בליזריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פלביוס בליזריוס (יוונית: Βελισάριος), (בערך: 565-500), מגדולי המצביאים הביזנטים, שהוביל את המערכה לכיבושה מחדש של הקיסרות הרומית המערבית.

בלזיריוס- תמונה פרי מכחולו של אנדריי וינסנט (1776)

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליזריוס נולד ככל הנראה בגרמאניה (Germania), עיר קדומה ששכנה בדרום מערב בולגריה של ימינו, בשנת 505 למשפחה ממוצא יווני ותראקי.

עוד בצעירותו התגייס בליזריוס לצבא הביזנטי ושימש כאחד משומרי ראשו של הקיסר יוסטיניוס הראשון. לאחר מותו של הקיסר בשנת 527 ועלייתו לשלטון של אחיינו יוסטיניאנוס הראשון בליזריוס מונה לפקד על כוחות הצבא שהיו מוצבים בגבולה המזרחי של האימפריה והוטל עליו להדוף את התקפותיהם של הסאסאנים, למרות היותו במיעוט מספרי הוא הצליח להביס את הפרסים וכך בפעם הראשונה נתן ביטוי לכישרונו הצבאי.

בליזרוס המשיך לפקד על הצבא כנגד הפרסים גם במהלך המלחמה האיברית, הוא הצליח להביס את הפרסים בקרב דרה שהתרחש בשנת 530 אולם שנה לאחר מכן הובס על ידם בקרב קליניקום. כישלונו בקרב הוביל למשא ומתן שבסופו נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לפרס.

כתוצאה מהסכם השלום בליזריוס הוחזר לקונסטנטינופול בשנת 532 והיה הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר בבירה. עם פריצת מרידת ניקה באותה שנה, שאיימה על שלטונו של יוסטיניאנוס, בליזריוס הוביל את חייליו בדיכוי המורדים תוך שהוא טובח 30,000 מהם.

המלחמה כנגד הוונדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטיניאנוס החל להכין את צבאו לקראת מלחמה כנגד הממלכה הוונדלית, בשנת 533, כתגובה לפשיטות ונדליות על ערים ביזנטיות, לשינוי בהנהגה הפוליטית שבגינו הונדלים הפכו עוינים לביזנטיון, הרדיפה הדתית שחלק מן הנוצרים הניקיאים סבלו תחת הונדלים, האריאנים, ורצונו להשתלט על אזור צפון אפריקה.

בליזריוס מונה לפקד על הכוחות הביזנטים במערכה. הוא נחת בקרב העיר לפטיס מגנה והחל לעשות את דרכו לעבר הבירה הונדלית קרתגו. בקרב קרתגו כוחותיו של בליזריוס פגשו את הונדלים בראשותו של מלכם גלימר ובקרב שהתחולל בליזריוס הביס את הונדלים והצליח לכבוש את קרתגו, מאוחר יותר הוא הביס את גלימר שוב בקרב טריקמרום וכתוצאה מכך גלימר נכנע בשנת 534.

כתוצאה מניצחונו של בליזריוס, הפרובינקיות בצפון אפריקה חזרו לשליטה רומאית. בליזריוס עצמו קיבל כבוד חסר תקדים, הוא מונה לקונסולאט וזכה לחגוג טריומף למרות שלא היה בן למשפחה הקיסרית.

המלחמה כנגד האוסטרוגותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו של בליזריוס עודדה את הקיסר והוא היה נחוש לכבוש מחדש את הקיסרות הרומית המערבית. בליזריוס יצא למלחמה בשנת 535 כנגד הממלכה האוסטרוגותית, הוא הצליח לכבוש את סיקיליה ופלש בהצלחה לאיטליה, כעבור שנה הוא הצליח בכיבושה מחדש של רומא ונאפוליס (כיום נאפולי).

בליזריוס התגונן בהצלחה מפני התקפה אוסטרוגותית על רומא בשנת 537 והצליח לכבוש את מדיאולנום ( כיום מילאנו). הבירה האוסטרוגותית ברוונה נכבשה על ידו בשנת 540 תוך שהוא מצליח לשבות את המלך האוסטרוגותי ויטיגס.

בנקודה זו הוחזר בליזריוס למזרח על ידי יוסטיניאנוס כדי להתמודד עם פלישה פרסית לסוריה. לאחר שנתיים של מלחמה שבהם הוא לא הצליח להביס את הפרסים, הצליחו הביזנטים להגיע להסכם שלום שבו הפרסים מתחייבים להימנע מהתקפות על השטחים הביזנטים במשך חמש השנים הבאות.

בליזריוס חזר לאיטליה בשנת 544 ונוכח לדעת שהמצב הצבאי השתנה בהיעדרו. מלכם החדש של האוסטרוגותים, טוטילה, הצליח לכבוש מחדש את רומא וצפון איטליה. בליזריוס הצליח לכבוש את רומא לזמן קצר אולם בשל העדר אספקה ותגבורת המלחמה המחודשת כנגד האוסטרוגותים נכשלה, ייתכן שדברים אלו נמנעו ממנו בכוונה על ידי הקיסר שחשש מכוחו הגובר. כתוצאה מן הכישלון בליזריוס פוטר בשנת 549 והוחלף במצביא נרזס שהצליח לסיים את המלחמה כנגד האוסטרוגותים בהצלחה. הוא פרש משירות צבאי בשנת 551.

אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרישתו של בליזריוס באה לקיצה בשנת 559, בשנה זו ההונים חצו את הדנובה ופלשו לאימפריה תוך שהם מאיימים על הבירה קונסטנטינופול. יוסטיניאנוס מינה אותו למפקד הצבא הביזנטי ולאחר שורה של מערכות מוצלחות הוא הצליח לדחוק את רגלי הפולשים מעבר לדנובה.

גורלו של בליזריוס לא שפר עליו בימיו האחרונים, הוא הועמד למשפט באשמת שחיתות בשנת 562. למרות שככל הנראה ההאשמות היו מפוברקות הוא הורשע, ורק כתוצאה מחנינתו של הקיסר הוא לא גמר את ימיו בית הסוהר.

בליזריוס מת בשנת 565. כיום הוא זכור כאחד המצביאים המזהירים ביותר בהיסטוריה הביזנטית שתודות להנהגתו הצבאית האימפריה הרומאית אוחדה תחת שלטון אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]