בלמאסדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלמאסדה
Balmaseda
Escudo de Balmaseda.svg
Bandera de Balmaseda.svg
Zubia ots.jpg
הגשר הישן בבלמאסדה
מדינה / טריטוריה Flag of Spain.svg  ספרד
קהילה אוטונומית Flag of the Basque Country.svg  חבל הבסקים
פרובינציה
Bandera de Vizcaya 2007.svg
ביסקאיה
קומארקה אנקרטרי
שטח 22,3 קמ"ר
גובה 146 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה
 ‑ צפיפות

7,583‏  (נכון ל-2011)
24 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
קואורדינטות 43°11′45″N 0°29′40″E / 43.19583°N 0.49444°E / 43.19583; 0.49444קואורדינטות: 43°11′45″N 0°29′40″E / 43.19583°N 0.49444°E / 43.19583; 0.49444
www.balmaseda.net
Balmaseda.JPG
מיקום בלמסדה על מפת נפת ביסקאיה

בלמאסדה (בסקית: Balmaseda) היא עיירה ספרדית בחבל הבסקים. בלמאסדה ממוקמת כ-30 קילומטר דרומית מערבית מבילבאו, בירת נפת ביסקאיה. אוכלוסייתה 7,583 תושבים (2011) ושטחה 340 קמ"ר. העיירה מהווה מרכז לתעשיות רהיטים ופלדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוקמה בשנת 1199. ב-5 בנובמבר 1808 התקיים בה קרב בין כוחות צרפתיים וספרדיים במסגרת מלחמות נפוליאון[1].

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע מתי התיישבו יהודים לראשונה, אולם חיים ביינארט מציין שייתכן שיש קשר בין ראשית ההתיישבות במקום להיתר ליהודים לרכוש קרקעות באזור, שנתן אלפונסו ה-11, על דעת הקורטס, בשנת 1348. בשנת 1474 הגיע המס שהוטל על יהודי בלמאסדה ל-1,100 מרבדי ובשנת 1482 הוא הגיע ל-1500 מרבדי. ברשימת הנכסים של בלמאסדה לשנת 1487 מנויים 473 בתי אב, מהם 11 בתי אב יהודיים. בשנת 1483 החליטה מועצת בלמאסדה לאסור נישואין של יהודים תושבי העיירה עם תושבים מחוץ לעיירה, כדי למנוע את התרבות היהודים בעיירה. בינואר 1486 הוציאו תושבי העיירה צו גירוש ליהודי המקום. אולם הצו בוטל על ידי מלך ספרד אשר הורה בצו נגדי מ-1 במרץ 1486 למנוע את גירוש היהודים. במקביל, מבלי לדעת על עמדת מלך ספרד, פנו היהודים למועצת הארץ בגרניקה ובקשו את ביטול הצו, אולם בקשתם נדחתה. הגירוש בוצע בכוח באפריל 1486 ויהודי בלמאסדה עברו להתגורר בשדות סביב העיר ובעיירה הסמוכה, ויליאסאנה די מנה[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Letters from Portugal and Spain, 1809, page 211
  2. ^ חיים ביינארט, גירוש יהודי בלמאסדה, ציון מ"ו, א', תשמ"א, עמ' 39-51