בלנאפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנוף התעשייתי בבלנאפון
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Wales blaenavon bigpit.jpg
מוזיאון מכרה הפחם הגדול
מדינה Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 3, 4

בלנאפון (אנגלית Blaenavon; בולשית: Blaenafon) היא עיירה ואתר מורשת עולמית בדרום מזרח ויילס שבבריטניה. העיירה נמצאת כשלושים קילומטרים מצפון לקארדיף, ושוכנת על מדרון גבעה. בשנת 2009 התגוררו במקום כ-6,400 תושבים.

מוזיאון הפחם הלאומי "המכרה הגדול"

תעשיות הברזל והפחם היו חלק מהותי מהמהפכה התעשייתית. חלק גדול מהפקת חומרי הגלם הללו נעשה בעמקים של דרום ויילס, וסביב תעשיות אלה הוקמו יישובים רבים. תעשיות אלה כללו מכרות, בתי יציקה, תעלות ומסילות ברזל. במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 התאפיינה בריטניה בתנופה גדולה בייצור ברזל ופחם, ובהקמת כל התעשיות הנלוות. לתעשיות בדרום ויילס הייתה חשיבות בינלאומית, ובויילס הופק ברזל יותר מבכל מקום אחר בבריטניה: ייצור הברזל הגולמי בויילס עלה מ-39,600 טון ב-1796 ל-666,000 טון, ב-1852. הברזל והפחם שהופקו בויילס הובלו לתעשיות בכל רחבי בבריטניה ובכל העולם, והידע והנסיון שנצברו בעבודה, כמו גם כל התרבות שנוצרה סביבם, יוצאו גם הם בידי מהגרים לארצות רבות.

אזור בלנאפון הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לנוף תעשייתי, שנוצר בעקבות תנופת הכרייה וייצור הברזל. העיירה צמחה סביב בית יציקה שנפתח ב-1788, ואחריו נפתחו במקום תעשיות ברזל וכריית פחם. בשיאה הגיעה אוכלוסיית העיירה לכ-20,000 איש. בשנת 1900 נסגר סופית בית היציקה, וב-1980 נסגר המכרה במקום. עם הצטמצמות התעשייה במקום, ירד מספר התושבים, וכיום מורכבת האוכלוסייה בעיקר מאזרחים ותיקים.

ניתן למצוא בעיירה היום את מוזיאון הפחם הלאומי "המכרה הגדול" (Big Pit National Coal Museum), בית היציקה של בלנאפון, תחנת הרכבת של בלנאפון ופונטיפול (Pontypool), מרכז אתר המורשת העולמית של בלנאפון, מקהלת הגברים של בלנאפון, ומסלולי טיול היסטוריים בהרים הסמוכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלנאפון בוויקישיתוף


קואורדינטות: 51°46′48″N 3°4′48″W / 51.78000°N 3.08000°W / 51.78000; -3.08000