בליה ספרואידית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בליה בצלית בדיאבז

בליה ספרואידית היא מונח הנתון למחלוקת בקרב גאולוגים[1] באשר לסוג הבליה שהוא מייצג: בליה בצליתבליה מכנית המתבטאת בהיווצרות סדקי התקררות מעגליים בסלעי יסוד,‏[2] או בליה קונצנטריתבליה כימית המתרחשת בסלעים ומתבטאת בהמסה חיצונית ובהתעגלותם.

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח תורגם לעברית כ"בליה בצלית" וכ"בליה ספרואידית".‏[3] המחלוקת נובעת מעצם ההגדרה של סוג בליה זה הנקרא "Spheroidal weathering" בשפה האנגלית – המשמשת לכתיבה מדעית.

הגאולוג האוסטרלי קליף אולייר (Cliff Ollier) עסק בבליה ספרואידית בכמה מאמרים. במאמר משנת 1971‏‏[4] הוא מפריד בין שני התהליכים:

  • בליה בצלית (Onion-skin weathering) – היפרדות מכנית מעגלית של "קליפות" סלע, בדומה לבצל, כלומר: בליה מכנית
  • בליה קונצנטרית (concentric weathering) – המסה הגורמת לסלעים בכל צורה מקורית להפוך למעוגלים, כלומר: בליה כימית

במאמר זה מפריד אולייר בין שני התהליכים גם באמצעות עובי הקליפות: עבות בבליה בצלית ודקות בבליה קונצנטרית.

יש הרואים בבליה ספרואידית סוג אחד של בליה המתבטא בשני תהליכים שונים,‏[1][5] ואילו חוקרים אחרים רואים בה תהליך כימי בלבד,‏[6] המתרחש כאשר בתת-הקרקע חודרים מי תהום לסדקים בסלע וגורמים להמסה שלו לאורך משטחי המגע.‏[7] בליה כימית מסוג זה מתוארת גם על ידי אולייר במאמר משנת 1988‏‏[8] העוסק בבליה בתת-הקרקע.

טענה נוספת גורסת כי בליה בצלית היא התכדדות בקנה מידה קטן המוגבל לגרוֹרוֹת ועשוי להתרחש בעומק כדור הארץ.‏[9] טענה זו נשענת על הימצאות גרוֹרוֹת מעוגלות המוקפות בחומר שהוסר מעליהן. אולייר מתנגד להגדרה זו בטענה כי מדובר בתהליכים נפרדים: התכדדות פועלת רק על המשטחים החשופים של הסלע, ואילו בליה ספרואידית – בצלית או קונצנטרית – פועלת על כל פני הסלע באופן שווה.‏[4]

במאמר משנת 1984 טוען אולייר כי בליה ספרואידית מורכבת משני תהליכים הפועלים על המסלע באופן שונה.‏‏[1] הוא מציע להגביל את השימוש במונח למצבים בהם תוקפת חזית הבליה את הסלע מכל צדדיו, כלומר לסלעים המצויים בתת-הקרקע. אולייר הניח כי גרוֹרוֹת שהתעגלו בתהליך זה נחשפות בסופו של דבר על פני השטח כתוצאה מסחיפה, ומנקודה זו משתנים סוג וקצב הבליה החל עליהן.

הבליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית בליה ניכרת בבזלת

בליה ספרואידית היא תופעה גאולוגית בה מתעגלים גושים סדוקים של סלע כתוצאה מהסרה של חלקים ממנו. סוג זה של בליה נפוץ בבזלת ובגרניט ונצפה גם בדולריט, בדיאבז, באנדזיט, בצפחה ובגנייס. בליה ספרואידית כזו נצפתה לא רק בסלעים מגמטיים ומותמרים אלא לעתים גם בסלעי משקע דוגמת אבן חול.‏[10]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבעם של מבני הבליה הספרואידית מגוון. לעתים ניכרת בסלעים אלה חזית בליה – אזור מגע חד בין ליבת הסלע שלא התבלתה לבין חלקי הסלע בהם חלה בליה. במקרים אחדים מתבטאת חזית הבליה בהבדלי צבע בלבד, ובאחרים מופיעות קליפות קונצנטריות הנושרות בהדרגה מן הסלע. לקליפות הקונצנטריות הנוצרות בסלע מסוים עובי אחיד פחות או יותר, הנמדד במילימטרים ובסנטימטרים. בבזלת אופייניות קליפות רבות ודקות, ובגרניט – קליפות מעטות ועבות יותר.‏[4]

בבליה בצלית נקבעים צורתם וגודלם של הגרוֹרוֹת וגושי הסלע באמצעות השרת הקליפות, ובבליה קונצנטרית באמצעות הסדקים הנוצרים במסלע המקורי טרם המסתו.

על אף השימוש במונח ספרואיד בהגדרת סוג הבליה, לא כל תוצרי הבליה הספרואידית ספֵירים בצורתם. גושים קובייתיים מתבלים לגושים כדוריים, גושים מאורכים לגושים אליפסואידים וגושים לוחיים מתבלים ללוחות מעוגלים הדומים למצבות.‏[4]

תהליכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליה קונצנטרית בסלע געשי, מדיירה

בהשוואה למבנים מגמטיים וסדימנטריים קיבלו מבני בליה תשומת לב מעטה מאוד. עם זאת, מן המחקרים שנערכו עולה כי בליה ספרואידית כוללת מאפיינים שונים שנוצרו בדרכים שונות. כל התהליכים המיוחסים לבליה ספרואידית הם ממושכים ואינם מלווים בהתרחבות או בהתכווצות של המסה הסלעית.‏[4]

קיימות שתי גישות עיקריות הנוגעות לסיבות ולתהליכים היוצרים בליה ספרואידית:‏[1]

הגישה המכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה זו מציגה בליה בצלית (Onion-skin weathering) המתבטאת בהיווצרות סדקים ובהיפרדות של קליפות קונצנטריות מגוף הסלע. התהליך המכני אופייני לסלעי יסוד, והוא מתבטא בהיווצרות סדקים קונצנטריים הנגרמים מהתקררות הדרגתית של המאגמה ממנה נוצרו סלעים אלה.‏[2][3]

גישה זו גורסת כי ההיפרדות הקליפתית נובעת ממאמץ שיורי הנובע מהתקררות והתכווצות, אך אינה מסבירה את התצפיות בסלעי משקע דוגמת אבן חול.‏[1]

הגישה הכימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליה ספרואידית בבזלת

גישה זו מציגה בליה קונצנטרית (concentric weathering) כתהליך כימי הקשור בהידרוליזה, המוביל לנדידה של יסודות במינרלים והתרכזותם בשכבות נפרדות. תהליך זה מתבטא ביתר-שאת בשוליים ובפינות – שם תוקפת הבליה בשניים או שלושה כיוונים – והוא גורם להתעגלותם של סלעים זוויתיים.

בליה כימית יעילה יותר בסלעים שסדקיהם רחבים וקרובים זה לזה. בדרך זו קל לתמיסות לחלחל וליצור מגע עם שטח רב יותר. התהליך הכימי מתבטא בהמסה חיצונית של סלעים הגורמת להתעגלותם.

לא ידוע מדוע חלה בליה מסוג זה רק בחלק מן הסלעים, אך הוצעו כמה סיבות, בהן:

  • היפרדות של התלכיד[11] המרכיב את הסלע למרכיביו תורמת לנטייתו להתבלות
  • תכולת הביוטיט או פצלת השדה בסלע משפיעה על רגישותו של הסלע לבליה

השערה כי לאקלים השפעה נדחתה כגורם משפיע‏[6][8] מאחר שבמגוון אזורי אקלים (להוציא אנטארקטיקה) נצפו ליבות גרניטיות שנותרו לאחר בליה ספרואידית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]