בליה חופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צוקי הסלע של אזור נורפוק בחבל החוף של מזרח אנגליה מועדים לרמות גבוהות של בליה

בליה חופית היא בליה של קרקע והסרה של חוף או משקע של דיונה על ידי תנועת גלי ים, או על ידי פעילות של גאות ושפל, זרמי ים או ניקוז. גלים שנוצרים על ידי סופות, פרצי רוח או כלי רכב מהירים גורמים לסחיפה חופית שעלולה לגרום להיעלמותם של סלעי משקע ומשקעים לאורך זמן, או לפחות לחלוקה מחדש של משקעים חופיים; סחיפה באזור אחד עלולה לגרום להצטברות באזור אחר.

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר של סחיפה וחלוקה מחדש של משקעים נקרא 'מורפודינמיקה חופית'. היא עלולה להיווצר על ידי תנועות של הידראוליקה, שחיקה, התנגשות וקורוזיה.

על חופים שאינם סלעיים, התוצאה של בליה חופית היא מערכי סלע שעברו שינוים דרמטיים (או לא דרמטיים) באזורים בהם קו החוף מכיל שכבות של סלע או אזורי העתקים עם עמידות משתנה לבליה. אזורים רכים מתבלים הרבה יותר מהר מאזורים קשים, כשבדרך כלל התוצאה היא תצורות נוף כמו מנהרות, גשרים ועמודים. שחיקה פועלת גם באזורים שיש בהם פרצי רוח עזים, חול רפוי וסלעים רכים. ההסעה של מיליוני חלקיקי חול על ידי הרוח יוצרת תופעה של התזת חול. התופעה הזאת עוזרת לסחוף, להחליק ולמרק סלעים. שחיקה מוגדרת כבליה של משטחי סלע בדרך פעולה מכנית של סלע אחר או של חלקיקי חול.

גורמים המשפיעים על קצבי שחיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכולת של גלים ליצור סחיפה של פני הצוק תלויה בגורמים רבים. העיקריים שבהם:

  1. הקשיות ועמידותם של סלעים בעלי מפנה ימי לבליה תלויה בחוזק המכני של הסלע עצמו ובנוכחותם ו/או קיומם של בקיעים (fissure) או שברים ושכבות של חומר לא מגובש כמו סילט וחול.
  2. הקצב שבו הריסות (debris) מהצוקים מוסעות מחוף הים באזור שבין הגאות והשפל (intertidal zone) (להבדיל מפעולת הגאות והשפל) תלויה בעוצמה של הגלים שחוצים את החוף. עוצמה זו צריכה להגיע לרמה קריטית כדי להסיר חומר מעיי החורבות, עיי חורבות יכולים ל"השאיר" חומר באופן מתמיד ולכן ההסרה של עיי חורבות אלה יכולה לארוך הרבה שנים כדי להעלים אותם לגמרי.
  3. חופים מפזרים את אנרגיית הגלים לאורך שפת הים ומספקים הגנה לקרקע שגובלת בה אך זה תלוי ביציבות שפת הים או ברמת ההתנגדות שלה להנמכה, ברגע ששפת הים יציבה היא אמורה להתרחב ולהיות יותר יעילה בפיזור אנרגיית הגלים כדי שגלים פחות חזקים בפרט וגלים בכלל יגיעו מעבר לשפת הים אל החוף. האספקה של חומרי סחף מזרימה שמגיעים לשפת הים מתחת לצוקים עוזרים לוודא שיש חוף יציב.
  4. הבתימטריה (Bathymetry) הסמוכה או התצורה של קרקעית הים שולטים באנרגיית הגלים שמגיעה לחוף ויכולה להיות לה השפעה מכרעת על קצב בלית הצוקים.
  5. שרטונים ועמודים נותנים הגנה בפני בליה שנגרמת כתוצאה מגלים על ידי זה שהם גורמים לגלי הסערה להתנפץ עליהם ומפזרים את האנרגיה הגלית שלהם לפני שהם מגיעים לחוף. בהינתן האופי הדינאמי של קרקעית הים, שינוים במיקום השרטונים והעמודים עלולים לגרום לאזורים של בלית חוף או בלית צוקים לשנות מיקום לאורך החוף.‏[1]
  6. בליה חופית הושפעה רבות על ידי עליית מפלס פני הים באופן גלובאלי. לאורך חוף הים המזרחי של ארצות הברית היו מקרים רבים של בליה חופית מואצת. במקומות כמו פלורידה נצפתה בליה חופית מוגברת. בתגובה הגדילו פלורידה והמחוזות הספציפיים שבה את תקציבם כדי לחדש את מלאי החול הסחוף שמושך תיירים לפלורידה ועוזר לתמוך בתעשיית התיירות הענפה שלה.

גורמים נוספים: תהליכי בליה והסעה של מדרון, הידרולוגית המדרון, צמחייה, שחיקת רגל הצוק, הצטברות משקעים ברגל הצוק, התנגדות המשקעים שממוקמים ברגל הצוק לשחיקה והסעה, פעילות אנושית, סחיטת משאבים (Resource extraction) וניהול חופי (Coastal management).

תנועת גלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הידראולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידראוליקה נגרמת כתוצאה מגלים המכים על פני הצוק וניצבים מול אוויר שנדחס בסדקים על ראשית הצוק. תהליך זה מפעיל לחץ על המסלע שמסביב ויכול באופן הדרגתי לנפץ ולהסיר חלקים. במשך זמן, הסדקים יכולים לגדול ולפעמים יוצרים מערות. הרסיסים/שבבים צונחים לקרקעית הים שם הם חשופים לפעילות גלית מתמשכת.

אטירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטירציה מתרחשת כאשר גלים גורמים לחלקי אבן רופפים (סקרי, Scree) להתנגש אחד בשני, להשתפשף ו"לכרסם" הדדית ובאופן הדרגתי הם נהיים קטנים יותר, חלקים יותר ועגולים יותר. סקרי גם מתנגש עם בסיס פני הצוק ומכרסם חתיכות קטנות של אבן מהצוק או שתהיה לו השפעה של שחיקה בדומה לשיוף על ידי נייר זכוכית.

קורוזיה ושחיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחיקה מתרחשת כאשר גלים נשברים על פני הצוקים ולאט לאט גורמים לסחיפה. כשהים מכה בפני הצוקים הוא גם משתמש בסקרי (אותן חתיכות אבן) מתנועות גלים אחרות לחבוט ולשבור חלקי אבן אחרים ממעלה פני הצוק שיכולים לשמש לאותה תנועת גלים ושחיקה. קורוזיה או בליה כימית אשר מתרחשת כשרמת החומציות (כל ערך מתחת ל-PH של 7) של הים "אוכלת" את הסלעים על פני הצוק. פני צוק של צוקי אבן גיר שיש להם PH גבוה מושפעים במיוחד בצורה הזאת. תנועת גלים גם מעלה את קצב הריאקציה על ידי הורדת החומר שאליו הייתה הריאקציה.

מקומות בהם מתקיימת בליה חופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליה בקנה מידה קטן מחרבת פסי רכבת נטושים

דוגמה לצוק היא בצפון ווילס שם אחרי שנים רבות שהים הכה בצוקים, כתוצאה מכך הבתים במעלה הצוק החלו לקרוס אל תוך הים. בחלק מהם אפשר לראות אפילו את ה"גב" של הבתים שנפלו והוטלו מעל הצוק ששוסע על ידי הים.

דונוויץ', בירת מסחר הצמר בימי הביניים של אנגליה, נעלמה במהלך תקופה של כמה מאות של שנים בעקבות חלוקה מחדש של משקעים על ידי גלים.

גם הפרעה אנושית יכולה להגדיל את הבליה החופית, כמו עיירת החוף הלסאנדס באזור דבון באנגליה, שנשטפה במהלך שנה אחת כתוצאה ישירה של אוניית מחפר אשר חפרה בלווחה שהייתה במפרץ שלפניה.

הבתים בחוף קליפורניה ניזוקים באופן קבוע כתוצאה מבליה של צוקים, כיוון שיש בו מצוקים רכים והוא גם מאוכלס מאוד באנשים. לשון השטן, סנטה ברברה ומליבו מושפעות באופן קבוע מבליית צוקים.

קו החוף של הולדרנס לחופה המזרחי של אנגליה, קצת צפונה מהאמבר הוא אחד מאזורי החוף המתבלים בקצב המהיר ביותר באירופה בגלל מצוקי החרס הרכים והגלים החזקים. שובר גלים ואמצעים מלאכותיים אחרים שנבנו כדי למתן את הבליה רק האיצו אותה במורד החוף, בגלל שסחיפה קו חופית (long shore drift) "מרעיבה" כביכול את החופים מחול שיכול להאט בליה ומשאירה אותם יותר פגיעים לבליה. גם צוקי דובר הלבנים הושפעו מהבליה החופית המואצת.

בליה חופית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף פלמחים

תהליכי השקעה באזורים חופיים: השקעה של חומר שמגיע ממקום אחד ומושקע במקום שני מצטבר ובונה נוף. הנופים המזוהים ביותר הם החופים החוליים שנוצרים כאשר קצב ההשקעה של החומר גדולה יותר מקצב ההסרה שלו. בעונת החורף יש הנמכה של קו החוף כי יש יותר הסרה (סופות, סערות וכו') אל תוך הים. בקיץ המערכות מתונות יותר ויש יותר הבאה והשקעה של חומר אל תוך החוף.

האזור החופי של ישראל בנוי מסלעי כורכר ומקרקעות שהצטברו בתקופת הפליסטוקן, סלעים ומשקעים אלו מורכבים בעיקר מחול קוורץ, משברי רכיכות ומכמויות משתנות של חומר מלכד גירי‏[2] חומר הסחיפה מגיע מדלתת הנילוס דרך זרמים מקומיים לאורך החוף ומושקע על ידי גלי הליחוך (Swash). היום המנגנון הזה מוגבל על ידי סכר אסואן שמונע כניסת משקעים והזנתם לים התיכון וכן משטר הזרמים, הגלים והרוח אשר משתנים בשנים האחרונות. הגלים מתכנסים וכך מסירים חומר מאזורי הכף (headland) לכן מכן הם משקיעים אותו במפרצים לטובת ליצירת חוף. אם התנאים הסביבתיים לא משתנים (אקלים, זרמים) החוף בסופו של דבר החוף יתיישר.

לדברי דב רוזן, מנהל המחלקה לגאולוגיה ימית ותהליכים חופיים במכון לחקר ימים ואגמים, ישנה הערכה שמפלס הים התיכון יעלה בכחצי מטר עד 2040 ובכמטר עד 2100. לפי הסברו של דני שפר, מנכ"ל הארגון הסביבתי אקואושן, עלייה זאת צפויה למוטט את מצוקי הכורכר בישראל, להציף שכונות שנמצאות בגובה פני הים ולפגוע בתשתיות ובמתקנים שנמצאים על החוף, כמו תחנות הכוח והנמלים.‏[3]

כמו כן, על פי המשרד להגנת הסביבה ישראל מאבדת עשרות ס"מ משטחה בכל שנה כיוון שהמצוקים לאורך החוף נשחקים בגלל הגלים והמים שחודרים לתוכם, קצב שחיקת המצוקים עקב תנועת המים המכים בהם יביא לצמצום שטח המדינה בכמה אלפי דונמים תוך 50 שנים. בין הסכנות שצוינו היו קריסת בתים, אתרי תיירות ואתרי מורשת אל תוך הים.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בליה חופית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אולדייל רוברט, בלייה חופית בקייפ קוד: שאלות ותשובות (באנגלית), באתר www.woodshole.er.usgs.gov.
  2. ^ בקלר נתן, גביש אליעזר, רצועת חוף השרון - גורמים ותהליכים גיאומורפולוגים ומשקעולוגיים בתוך דגני.א, ספר השרון סדרת ארץ, הוצאת משרד הביטחון 1990(עמ' 61)
  3. ^ 3.0 3.1 בילי פרנקל ו-AP, מלונדון עד קובה, דרך ת"א: הים עולה, מה עושים?, באתר ynet‏, 22 ביוני 2013


תחומי מדעי כדור הארץ

אוקיינוגרפיהגאוכימיהגאוכרונולוגיהגאולוגיהגאולוגיה כלכליתגאולוגיה היסטוריתגאולוגיה ימיתגאולוגיה סביבתיתגאוגרפיה פיזיתגאולוגיה פלנטריתגאולוגיה קרחוניתגאומגנטיקהגאומורפולוגיהגמולוגיהגאוסטטיסטיקהגאופיזיקהוולקנולוגיהטקטוניקהכרייהמטאורולוגיהמינרלוגיהסייסמולוגיהסינופטיקהפדולוגיהפטרולוגיהפלאוגאוגרפיהפלאוקלימטולוגיהפלאונטולוגיה