בלפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 53°01′44″N 1°28′30″W / 53.029°N 1.475°W / 53.029; -1.475

המפעל המזרחי
סדנת עבודה לייצור מסמרים
המפעל הצפוני
הקפלה
רחוב קינג

בלפר (אנגלית: Belper) היא עיירה וקהילה אזרחית בדרבישייר שבאנגליה. בלפר שוכנת במרחק 14 קילומטרים צפונית לדרבי שעל נהר דרוונט, ונכון לשנת 2001 מנתה אוכלוסייתה 20,548 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבצי הפחם של דרבישייר קשורים לעפרות הברזל שבמינרלי החרסית. הם נחצבו על פני הקרקע, ולאחר מכן מתוך בורות. ייתכן כי הדבר היה בעל חשיבות עבור משפחתו של אנרי דה פרר, שעסקה בתחום בנורמנדי. בתקופת שלטונו של הנרי השמיני התגבש המבנה הראשוני של הכפר, וב-1609 תועדו בו 51 מתים כתוצאה ממגפה.

בבלפר ובדאפילד היו נפחיות ככל הנראה כבר במאה ה-13, ושני המקומות הפכו למרכז כלכלי חשוב באזור, בעיקר בתחום ייצור המסמרים. בסוף המאה ה-18 היו בעיירה כ-500 סדנאות לייצור מסמרים. הייתה זו עבודה בתנאים לא נוחים עם תגמול לא מספק, ובסוף המאה הוחלפו רובם במכונות.

רוב תוצרת הסדנאות שימשה להרחבת העיירה מ-1776, כיוון שבלפר הייתה לאחת מ"עיירות המפעלים" הראשונות כתוצאה מהפעילות שהתרחשה בקרומפורד הסמוכה. התעשיין ג'דדיה סטרוט היה שותפו של ריצ'רד ארקרייט, ובנה בבלפר מפעל כותנה מבוסס מים, שהיה השני מסוגו בעולם. ב-1784 הוא בנה את המפעל הצפוני, ומעבר לגשר שליד מפעל זה הוא בנה את המפעל המערבי.

ב-1803 נחרב המפעל הצפוני בגלל שריפה, והוחלף על ידי מבנה חדש וחסין אש, לפי שיטה שפותחה על ידי צ'ארלס באג בשרוסברי ב-1796. הקומה התחתונה הייתה עשויה מאבן, ואלו שמעליה היו עשויות מלבנים. המבנה כולו נבנה לפי הדגם שהתווה ריצ'רד ארקרייט. הוא הורכב מאגף ראשי שבו 17 תאים, ומאגף משנה שבו שישה תאים וחדר הגלגל. במשך השנים בוצעו במבנה הרחבות נוספות, וב-1912 נבנה המפעל המזרחי, המתנשא לגובה של שבע קומות. גם כיום שואב המפעל את האנרגיה הדרושה לפעילותו מהנהר הסמוך, ומופעל באמצעות גנרטורים המבוססים על טורבינה.

סטרוט רשם כפטנט את שיטת ה-Derby Rib לייצור גרבי כותנה, ומלאי הכותנה הגדול הוביל לגידול בסחר במסגרות סריגה, שהתבצע בבלפר ובעיירות והכפרים שמסביבה מאז אמצע המאה הקודמת. תהליך המיכון החל בערך באמצע המאה ה-19, אך אופנת הגרביים הארוכות לגברים הפכה ללא פופולרית. גרבי נשים עם דפוסי סריגה ספציפיים הפכו לנפוצות, והביקוש לתוצרת של בלפר הלך וגבר.

עם הקמתה של מסילת מידלנד הצפונית ב-1840 חל שיפור נוסף במצב הכלכלי של העיירה, ובלפר הייתה לאחד מהמקומות הראשונים במדינה שבהם הותקנה תאורת רחוב המבוססת על גז, שנוצרה בסדנאות שהוקמו על ידי משפחת סטרוט במילפורד. הביקוש היה כה גדול עד שב-1850 הוחלט להקים את חברת בלפר גז אנד קוק (Belper Gas and Coke Company), שהסדנאות שלה נבנו באזור המכונה כיום גודס רואד. ב-1895 חוברה העיירה לראשונה לרשת של חברת הטלפונים הלאומית, וב-1922 חוברה העיירה לרשת החשמל של חברת תחנת הכוח של דרבי ונוטינגהאם.

בלפר המשיכה להיות מרכז טקסטיל והלבשה תחתונה גם במאה ה-20, אך במקביל החלה התפתחות גם בתחומי תעשייה אחרים. חלק מהתחומים החדשים עסקו בניצול הברזל שנכרה באזור, וחברה אחת אף פיתחה שיטה להשמשה מחדש של שמן שהייתה בעלת חשיבות במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הגיע לעיירה יצרן שוקולד בשם ג'.ו ת'ורנטון, וסייע בהקלה על מצוקת התעסוקה שהתפתחה כתוצאה מהירידה בנפח הפעילות התעשייתית. כעבור שנים אחדות הוא העביר את עסקיו לכפר הסמוך סוונוויק.

ייצור הטקסטיל והכותנה נפסק כמעט לחלוטין במשך השנים, ומה שנותר ממפעלי סטרוט הוא המפעל המזרחי והמפעל הצפוני הקטן יותר, המשומרים כחלק מאתר המורשת העולמית "מפעלי עמק דרוונט". הסכר שבבלפר שימש לאספקת אנרגיה עבור ארבעה מתחמי מפעלים בעבר, וכיום הוא מספק את כל צריכת החשמל של המפעל הצפוני והמזרחי.

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה העתיקה ביותר שעדיין קיימת היא הכנסייה היוניטרית שנבנתה ב-1788, והייתה אחד המבנים הראשונים שנבנו על ידי ג'דדיה סטרוט. במאה ה-19 בוצעו בשני הצדדים שלה עבודות הרחבה. הכנסייה המתודיסטית נפתחה ב-28 ביוני 1807, וכשנבנתה היא הייתה בעלת תכולה של 1,400 מתפללים. כעבור 17 שנים נפתחה כנסיית פטרוס הקדוש האנגליקנית, והיא החליפה את קפלת יוחנן הקדוש המשמשת כיום אולם מועצה וכחדר מורשת. ב-1850 נבנתה כנסיית הצלוב, שהייתה הכנסייה האנגליקנית השנייה בכפר.

בכפר יש מספר כנסיות המשתייכות לזרמים נוספים, בהם קתולי ובפטיסטי.

בתי ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבלפר יש בית ספר הנקרא "בית הספר בלפר והמרכז השש-שנתי", ובו כ-1,400 תלמידים. כשנבנה ב-1973 הוא נקרא תיכון בלפר, והיה סמוך לאזור הפנאי של הכפר.

בשנות ה-70 ובשנות ה-80 נערך בכפר שימוש נסיוני במערכת חינוך תלת-שלבית, שהורכבה ממספר בתי ספר יסודיים (גילאי 5 עד 9) ומשתי חטיבות ביניים (גילאי 9 עד 13), שבוגריהן למדו בבית ספר תיכון יחיד. באמצע שנות ה-80 בוטלה התוכנית, והוחלפה במערכת חינוך דו-שלבית. באותה תקופה נסגרה חטיבת הביניים פארקס, והמבנים שבה שכנה נהרסו בגלל מצבם הרעוע. כיום משמש האתר של חטיבת הביניים כמקום משכנו של בית ספר חדש.

אחת מתרומותיה של משפחת סטרוט לכפר הייתה הקמת בית הספר היסודי על שם הרברט סטרוט. המקום הפך לבית ספר יסודי ב-1973 עם הקמת בית הספר התיכון, והיה בשימוש עד חג הפסחא של 2008, אז הוחלף על ידי מבנה חדש בשולי העיירה. בתי הספר היסודיים הנוספים הם הולברוק, סנט אליזבת, סנט ג'ון, פוטרי, לונג רו ואמברגייט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]