בלצ'יק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בַּלְצִ'יק
Балчик
Interbelic Balcic CoA.png
סמל העיר
Balchik Bulgaria aerial photo from the Black Sea.jpg
תצפית על העיר מכוון הים השחור
מדינה / טריטוריה Flag of Bulgaria.svg  בולגריה
חבל ארץ חוף הים השחור
מחוז דובריץ'
ראש העיר ניקולאי אנגלוב
שטח 74.411 קמ"ר
גובה 199 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

12,913‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 43°25′N 28°10′E
אזור זמן UTC +2
http://www.balchik.bg

בַּלְצִ'יק (בולגרית: Балчик) היא עיר נמל קטנה לחוף הדרום המערבי של הים השחור בשטח מחוז דובריץ' שבחבל דרום דוברוג'ה, אשר בבולגריה. העיר שוכנת 31 קילומטרים צפונית-מזרחית לווארנה ו-402 קילומטרים מבירת המדינה סופיה. בלצ'יק ידועה בשם "העיר הלבנה" בשל סלעי הגיר אשר מקיפים אותה. העיר מפורסמת גם בגן הבוטני המצוי בשטחה, שבו כ-3,000 סוגי צמחים.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות אנושית מאורגנת ביישוב מתוארכת לתקופת האבן החדשה. בהמשך בתקופת הממלכה התראקית נקראה העיר דיוניסופוליס. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס הפכה עיר חלק מפרובינציה רומית, עברה לאחר פיצול האימפריה, לחזקת האימפריה הביזאנטית ובמקום נבנתה מצודה. סביר להניח שבמקום היה יישוב קטן גם בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה, אם כי תיעוד לגביו קיים רק במסמכים עות'מאניים בשמו המודרני בלצ'יק, שנגזר מהשפה הגגאוזית ומשמעו מקום קטן, או מהשפה הטורקית ומשמעו מקום דייג קטן‏[2].

העיר שוחררה מאחיזת האימפריה העות'מאנית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) והפכה מכוח חוזה סאן סטפנו חלק מנסיכות בולגריה. לאחר מלחמת הבלקן השנייה הועברה העיר לרומניה בהתאם לסיכומי חוזה בוקרשט, נכבשה בידי הצבא הבולגרי במהלך מלחמת העולם הראשונה והוחזרה לרומנים מתוקף חוזה ניי. במלחמת העולם השנייה הוחזר כל חבל דרום דוברוג'ה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה ומאז נותר היישוב בחזקת הבולגרים.

בתקופה בה הייתה העיר בשליטת רומניה, בנה המלך פרדיננד הראשון ארמון מפואר, לאשתו המלכה מריה מאדינבורג‏[3].

כלכלה ודמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר נמל דיג ומסחר קטן ומעגן ל-60 יאכטות. מסביב לעיר ישנם שטחים חקלאיים פוריים, אך עיקר התוצר המקומי הגולמי מגיע מענף התיירות. 62.8 אחוזים מתושבי הרשות המקומית הם בולגרים שמרביתם נוצרים אורתודוקסים, 16.2 אחוזים טורקים שמרביתם מוסלמים סונים ו-12.3 אחוזים הם בני רומה. בסמוך לעיר נמל תעופה קטן אשר במהלך מלחמת העולם השנייה שימש את הלופטוואפה כנגד כוחות צבא ברית המועצות. בימינו השדה אינו פעיל וקיימות תוכניות להופכו לנמל תעופה מסחרי בינוני.

ההעפלה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגודדו לאורך ערי הדנובה מאות פליטים יהודים שביקשו להימלט מחמת הקרבות והסכנה הנאצית הקרבה. נמל העיר בלצ'יק שימש לא אחת כתחנת מעבר לאניות מעפילים אלו שהפליגו לאורך הדנובה, עד לים השחור בשטח רומניה ומשם לכוון ארץ ישראל. בסוף ינואר 1939 יצאה האניה קאטינה מנמל בלצ'יק ועליה 778 נפשות.

פרשיית האנייה הילדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אניית המעפילים הִילְדָה אספה 728 פליטים מצ'כוסלובקיה והפליגה לכיוון נמל העיירה בלצ'יק במטרה להמתין לפליטים נוספים מיוגוסלביה. בשלהי 1939 בעיצומו של החורף הגיעה האנייה לעיירת הדייג והנופש אשר הייתה בעת ההיא תחת שלטון רומניה. הפליטים מיוגוסלביה השתהו, המים קפאו סביב הספינה, מלחיה נטשו אותה, בקרב נוסעיה היהודים הייתה תסיסה ולבסוף לאחר כחודש ימים הורשו לרדת ממנה. השתהותה הרבה של הספינה על נוסעיה עוררה עימות מול הנהגת העיירה אשר הלינה על התנהגות מלחיה וכמות הנוסעים שהציפה את הכפר. האספקה בכפר לא הספיקה לכל הפליטים ועשרות מזחלות שלג נשלחו לעיר דובריץ' כדי להביא מזון לפליטים. בית המרחץ הנטוש בארמונה של המלכה מריה, שימש כאתר התקלחות ראשון למעפילים לאחר שבועות ארוכים. ב-8 בינואר 1940 לאחר שהפשיר הקרח עזבה הספינה את נמל בלצ'יק בדרכה לאיסטנבול ומשם לארץ ישראל [4] .

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Town of Balchik, ב-Guide Bulgaria (באנגלית)
  2. ^ מקור השם בלצ'יק "בליק משמעה דג בטורקית, צ'יק משמעה קטן", באתר bolgnames.com(בבולגרית).
  3. ^ רוטין, יהושע "העיר בלצ'יק בבולגריה", באתר discoveryt.co.il.
  4. ^ גולן יהודית, "ומי בים מעפילי ה'הילדה' ו'נתנה תוקף' ", מגזין משפחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר בלצ'יק בוויקישיתוף


רשויות מקומיות וערי מחוז דובריץ' שבבולגריה
בלצ'יקדובריץ'גנרל טושבוקווארנהקרושארישאבלהטרוול מחוז דובריץ'