי נקשר לשיקומה של הונגריה אחרי החרבן שבעקבות פלישת המונגולים (טטרים).כונה משום כך גם "המייסד מחדש של הונגריה" (A második honalapitó) מילא גם את תפקיד של מלך קרואטיה (כחלק מהונגריה) (1235-1270) ושל דוכס של שטיריה (כחלק מ"האימפריה הרומית הקדושה"), בין 1254-1258.

עד המלכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלה הרביעי נולד באסטרגום בנובמבר (ייתכן 29 בנובמבר) 1206 . ב-29 בספטמבר 1213, בגיל 7, היה ככל הנראה עד לאירוע הטראומתי של רציחת אמו גרטרוד, בעת ציד, בידי אצילים הונגרים קושרים בחצר המלוכה. שמר טינה לאביו על הנדיבות שגילה כלפי רוב המשתתפים בקנוניה נגד אמו, פרט לאחד ממנהיגיו, האישפאן פטר,שהוצא להורג. במשך השנים דאג בלה לנקום את מות אמו. בגיל 8, בשנת 1214 אורס בלה לבתו של הצאר בוריל של בולגריה. אולם לבסוף, בגיל 14, בשנת 1220,נשא לאישה את מריה לסקרינה, בתו של הקיסר הביזנטי מניקאה, תיאודורוס לסקריס, אותה הביאה להונגריה אביו בתום מסע צלב בארץ הקודש בין השנים 1217-1218. בעת היעדרות אביו הילד שהה במבצר שטייר בשטיריה בחסות הארכיבישוף לשעבר של קלוצ'ה ברטולד, אחי אמו.

עוד בילדותו, בגיל 8, הוכרז בלה כמעין סגן מלך -רקס יוניור rex iunior ("המלך הצעיר") ובתוקף תפקיד זה קיבל מאוחר יותר סמכויות לנהל כמה אזורים של הממלכה, כמו סלבוניה (החל משנת 1220) ואחר כך טרנסילבניה (משנת 1226).

בשנת 1222 החליט המלך אנדראש השני לבטל את נישואיו של בנו עם הנסיכה היווניה, אבל האפיפיור הונוריוס השלישי לא הסכים לכך. אחרי שבלה, יחד עם אשתו, נאלץ לברוח לאוסטריה ,מפני אימת אביו, הושג לבסוף הסכם בתיווך האפיפיור. בלה נשאר לא רק עם אשתו אלא קיבל מחדש סמכויות לנהל כמה אזורים בממלכה - את סלבוניה, דלמטיה וקרואטיה.

בשנת 1226 התחיל למשול בטרנסילבניה ,בה תמך במיסיונריות הנוצרית של ה נזירים הדומיניקנים ("האחים השחורים") בקרב הקומנים. כתוצאה ממאמצים אלה, שני מנהיגים קומנים, בארץ וממברוק, התנצרו ובסביבות שנת 1228 הכירו בסמכותו של בלה. באותן השנים אירגן הנסיך הצעיר את הבאנות סוורין (בדרום הבאנאט ומערב אולטניה של היום) כמארקה בגבול הממלכה.

החל משנת 1228 כבר בתוקף תפקידו כמושל התחיל בלה, באישור האפיפיור, להחזיר לכתר ההונגרי אחוזות שאביו המלך פיזר בנדיבות יתרה לתומכיו מבין האצולה. כשנתקל בהתנגדות לא נרתע להשתמש בכוח. למשל הטיל מצור על מבצר קליס עד שהברון הקרואטי המקומי נכנע. אבל הכישלון הצבאי שלו ושל אחיו, אנדראש, בחליץ' (גליציה) החליש את מעמדו ואיפשר למלך אנדראש לשים קץ למדיניות של החזרת האחוזות לכתר. בשנות 1230 המוקדמות השתתף בלה במסעות הצבאיים של אביו בגליציה ובאוסטריה. היחסים עם אביו הידרדרו עוד יותר אחרי הנישואים של זה האחרון ב-14 במאי 1234 עם ביאטריצ'ה ד'אסטה, צעירה בשלושים שנה ממנו.

שנות מלכותו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של אנדראש השני ב-21 בספטמבר 1235 הוכתר בלה הרביעי באווירה של הסכמה כללית , בקתדרלה בעיר סקשפהרוואר (בזיליקת ההכתרות Koronázó Bazilika), בידי הארכיבישוף רוברט של אסטרגום. כעבור זמן קצר ציווה על מעצרם של אלמנתו הצעירה של אביו ואמו החורגת, ביאטריצ'ה ד'אסטה, ושל יועץ אביו, דנש, בנו של אפוד, באשמת גילוי עריות.

כפי שהעיד הכרוניקון רוג'ריוס (1223-1266)' בהגיעו לכס המלכות, מצא בלה הרביעי את הממלכה במצב כאוטי עקב המדיניות הבזבזנית של אביו וויתוריו לאצולה ולבישופים. בלה התחיל להנהיג רפורמות בכיוון חיזוק השלטון המרכזי אבל הצטרך לכבד את ההתחיבויות של אנדראש השני ב"בולת הזהב" משנת 1222 בעיניין זכויות הנתינים. בלה הרביעי שאף לחזור לריכוז השלטון לפי דוגמת סבו בלה השלישי. הצליח להחזיר לכתר כמה מהאחוזות שעברו לבעלות הפאודלים הגדולים בימי שלטון אביו והנהיג בחצר המלוכה תקנות ברורות לגבי הטקסים והגינונים שהיו צריכים לנהוג. דרש לשרוף את כיסאות יועצי החצר על מנת להכריחם לעמוד בנוכחותו. החליט לחזק את מעמד הערים ולשם כך אישר מחדש את הצ'רטר של סקשפהרוואר והעניק פרבילגיות חדשות לשורה של ערי מפתח (הרבה מהן בסלובקיה של היום) כמו: פשט, נאד' סומבט, שֶ‏למֶ‏צבּ‏אניה, קורפונה, זויום, בארש ואסטרגום. בישום מדיניותו זו זכה המלך בשיתוף פעולה מצד אחיו קלמן, שניהל את חבל הדראווה, ובתמיכת האפיפיור גרגוריוס התשיעי.

בשנת 1238 שבטים קומנים שברחו מערבה מפני התקדמות המונגולים, פלשו לממלכה ההונגרית. בלה הרביעי הסכים לתת להם מקלט וכרת איתם ברית מתוך תקווה שהם יעזרו במאמץ המלחמתי נגד המונגולים. הוא שיכנע את הקומנים להתנצר ואף חיתן את בנו ויורשו, אישטוואן, עם הבת של קותן, (בהונגרית Kötöny), חאן הקומאנים. בכל זאת מנהגי הקומנים הנוודים עוררו עדיין עוינות רבה בקרב ההונגרים.

פלישת המונגולים- 1241[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך בלה נמלט מפני המונגולים

בתקווה לחזק את הממלכה על ידי העלאתם להונגריה של מאות אלפי בני ה"גזע" ההונגרי (ה"הונגרים המזרחיים" או הקדומים) שנשארו לפי שמועות באזורים רחוקים בשטחי רוסיה, ("הונגריה הגדולה" Magna Hungaria האגדית) שלח בלה בשנים 1235 - 1236 נזיר דומיניקני בשם יוליאן לשני מסעות שליחות אל אותם השבטים .אכן מצא הנזיר יוליאן על יד נהר הוולגה ,ככל הנראה בשטח בשקיריה של היום, שבטים קרובים להונגרים, ככל הנראה הבולגרים שעל נהר הוולגה. בשובו להונגריה מהמסע השני הזהיר הנזיר מפני הסכנה הממשית מצד הפולשים המונגולים שהתקרבותם מנעה ממנו להגיע פעם נוספת אל הבולגרים או ההונגרים מהמזרח. בלה, שקיבל באמצעות הרוסים והנזיר יוליאן אגרת איום מהמונגולים[1]ניסה להזעיק לעזרה את האפיפיור, את הקיסר הגרמני פרידריך השני ואת הדוכס של אוסטריה, פרידריך השני פון באבנברג. זה האחרון הצליח לסחוט מבלה כמה חבלי ארץ במערב הונגריה תמורת הבטחה לעזרה צבאית, שלבסוף לא התממשה.

האפיפיור ניסה באותם הימים לגייס עזרה צבאית לדיכוי הכפירה הבוגומילית ברחבי חצי האי הבלקני ופנה לבלה הרביעי דווקא בעיניין זה הקרוב לליבו. בפברואר - מרץ 1241 המונגולים בהנהגתו של באטו חאן, חצו את המעברים בהרי הקרפטים ופלשו לטרניסלבניה. הם נכנסו גם לשטחי מורביה ופולין ולהונגריה עד לסרביה וקרואטיה. בלה קרא לאצולה להתגייס להגנת הממלכה אך מעטים נענו לקריאתו. בן בריתו ומחותנו, החאן קותן, מנהיג הקומנים, נרצח על ידי אצילים הונגרים בפשט שחשדו בקומנים כי הם משתפי פעולה של המונגולים. אחרי פרעות ומעשי שוד לשם נקם הקומנים עזבו את המדינה, אך לא לפני שחיסלו את כוחותיו של הבישוף מצ'נאד שביקשו לצאת לקרב נגד המונגולים, אירוע שהחליש מאוד את כוחה הצבאי של הממלכה.[2] הקרב המכריע עם המונגולים התנהל בעמק מוּ‏הי שעל הנחל שאיוֹ‏ ב-11 באפריל1241. בחירת המקום בידי בלה לא הייתה טובה ואיפשרה לפרשים המונגולים לנצח את 60,000 הלוחמים ההונגרים הלבושים בשריונות כבדים והעומדים מאחורי עגלות מלחמה עם בלמים שהקשו על תנועותיהם. בקרבות נפלו, בין השאר, הארכיבישוף אוגרין והמגיסטר הגדול של מסדר האבירים הטמפלרים. אחי המלך, קלמן, נפצע קשה ונפטר כעבור שבועות אחדים מפצעיו. בעוד המונגולים השתלטו על פשט, המלך בלה המובס הצליח לברוח מפניהם קודם לברטיסלבה (פוז'ון), אחר כך לאוסטריה בהאינבורג שם הדוכס פרידריך פון באבנברג נישל אותו מאוצרותיו והכריחו להעביר לו שלושה חבלי ארץ מצפון-מערב הונגריה: שופרון, מושון (ויזלבורג באוסטריה של היום) ופוז'ון. בלה נמלט מהאינבורג לזאגרב ושלח משם שליחים לאפיפיור ברומא ולקיסר הגרמני עם בקשה לעזרה. הבטיח שיכיר בחסות הקיסר אם ישלחו לו סיוע צבאי אבל נענה בסירוב. בלה מצא לבסוף מקלט בדלמטיה בעיר טרוגיר. במשך שנה ערי הונגריה היו קרבן לכיבוש המונגולי ולמעשה הממלכה הפסיקה להתקיים. שלושת רבעי שטחה נשדד ונחרב וחלק מאוכלוסייתה נהרג. בינואר 1242 כשמי הדנובה קפאו, החאן באטו שיגר חיילים לתפוס את בלה בקרואטיה. הלוחמים המונגולים ובראשם קאדאן חאן חיפשו אותו במבצר קליס ונחלו שם תבוסה במרץ 1242 משלא מצאו אותו המשיכו בדרכם עד לטרוגיר. בלה עלה על ספינה לכיוון האי צ'ובו שעל יד טרוגיר וניצל. הלוחמים המונגולים התפצלו והתקיפו גם לכיוון ספליט. את הונגריה ואת כל מרכז אירופה הצילה בשורת מותו של החאן אוגדיי בקארא-קורום ב-11 בדצמבר 1241. באטו חאן ומפקדים מונגולים אחרים נאלצו לסגת מזרחה על מנת להשתתף בקרילטאי בבחירת היורש לאוגדיי המנוח.

פלישת המונגולים או הטטארים נשארה כאחד האירועים הנחשבים טראומות לאומיות בתולדות העם ההונגרי ומוכרת בשם "טַ‏טאריאראש" (Tatárjárás ).

,בלה הרביעי בציור במוזיאון בזאגרב

שיקום הממלכה. הרפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו למולדת התחיל המלך בלה במלאכת בנייתה מחדש של הממלכה. מבין מושבי המלך העדיף הפעם את מצודת בודה, אז קרויה Új Hegy ("הגבעה החדשה") והשאיר את אסטרגום לרשות הארכיבישוף בלבד. בוישגרד בנה טירה לאשתו, המלכה מריה. בלה העביר לבודה את ניצולי פשט הסמוכה (רבים מהם ממוצא גרמני) שנפגעה אחרי התקפה מונגולית-טטרית נוספת בשנת 1247. בתקופה זו הפכה בודה למרכז המסחרי הראשי של המדינה. בלה בנה בה בשנת 1247 טירה ומצודה ובהמשך הקים בה את כנסיית מתיאש. היישוב סקשפהרוואר זכה למעמד של מוניקיפיום. המלך בנה בסך הכל כעשרים ערים שקיבלו פריווילגיות מלכותיות. העניק מעמד של ערים חופשיות גם כמה ערים בקרואטיה ובראשם זאגרב ("בולת הזהב" משנת 1244) ובהונגריה העליונה, כיום סלובקיה, למשל באנסקה ביסטריצה וקורפונה, כמו כן בגבול המערבי, קרמנד. על מנת להשיג את מטרותיו הפוליטיות והכלכליות בלה הרביעי נקט גם כן בשורה של שינויי מדיניות ורפורמות. הצטרך הפעם לעשות ויתורים רבים לאצולה הגדולה וביסס על ידי כך את שיטת המעמדות האוליגרכית. אישר לאצילים הגדולים לבנות כמאה מצודות מבוצרות מאבן ולא מעץ כמקודם ולהחזיק כוחות צבא פרטיים. המחוזות השונים - קומיטטים - בהנהגת ברונים ורוזנים קיבלו זכות לשלוח נציגיהם לאסיפת האצילים - הדיאטה. בראש המערכת המשפטית מינה "אישפאן" שנעזר בידי שופטים נבחרים על ידי האצילים. גם את טרנסילבניה חילק לקומיטטים המאורגנים סביב מצודות בנויות מאבן. מהתייחסות מיוחדת זכו הקבוצות האתניות השונות שחיו בממלכה. החזיר אוכלוסייה קומנית אל האזורים שבין טיסה ולבין דנובה. בטרנסילבניה כמה מראשי הרומנים (ולאכים) שולבו בבתוך אצולה ההונגרית של ה"אישפאנים".

עודד התיישבות של מתנחלים זרים - מאזורים מסוימים מגרמניה - ריינלנד, ומהגבול עם צרפת ועם ארצות השפלה. בין היתר הם הקימו עיר מדזב שעתה נמצא בסלובקיה. המתנחלים הגרמנים שיהיו מוכרים בשם "סקסונים", בהונגרית Szászok ("סאסים") זכו למעמד מיוחד כ"הוספיטס" ("אורחים"). הם יושבו במיוחד באזורים קרובים לגבולות המזרחיים יחד עם אוכלוסיית הסקלרים, בהונגרית Székelyek (סֱייקֶ‏ייֶ‏ק) שזכו בתורם לפריווילגיות. בראש הסקסונים נבחר רוזן שהיה כפוף ישירות למלך. הסקלרים בחרו ב"שופטים" שניהלו את שבעת ה"מושבות" (או "כיסאות" שבהם התארגנו.

למלך עצמו נשארו הרבה הכנסות ממכרות, אספקת המלח, מסים ואגרות שונים, כמו כן חצר מלכותית. המלך העניק לארכיבישוף של אסטרגום את האחראיות על הטבעת מטבעות בעזרת היהודי הנל שהובא מווינה. השימוש במטבע חזק עודד את הפעילות הכלכלית, המסחרית ואת הכנסות אוצר הממלכה. הונגריה ייצאה שוורים, יין, מלח, וייבאה אריגים, משי, תבלינים, מוונציה, מורביה וגרמניה. "הזכויות המלכותיות" שנבעו ממכרות הכסף, הזהב או המלח התחלקו בין האוצר, בין יזמים חדשים, רובם גרמנים, ותושבי הערים הסמוכות למכרות. פעילויות אלה סיפקו הכנסות דומות או אפילו גדולות יותר מהמסים הישנים en nature.

אוכלוסיית ממלכת הונגריה הגיעה לכשני מיליון תושבים שכללו פרט להונגרים, פסיפס אתניות: גרמנים {"סכסונים"), ואלונים, פצ'נגים, קומנים, רומנים, צ'כים , קרואטים, סרבים, פולנים, רוטנים ("רוסים", או אוקראינים מגליציה), כמו כן יאזיגים (בהונגרית Jászok )("יאסים"),יהודים , "ישמעאלים" או "סראקנים" (טורקים וטטרים מוסלמים), ואחרים.

מלחמות ובריתות נישואין עם השכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותמו של בלה הרביעי

גם אחרי הסתלקות המונגולים לא מצאה עדיין הונגריה מנוחה ונחלה.

  • מלחמה עם האוסטרים:

המלך הצטרך קודם כל לכבוש מחדש שטחים שנלקחו ממנו על ידי פרידריך פון באבנברג. כבר ב-1542 היה מוכן לצאת לקרב. הצליח להשתלט מחדש על שלשת המחוזים שהעביר בכפייה לדוכס פרידריך ולהשתלט על העריםשופרון וקסג.

ב-1245 הדוכס האוסטרי התעשת ותקף במערב הונגריה. אמנם בקרב על הנהר לאייטה ב-15 ביוני 1246 ידם של האוסטרים הייתה על העליונה אבל מנהיגם, פרידריך, מצא את מותו כשנדרס על ידי סוסי חייליו. איתו גם בית באבנברג נעלם מהמפה ופרץ סכסוך על ירושתו, על השליטה באוסטריה ובשטיריה.

ב-30 ביוני 1244 חתם בלה הרביעי הסכם שלום עם וונציה שבו נאלץ לוותר על זארא לטובת הוונציאנים, אבל הצליח לשמור על ספליט וחלקי דלמטיה אחרים , וכמו כן על בוסניה. נשארו בידו שליש מההכנסות מהמסים בחוף דלמטיה.

  • . התערבותו בנסיכויות רוס השכנות. בריתות ראשונות עם שליטים פולנים

בלה הרביעי בעקבות אביו היה מעורב במה שמתרחש בנסיכויות הרוסיות השכנות. עוד בשנת 1236 עזר באמצעות כוח צבאי לקניאז מיכאיל ווסבולודוביץ' במאבק על השלטון בחליץ' (גליציה) נגד יריבו וגיסו של זה, דנילו רומנוביץ'. בימי המלחמות הסוערות הבין-רוסיות ובין הרוסים ובין המונגולים פעמים חוזרות הקניאז מיכאיל ובנו רוסטיסלב הגיעו לחצר ההונגרית. נוכח התבוסות שנחלו שניהם מול דנילו ומול המונגולים,ביטל בלה הרביעי בשנת 1240 את התוכנית לחתן את בתו, אנה, עם הנסיך רוסטיסלב ואף גרש את רוסטיסלב ואת אביו מהונגריה. אולם אחרי שגם הונגריה נחרבה על ידי הפלישה המונגולית, בשובו לארצו, שינה בלה את דעתו והסכים בשנת 1242 לתת את ידי בתו לרוסטיסלב. רק את האב, מיכאיל, שבא לבקש חידוש הברית הצבאית עם הונגריה דחו גם בלה וגם רוסטיסלב עצמו. כעבור 3 שנים ,בשנת 1245, שוב נתן בלה יחד עם בני ברית פולנים, סיוע צבאי לחתנו, רוסטיסלב, נגד הקניאז דנילו של חליץ' (גליציה),אך שוב לא עלה בידם לנצח את הנסיך דנילו בקרב על הנהר סן. בשנה הבאה נפגש בלה ביישוב זוֹ‏יוֹ‏ם (זבולֶ‏ם) עם הקניאז היריב דנילו והבטיח לו שלא לתמוך עוד במלחמות נגדו. בתו קונסטנצה נישאה לנסיך לב דנילוביץ', בנו של הקניאז דנילו.

אחרי התאוששות הממלכה מהחורבן הטטרי בלה הרביעי הקים בשנת 1247 באנאט (יחידה פוליטית בראשות "באן") באזור מצ'ווה (בהונגרית "מאצ'ו") על החלק התחתי של נהר סאווה בצפון סרביה. המלך מינה את רוסיטסלב חתנו, ל"באן" של סלבוניה ולדוכס של מאצ'ווה. בשנת 1268 החליט מלך הסרבים סטפאן אורוש הראשון נמאניץ' לתקוף שם את ההונגרים ולסלקם. אבל בלה עבר למתקפת נגד וניצח את הסרבים באביב אותה שנה. המלך אורוש נלקח בשבי ועל מנת להשתחרר הסכים ככל הנראה לחדש את יחסי החסות כלפי הונגריה. בהתאם להסכם השלום עם סרביה , התחנן יורש הכתר סטפאן (לימים ידוע כמלך סטפאן דרגוטין עם נכדתו של בלה הרביעי, קטלין (בסרבית - קטֶ‏לינה), נישואים שהוכיחו את עצמם בעתיד. [3]

  • מלחמת הירושה על נכסי שושלת באבנברג והמלחמה עם הצ'כים

לפי בקשתו בלה קיבל מהאפיפיור גרגוריוס התשיעי פטור מקיום שבועת האמונים שנשבע לקיסר הרומי-גרמני בימי פלישה המונגולים. בשנת 1252 הצבא ההונגרי חדר לאוסטריה ולאגן של וינה. המלך ההונגרי תיווך חתונה בין גרטרודה של אוסטריה, אחייית של הדוכס פרידריך השני ובין רומן דנילוביץ', בנו של יריבו לשעבר, הקניאז דנילו מחליץ'-ווהלין. תביעותיו באוסטריה ושטיריה נתקלו בהתנגדות המלך השכן, אוטאקר השני של צ'כיה (בוהמיה), שהיה נשוי למרגרטה, אחות הדוכס פרידריך המנוח. בלה יצא בשנת 1253 למערכה במורביה בברית עם הקניאז דנילו רומנוביץ' אך לא הצליח לכבוש את אולומוץ כפי שציפה. בתיווך שליח (נונטיום) האפיפיור שני המלכים נפגשו בפוז'ון והגיעו להסכם שלום. לפי ההסכם וינר נוישטאט והדוכסות שטיריה נמסרו להונגריה. בלה אימץ משום כך לכמה שנים את התואר של "דוכס שטיריה". בשנת 1260 תושבי שטיריה שהעדיפו את שלטון המלך הצ'כי, מרדו נגד ההונגרים. בלה הרביעי דיכא את המרד ומינה את בנו, אישטוואן, לדוכס שטיריה. אבל פרץ שוב מרד בתמיכת המלך אוטאקר השני. ההונגרים ובראשם בלה ובנו יצאו שוב למלחמה נגד אוטאקר, הפעם בברית עם חתניו הפולנים של בלה (הדוכסים בולסלב האדוק ובולסלב הביישן), אך הובסו ב-12 ביולי 1260 בקרב בקרסנברון (Kressenbrunn). בעקבות התבוסה, בלה הסכים לוותר בהסכם שנחתם בפוז'ון על תביעותיו בשטיריה. החבל עבר לשליטה צ'כית. אחרי שסיפחה את שטיריה והצליחה לכבוש חלקים נוספים מאוסטריה, השושלת הצ'כית פז'מישל התחילה להוות איום גם על ממלכת הונגריה. לבסוף מדיניות הנישואים האופיינית של בלה הרביעי בא לידי ביטוי גם ביחסים עם צ'כיה כשהמלך אוטקאר השני שנפרד מאשתו האוסטרית, נשא לאשה את נכדתו של בלה, קוניגונדה של סלבניה (בתם של הדוכסים רוסטיסלב ואנה).

בשנת 1238, בעידודו של האפיפיור גרגוריוס התשיעי כוחות הונגרים בראש עם אחי המלך, הנסיך קלמן, יצאו למסע צלב נגד כת הבוגומילים שהתחזקה בבוסנה. הרבה מהבוגומילים נטבחו. מאלה ששרדו נפלו כעבור שנים ספורות קרבן לפלישת המונגולים. בשנת 1244 בלה הרביעי התערב נגד התרחבות שלטונו של הבאן של בוסניה, מתיה נינוסלב בדלמטיה. ב-20 ביולי 1244 הונגריה חתמה על הסכם שלום עם הבאן הבוסני. בשנת 1245 הארכיבישוף של קלוצ'ה ביקש מהאפיפיור לארגן מסע צלב חדש [4] [5] אבל האפיפיור החדש אינוקנטיוס הרביעי דחה לבסוף את התוכנית. רק אחרי מות הבאן נינוסלב ב-1250 המלך בלה פלש שוב לבוסניה והכתיר שם על כס החבל באן חדש בחסותו,פרייזדה.

הצאר הצעיר מיכאיל השני אסן של בולגריה התחתן בשנת 1255 עם בת של הקניאז רוסטיסלב אשר כאחת הדמויות המשפיעות בחצר מלך הונגריה וכדוכס של מאצ'ווה הפך לשכן של הבולגרים. שנה לאחר מכן רוסטיסלב תיווך הסכם שלום בין הצאר מיכאיל ובין הקיסר הביזנטי תיאודורוס לסקריס של ניקאה. כשהצאר מיכאיל נרצח באותה שנה על ידי קנוניה של האצילים, רוסטיסלב פלש לבולגריה עם כוח צבאי הונגרי על מנת להציל את בתו האלמנה. אחרי שלא הצליח לכבוש את הבירה טרנובו כבש את העיר וידין ושם הכריז עצמו כצאר של בולגריה. אבל מפני שנאלץ אחר כך לקפוץ לעזרת חמיו במלחמה בצ'כיה שליטתו הרעועה בבולגריה התפוררה מהר. במרץ 1261 יחד עם בן המלך, ה rex iunior אישטוואן, רוסטיסלב חזר לבולגריה וגרש מוידין את חייליו של הצאר קונסנטין רוח והמשיך לשלוט שם עד מותו בעזרת חיל הונגרי.

  • כישלון הפלישה המונגולית הנוספת

בשנת 1249 מתוך מחשבה לחזק את ההגנה נגד פלישה אפשרית חוזרת מכיוון מזרח יישב בלה הרביעי סקסונים וסקלרים בגבולות המזרחיים ובשנת 1247 העניק את הבאנאט של סברין לאבירים היואניטים, הלא הם האבירים הטמפלרים.

והסכנה אכן התממשה בשנת 1261 כשנוגאי החאן בראש פרשיו תקף את הממלכה. הפעם המונגולים נדחו . מציינים שאיבדו את הקרב המונגולים איבדו הפעם בקרבות בהונגריה חמשים אלף מלוחמיהם.

שנת 1264 ציינה את שיא כוחו של מלכות בלה הרביעי, אחרי שהביס את מלך סרביה, שטפאן אוּ‏רוש נמאניץ'. בחצר המלכותית ההונגרית בקאלוצ'ה נמצאות שגרירויות רבות- כולל של האימפריה הביזנטית, של צרפת, בולגריה, בוהמיה ושלשה מירזקים טטרים.

העימותים עם בנו הבכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות מלכותו האחרונות נמצאת בצל מרידתו של אישטוואן, בנו הבכור. הנסיך הצעיר אילץ את אביו להתחלק בממלכה. כמו בלה הרביעי בילדותו, גם אישטוואן הוכרז כ-rex iunior (המלך הצעיר) אך בלה לא היה מוכן להתחלק איתו בסמכויותיו. הבן הקים לעצמו חצר מלכותית משלו בשארושפאטאק משם ניסה לנהל מדיניות חוץ עצמאית, מנוגדת לזו של אביו. עוד בשנת 1246 התחיל אישטוואן לגייס צבא משלו ובשנת 1258 אילץ את אביו להעביר לידיו את רסן השלטון בטרנסילבניה. באותה שנה, כשתושבי שטיריה מרדו, הכתיר בלה את הבן "דוכס של שטיריה" אבל אחרי תבוסותיהם , אולצו שניהם לוותר על חבל ארץ זה למלך הצ'כי אוטקר השני(1260).

ב-1261 שוב באישור אביו, תקף אישטוואן יחד עם גיסו, רוסטיסלב, את האימפריה הבולגרית השנייה הנחלשת והחזיר את שלטונו של רוסטיסלב בעיר הבולגרית וידין.

בלה המשיך להעדיף על פני אישטוואן את בנו הצעיר, בלה, הידוע כבלה של סלבוניה, ואת בתו, אנה של הונגריה, דוכסית סלבוניה, וחמותו של מלך צ'כיה. כך שהתנגשויות נוספות בין כוחות של המלך ושל בנו הבכור נראו בלתי נמנעות. ב-1262, בעקבות תיווך של הארכיבישוף של אטסטרגום, פולופ טוריה ושל הארכיבישוך של קאלוצ'ה, נחתם בעיר פוז'ון (ברטיסלבה) הסכם פיוס בין השניים. בהתאם לפשרה, קיבל אישטוואן לניהולו את החלק מהממלכה ההונגרית הנמצא מזרחית לדנובה. אבל הפיוס התגלה כשביר. כבר בשנת 1264 אישטוואן הצעיר סיפח את אחוזות אמו ואחותו, מעבר למה שהובטח לו.

לוח זיכרון במקום שבו משערים כי היה קברו של בלה הרביעי באסטרגום

בלה שלח צבא נגדו, לקח בשבי את כלתו ואת נכדו. אישטוואן נסוג למצודתו בפקטהלום. אחר כך הצליח להתעשת, פרץ את המצור ויצא למתקפת נגד. בקרב באישסג במרץ 1264 נחל אישטוואן ניצחון והכריח כתוצאה מכך את אביו לתת לו בחזרה את השלטון בטרנסילבניה. ב-23 במרץ האב והבן אישרו אישית את ההסכם ביניהם ב"מנזר הבתולה המבורכת" על אי הארנבים Nyulak (כיום האי מרגיט במרכז בודפשט) בשנת 1267 כמרים ואצילים של הממלכה ההונגרית התכנסו באסטרגום והחלטותיהם אושרו גם על ידי המלך וגם על ידי בנו, אישטוואן.

בשנת 1269 המלך כאב את מות בנו המועדף, בלה, בגיל 26 בלבד. לפני מותו התחזק בחצר מעמד בתו אנה, שהייתה חמותו של מלך צ'כיה, אוטאקר השני. בלה הרביעי נפטר ב"אי הארנבים" (האי מרגיט), ב-3 במאי 1270 ונקבר בכנסייה הפרנציסקנית באסטרגום שהוא שיקם לפני מותו. הקבר נחרב יחד עם הכנסייה על ידי הטורקים במאה ה-16. במקום נמצאת כעת הקתדרלה החדשה של אסטרגום שנבנתה במאה ה-19.

בלה הרביעי והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלת דרכו, בדומה לאביו המלך אנדראש השני, בלה "מלך המשנה" הצעיר נאלץ לעתים להיכנע לדרישות של הכנסייה להגבלת זכויות היהודים. בנוסף אחד הנושאים שהדאיגו באותה תקופה את הכנסייה היה קיומם של גיורים בקרב האוכלוסייה בממלכה. בשנת 1234 נשבע על כן הנסיך בלה בפני הבישוף יעקוב של פרנסטה להטיל עונש מוות על כל נוצרי שיעז להתגייר. [6] מאוחר יותר, אחרי הפלישה המונגולית-טטרית, לפי דוגמת פרידריך השני פון בבנברג "הלוחמני", מאוסטריה, מהשנים 1238 1244 וכפי שנהגו עוד כמה משליטי אירופה בימי הביניים (בולסלב האדוק בפולין בשנת 1264, אוטאקר השני בצ'כיה ב1268, הדוכס היינריך של שלזיה ב1269) במסגרת מדיניות השיקום של ממלכת הונגריה, חזר בלה הרביעי מההחלטות הקודמות נגד היהודים והוציא ב-5 בדצמבר 1251 צ'רטר בן 30 סעיפים [7] [8] Iura Iudaeorum בו נתן רשות ליהודים להתיישב בארצו.

Iudaeis universis in regno nostro constitutis hec iura ordinavimus ipsis inviolabiliter observanda

על ידי צ'רטר זה ערב המלך לזכות היהודים לחיות חופשיים, בהתאם לחוקיהם ודתם, תחת חסות מיוחדת של המלך. התיר להם לקיים את דתם ואת חגיהם , לבחור לעצמם כלי קודש ודיינים, לבנות בתי-כנסת ובתי מדרש שלהם (scholae iudaeorum) קבע עונשים למי שחילל קדושת בתי כנסת. כמו כן אישר ליהודים חופש תנועה וזכות לרכוש בתים.

באשר לחלק מהסכסוכים המשפטיים בין היהודים לבין עצמם דייניהם הורשו להכריע לפי הלכתם. במקרים חמורים מסוימים לקח המלך לעצמו את הזכות לפסוק את הדין. היהודים הוכרזו כ"משרתים של חדר האוצר" ( servi camerae) ‏(Judaei ad cameram regiam pertinentes) לפי מעמד זה היו חייבים במס מיוחד ששולם ישירות לאוצר המלך. בנוגע לעסקאות מסחר מצבם היה דומה לשאר הסוחרים שבערים. הצ'רטר כלל גם אמצעים להגן על היהודים מפני התעללויות ורדיפות. משערים שרעיון הצ'רטר הבשיל בלבו של המלך גם הודות לcomes ("רוזן" של חדר האוצר, comes camerae) ממוצא יהודי בשם טקה או טחה (Teha ,Theka), ששרת בעבר את בית באבנברג באוסטריה, ושקיבל אחריות על האוצר בזמן המלך אנדראש השני.

בסביבות 1250 יהודי אחר, בשם חנל או חנלה, (חנוך) הובא מווינה לבודה על מנת להטביע מטבעות בשביל המלך במטבעה (fabrica) שהוקמה בבודה. חנל או חנוך קיבל את התפקיד של "אישפאן של חדר האוצר " kamaraispán או "רוזן" של האוצר comes camerae regiae (מעין "שמבלאן" או "צ'מברליין"). הוא הלווה למלך סכומים של כסף ותמורת חזרתם קיבל כמה טירות, אדמות וטחנות קמח בוספרם, קומארום וטאטה.

על חלק ממטבעות הנחושת הקרויים "טטריים" שהונפקו בימי המלכים אנדראש השני, בלה הרביעי ואישטוואן החמישי, מופיעה באמצע אות עברית המסמנת ככל הנראה את האות הראשונה של שם האחראי על האוצר, "ט" בשביל ה"רוזן" טקה, "ח" בשביל "חנוך" ,"פ" בשביל "פרדמנוס" או אולי "פסח" וכו'. הפריווילגיות מהן נהנו היהודים , עם כל המגבלות שלהן, עוררו לא פעם את מורת רוחם של האפיפיורים. כך בשנת 1462 באגרת אל בלה הרביעי מחה האפיפיור אורבנוס הרביעי נגד "ההזדמנויות הניתנות ליהודים, שחטאם שלהם עצמם גזר עליהם עבדות נצח, לקבל סמכויות רשמיות מעל לנוצרים". למרות זאת המלך המשיך להתעלם ממחאות אלה.

הזכויות שהוענקו על ידי בלה הרביעי בשנת 1251 ליהודים שחיו בהונגריה חודשו בדרך כלל על ידי המלכים שבאו אחריו (עם היוצא מן הכלל של לאסלו החמישי). במיוחד קיבלו תוקף מחודש אחרי שבשנת 1396, לפי בקשת היהודים המלך זיגמונד לבית לוקסמבורג הסכים להעביר לנציגם, שלמון (שלמה), עותק מהמסמך של בלה הרביעי שנשמר בעיר סקשפהרוואר. [9]

הן קויימו עד לתבוסת ההונגרים בידי העות'מאנים בקרב מוהאץ' ב-1526.

במוזיאון יהדות הונגריה בבודפשט נמצא העתק של הבולה של בלה הרביעי הנוגעת לזכויות היהודים

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבלה הרביעי היו לו 10 ילדים:

שני בנים :

נשוי לנסיכה ממוצא קומני, ארז'בט.

ושמונה בנות:
  • קינגה (קוניגונדה) (1224-1292) - נשואה (ב-1239) לשליט פולין, הדוכס של פולין הקטנה (של קראקוב וסנדומיר)(1226-1279), בולסלב החמישי "הביישן", הוכרזה לקדושה של הכנייסה הקתולית בשנת 1999, פטרונית של פולין וליטא.
  • מרגיט "הבכורה" (מרגרטה) (1220 -נפטרה לפני 1242 ) הבת הבכורה, הייתה נשואה לאחד מנציגי משפחת סנט אומר הנורמנית, גיום, דוכס תבי בבויאוטיה ביוון (יליד 1210). לפי מקורות אחדים נפטרה בהונגריה, ככל הנראה, בעת הבריחה מפני המונגולים
  • קטלין (1129 - נפטרה לפני 1242) מצאה את מותה בעת הבריחה מפני המונגולים, אפרה נקבר עם זה של אחותה מרגיט בעיר קליס בדלמטיה.
  • מרגרטה או מרגיט (1242-1271) הידועה כמרגרטה הקדושה של הונגריה (הוכרזה קדושה בשנת

1943 ) נולדה במבצר קליס בדלמטיה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדרטת זיכרון באסטרגום - הוקמה לרגל חגיגות ה"מילניום" לממלכה הונגרית, במקום שבו עמדה בימי הביניים הכנסייה הפרנציסקנית עם קברם של בלה הרביעי ,אשתו ובנו בלה.

על האנדרטה מופיעה הכתובת שנכתבה על הקבר המקורי:

במקור הליטיני

Aspice rem caram tres cingunt Virginis aram
Rex, Dux, Regina, quibus adsint Gaudia Trina
Dum licuit, tua dum viguit rex Bela, potestas,
Fraus latuit, pax firma fuit, regnavit honestas

בתרגום חופשי

הבט מזבח הבתולה
שלשה נחים בקברם: המלך, הדוכס והמלכה
שישמחו בגן עדן שלושתם
ישב המלך במלוא הדרו על כסאו
דיכא מרמה, השכין שלום וביושר שלט בממלכתו

(נוסחה דומה לשתי השורות האחרונות מופיעה בכתובת על קברם של אדוארד הראשון, מלך אנגליה ושל גוטייה לה קורני, ארכיבישוף של סאנס בצרפת).

  • פסל בלה הרביעי - בין פסלי המנהיגים הלאומים בכיכר הגיבורים בבודפשט
  • פסלים לזכרו בערים רבות ברחבי ממלכת הונגריה לשעבר - כולל בסגד, בקומארום, ב קרואטיה של היום -בזאגרב, קריז'בצי וכו'

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיפדיה האנגלית, ההונגרית
  • "אנציקלופדיה בריטניקה", המהדורה ה-11, 1911
  • , István Lázár- Histoire illustrée de Hongrie (trad.Judit Chéhadé) .Ed.Corvina, Budapest 1992

ISBN 963 13 3092 3, (אישטוואן לאזאר, היסטוריה מאויירת של הונגריה, הוצאת קורבינה , תרגום לצרפתית :יודית שהדה, 1992 בודפשט

  • רפאל פטאי - יהודי הונגריה - היסטוריה, ותרבות ופסיכולוגיה, הוצאת אוניברסיטת וויין, 1996 באנגלית

Rafael Patai The Jews of Hungary - History, culture, psychology, Wayne University Press, 1996

  • K Frojmovics, G.Komoróczy. V.Pusztai. A.Strbik -

Jewish Budapest - Monuments, Rites, History CEU Press, Budapest, 1999

ק. פרוימוביץ', ג.קומורוצי,וו. פוסטאי, א. שטרביק - בודפשט היהודית - מונומנטים, פולחנות, היסטוריה הוצאת הספרים של אוניברסיטת מרכז אירופה , בודפשט, 1999

  • Rafael Patai The myth of the Jewish Race Wayne University Press, 1988

רפאל פטאי - המיתוס של הגזע היהודי, הוצאת הספורים וויין יוניברסיטי פרס, 1988

  • היסטוריה האוניברסלית (בעריכת נ.א. סידורובה) - כרך שלישי , ההוצאה המדעית, בוקרשט, 1960, (ברומנית) - תרגום מרוסית מ "ההיסטוריה ה אוניברסלית" ב10 כרכים בעריכת יבגני ז'וקוב, 1957
  • Gyula Kristó Histoire de la Hongrie Médiévale Tome I le Temps des Arpads, Presses Universitaires de Rennes -2000

ד'יולה קרישטו - תולדות הונגריה בימי הביניים, כרך א , עידן בית ארפד, פרס אוניברסיטר דה רן, 2000, בצרפתית.

  • Karl Freiherr Von Czoernig-Ethnographie der Oesterreichischen Monarchie ,

Kaiserl.konigl.Direction der Administrativen Statistik,Wien,1857 (ברון קרל פון צ'רניך, אתנוגרפיה של המונרכיה האוסטרית, המנהל הקיזסרי-מלכותי לסטיסטיקה מנהלית, וינה, 1857)

(Martha Avery- The Tea Road - Russia and China meet in the Steppe , China Intercontinental Press Beijing, 2003 )

(S) Slovak History, Bartl, 2002. (S) The Realm of St. Stephen, Engel, 2005. (S) A History of Hungary in Biographical Sketches, Lukinich, 1937, P59. (S) The Man of Many Devices, Sebok, 1999. (S) A History of Hungary, Sugar, 1994

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Epistolae supre destructione regni Hungariae per tartaros facta Budapest, 1885 (בלטינית)

  • יוז'ף פודחראצקי Iosephus Podchraczky- Chronicon budense (כרוניקה של בודה) (בלטינית ) , בית דפוס ד'יוריאן ןבאגו, בודה 1838.
  • גאבור אלברט - תולדות המלכים - רומן היסטורי , הוצאה לספרות יפה , בודפשט, 1980 הונגרית

Albert Gábor - Királyok könyve. [Történelmi regény.] Budapest 1980, Szépirod. K

  • יוז'ף הוניאדי ׁ(ד'יירד' קולוז'ווארי) - אורדת הזהב - רומן היסטורי, הוצאת אור "גונדולט"

Hunyady József: Aranyhorda ( Ill. Kolozsváry György.) Budapest 1972, Gondolat,

  • יאנוש קודולאני - בני הברזל, רומן היסטורי,2 כרכים , הוצאת הספרים ,מאגווטה", בודפשט 1961.

Kodolányi János: A vas fiai Budapest 1961, Magvető, 1-2. köt

  • שאנדור מקאי - הסופה הצהובה רומן היסטורי, הוצאת הספרים לספרות יפה , בודפשט, 1980

Makkai Sándor: Sárga vihar Budapest 1980, Szépirod. K.

  • שאנדור מקאי המלך המכשף ' רומן היסטורי, ההוצאה לספרות יפה, בודפשט, 1980

Makkai Sándor: Táltoskirály Budapest 1980, Szépirod. K.,

  • מור ורטנר - תולדות בית ארפד - הוצאת פלייץ פר פאל, בספריה היסטורית, אטנוגרפית וגאוגרפית, נאד' בצ'קרק (כיום זרניאנין בסרביה), 1892 - בהונגרית

Mór Wertner -Árpádok családi története , Pleitz Fer Pál Könyvnyomdája ,Nagybecskerek ,1892

  • מור ורטנר - ,תולדות המלך בלה הרביעי, הוצאת כנסיית המחוז צ'נאד, (טמשוואר), הספרייה ההיסטורית, האתנוגרפית והגאוגרפית, טימישוארה 1893.

Wertner Mór: Negyedik Béla király története. Temesvár 1893, Csanád-Egyházmegyei ny., Történeti, nép- és földrajzi könyvtár 55.)

  • רוברט חזן - היהודים בעולם הנוצרי בימי הביניים 1000-1500 , הוצאת קיימברידג' יוניברסיטי פרס

(באנגלית) Chazan, Robert. The Jews of Medieval Western Christendom, 1000-1500. Cambridge medieval textbooks. Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2006

  • לאו דה הרטוך - צ'ינגיז חאן, כובש העולם'בארנס אנד נובל, ניו יורק 1999 (באנגלית)

Hartog, Leo de. Genghis Khan: Conqueror of the World. New York, NY: Barnes & Noble.1999

  • פיטר ג'קסון - המונגולים והמערב 1221 - 1410' 2005 פרסון לונגמן, ניו יורק 2005 (באנגלית)

Jackson, Peter. The Mongols and the West, 1221-1410. The medieval world. New York, NY: Pearson Longman 2005. (באנגלית)

  • ז. י. קוסטולניק - הונגריה במאה השלוש-עשרה' מונוגרפיות מזר5ח אירופיות בולדר , 1996 (באנגלית)

Kosztolnyik, Z.J. Hungary in the Thirteenth Century. East European monographs, no. 439. Boulder, CO: East European Monographs.1996

  • יוהאן מאילאט, אישטאאן הורבאט ודראודט, - תולדות המדיארים , הוצאת פ. טנדלר ,וינה 1828 (בגרמנית)

Mailáth, Johann, István Horvát, and Draudt. Geschichte der Magyaren. Wien, AT: F. Tendler,1828.

  • מיקלוש מולנאר - היסטוריה קצרה של הונגריה' הוצאת קיימברידג' יוניברסיטי פרס, 2001

Molnár, Miklós.A Concise History of Hungary. Cambridge concise histories. Cambridge, UK: Cambridge University Press. 2001

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ István Lázár (1992) p.43
  2. ^ István Lázár ibidem
  3. ^ Dušan Bataković- Histoire du peuple serbe L'Age d'homme, Lausanne, 2005, דושאן בטאקוביץ' - תולדות העם הסרבי , הוצאת ל'אז' ד'ום, לוזאן, 2005, ע' 25 - בצרפתית
  4. ^ Emile de Lavelleye - The Balkan Peninsula Bibliobazaar 2008
  5. ^ Arthur Evans - To Bosnia and Herzegovina on foot Longmans, Green et Co, London 1877
  6. ^ 1988 R. Patai ע'85
  7. ^ 1996 R. Patai ע' 47 - 49 עם טקסט ההחלטה של בלה הרביעי בתרגום לאנגלית
  8. ^ K.Frojmovics, G.Komoroczy,V.Pusztai and A.Strik 1999 ע'3
  9. ^ R.Patay - 1996,g ע' 70