בלשנות גנרטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נועם חומסקי

התאוריה הגנרטיבית היא תחום בבלשנות שהחל להתפתח בשנות החמישים של המאה ה-20. תחום המחקר נוצר עם פרסום תאוריה בלשנית מאת נועם חומסקי (Noam Chomsky) בספרו "מבנים תחביריים" ב-1957 (Syntactic Structures). ספר זה וספרים אחרים שפרסם חומסקי בשנות החמישים והשישים היוו פריצת דרך ששינתה במידה ניכרת את אופיו של המחקר הבלשני.

הנחות יסוד ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומסקי הניח את ההנחות הבאות, לחלקן סיפק הוכחות לוגיות:

  1. שפה טבעית כוללת אין-סוף משפטים (ההוכחה: על כל משפט בשפה, אפשר למצוא משפט מורכב יותר שנגזר ממנו, למשל: "דני אכל תפוח" >> "רינה אמרה שדני אכל תפוח" >> "יוסי אמר שדינה אמרה שדני אכל תפוח").
  2. משפט בשפה חייב להיות בנוי כהלכה מבחינה דקדוקית (למשל, המשפט: "דני אכלתם תפוח" אינו משפט בעברית, כיוון שאינו בנוי על פי כללי הדקדוק בעברית).
  3. כל דובר ילידי של שפה נתונה יודע באופן אינטואיטיבי להבחין בין משפטים בנויים היטב לבין משפטים פגומים (כל דובר ילידי של עברית יסכים ש"דני אכלתם תפוח" אינו משפט בעברית, ואילו "דני אכל תפוח" הוא משפט תקין בעברית, אף אם אינו יודע להסביר מדוע).
  4. משתי ההנחות הקודמות נובע שבבסיס כל שפה עומדים כללים. כלומר, השפה אינה רשימה של משפטים, אלא מערכת של כללים המחוללים (generate) משפטים. הכללים הם רקורסיביים, כלומר אפשר להפעיל אותם על התוצרים שלהם עצמם.
  5. הזמן הקצר שבו רוכש ילד את שפת אמו (ילדים בריאים בני 4 יכולים לשוחח כמעט כמו מבוגרים) מעידה על כך שהתשתית הלשונית היא מולדת. כלומר חלק מכללי השפה טבועים במוח מלידה.
  6. כיוון שכל ילד יכול לרכוש כל שפה (ואף יותר משפה אחת), וכיוון שכללי השפה מולדים (לפחות בחלקם), חייב להיות "דקדוק אוניברסלי" (Universal Grammar) שעומד בבסיסה של כל שפה טבעית באשר היא.

מטרתו של הבלשן, לדעת חומסקי, היא לחשוף את כללי הדקדוק האוניברסלי בשיטת של הנדסה הפוכה (Reverse engineering). מתוך בחינה של משפטים דקדוקיים ולא-דקדוקיים וההבדלים ביניהם יש להפיק מודל שמתאר את כללי השפה, ודרכם את הכללים של הדקדוק האוניברסלי.

התאוריה הגנרטיבית הפכה להיות מוכרת ומשפיעה גם בתחומים לא בלשניים, וחלק מהעקרונות המוקדמים שלה לגבי ניתוח מבני של שפה מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות המוקדמת של מדעי המחשב, בשנות ה-50 וה-60.

הגרסה המוקדמת ביותר של התאוריה הדקדוקית של חומסקי נקראה התאוריה הגנרטיבית-טרנספורמטיבית (גנרטיבי - יוצר; טרנספורמטיבי - משתנה/מתגלגל). על פי הגרסה הזאת, משפטים בשפה נוצרים בשני שלבים: תחילה מופעלים "כללי גזירה" - כללים המכתיבים מבנה תחבירי בסיסי, המכונה גם "מבנה עומק", ואחר כך "טרנספורמציות" - כללים הקובעים את "מבנה השטח", צורתו הסופית של המשפט. כך, למשל, למשפטים פעילים וסבילים ("דני אכל את התפוח" לעומת: "התפוח נאכל על ידי דני") יש מבנה עומק זהה, אולם המשפט הסביל עובר טרנספורמציה שאינה חלה על המשפט הפעיל.

בתחילה בשנות ה-80 השתנתה התאוריה מכמה בחינות, עקב פיתוח ענף שלה המכונה תאוריית "חלישה וכבילה" (Government and Binding או בקיצור GB). שני שינויים מרכזיים בגרסה החדשה הם:

  • תאוריית X-bar: קביעת מבנה אחיד לכללי הגזירה. במקום רשימה שרירותית של כללים, הוצע עיקרון אחד שעומד בבסיס כל חוקי הגזירה.
  • הוצאת כללי הטרנספורמציה מהתאוריה, וקביעה כי כל אלמנט במשפט הבסיסי יכול לנוע, אלא שיש חוקים המגבילים את התנועה או מעודדים אותה. לדוגמה: מהמשפט הבסיסי "דני אכל את הבננה של רינה" אפשר לגזור את המשפט "את הבננה של רינה דני אכל" באמצעות תנועה של האלמנט "את הבננה של רינה" לראש המשפט לצורך הדגשה (topicalization). לעומת זאת אי אפשר לגזור את המשפט "של רינה דני אכל את הבננה" כיוון שיש דבר-מה החוסם את תנועת האלמנט "של רינה" לראש המשפט. במקרה זה, העובדה שהאלמנט "של רינה" כבר נמצא בתוך אלמנט אחר "את התפוח של רינה" מגבילה את התנועה שלו.

בתחילת שנות ה-90 חשו בלשנים רבים בצורך בבחינה מחדש של חלק מהנחות היסוד של התאוריות שהתפתחו החל משנות ה-50, ונולדה גישה חדשה הנקראת הפרוגרמה המינימליסטית (או המינימלית), השואפת לצמצם עד למינימום את מספר העקרונות והכללים שמהם נגזר התחביר של כל השפות האנושיות.

מהתאוריה התחבירית של חומסקי התפצלו במשך השנים תאוריות רבות נוספות. בין הבולטות שבהן, HPSG (ראשי תיבות של Head-driven Phrase-Structure Grammar) ו-LFG (ראשי תיבות של Lexical Functional Grammar). גם תאוריות אלו נחשבות סוגים של בלשנות גנרטיבית.

למרות שפריצת הדרך של חומסקי הייתה בתחום התחביר, הבלשנות הגנרטיבית אינה מוגבלת לתחום זה. הבלשנות הגנרטיבית כוללת מערכות תאורטיות מפותחות בתחום הסמנטיקה, הפונולוגיה והמורפולוגיה, הנתפסות כיחידות עצמאיות בתוך מערכת מודולרית, שבה כל מערכת פועלת באופן עצמאי אך מוגבלת על ידי הממשקים בינה לבין המערכות האחרות.

עקרונות התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאורה הגנרטיבית טרנספורמטיבית נבנתה על בסיס מה שהיה ידוע מהתאוריה שקדמה לה (סטרוקטורליזם), התאוריה הגנרטיבית-טרנספורמטיבית מתבססת על מספר עקרונות:

  • עקרון הפרודוקטיביות

על פי עיקרון זה, המערכת של השפה היא מערכת המבוססת על מספר קטן של רכיבים, אשר מהם אפשר ליצור משפטים. לכל אדם יש יכולת פרודוקטיבית ליצור שפה ממספר קטן של רכיבים. התאוריה הגנר'-טרנס' יוצאת מנקודת הנחה שילד נולד עם היכולת ליצור שפה, ובשלב מוקדם של החיים, כשירות זו מתפתחת ומגיעה לשיאה בערך בגיל חמש, וכך שוללת את התאוריה שלומדים שפה רק על ידי חיקוי (ביהביוריזם).

  • כשירות מול ביצוע

כשירות היא הידע של דובר בשפה נתונה, היכולת הלשונית שלו. ביצוע הוא הוא השימוש ביכולת זו בשפה, בדיבור או בכתב, ההתנהגות הלשונית שלו. נוטים להקביל את הכשירות והביצוע למושגים מהבלשנות המבנית (סטרוקטורליזם), ה-לאנג וה-פארול. הבחנה זו חשובה, כיוון שהעיסוק הלשוני בדרך כלל לא התעסק בביצוע, אלא יותר במה שאמור להיות ולא מה שקורה בפועל. כלומר, גם אם התיאור הלשוני עוסק בעיקר בידע, הוא עדיין אמור להתעסק גם בביצוע. ניקח לדוגמה, ילד שאומר, "מתי ננסע?", על פי הדקדוק הנורמטיבי ביצוע זה אינו תקין, אך במקרה זה הביצוע מוכיח כשירות תקינה, הילד מקיש מנטיית גזרת השלמים.

  • אוניברסליות

עקרון האוניברסליות טוען שיש תכונות לשוניות המשותפות לכל השפות. מגמה משותפת לשפות רבות. עיקרון זה חשוב כי בהתעסקות המסורתית נהגו לתאר כל שפה או משפחת שפות בנפרד. ברגע שקיים עקרון האוניברסליות המחקר יכול להתעסק בשפה אחת תוך עיון בשפות נוספות.

התאוריה רואה את התחביר כמרכז הניתוח. אם בגישות המסורתיות התבוננו יותר במילים, ובגישה המבנית בצירופי מילים, הרי בתאוריה הגרטיבית טרנספורמטיבית המשפט הוא המוקד.

מתוך התאוריה הזו חשוב לראות את גישתה לתחביר.

התחביר הגנרטיבי טרנספורמטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחביר הגנרטיבי-טרנספורמטיבי כולל בתוכו שלושה סוגי כללים, שני הראשונים הם המרכיבים הבסיסיים לתחביר הגנרטיבי-טרנספורמטיבי.

  • כללי יצירה (או כללי גזירה)

כללי יצירה מציגים מבנים אפשריים של משפטים, ומגדירים באופן פורמלי ומדויק מהי יחידה תחבירית. לדוגמה, מערכת פשוטה ביותר עשויה להכיל את הכללים:

  • מ --> צש צפ
  • צפ --> פ (צש) (צי)
  • צש --> ש (ת)
  • צי --> מי צש

משמעות הסימנים בכללים אלה:

  • מ=משפט
  • צש=צירוף שמני
  • צפ=צירוף פועלי
  • צי=צירוף יחס
  • פ=פועל
  • ש=שם עצם
  • ת=שם תואר
  • מי=מילת יחס

הכלל הראשון בדוגמה זו טוען שמשפט יכול להיות בנוי מצירוף שמני וצירוף פועלי; הכלל השני טוען שצירוף פועלי מכיל פועל, ואחריו ייתכן צירוף שמני וייתכן צירוף יחס; וכו'. כל צירוף, בתורו, עשוי להכיל צירופים נוספים. ברור שהכללים בדוגמה רחוקים עדיין מכיסוי מלא של השפה; אך המנגנון של כללי יצירה הוא מנגנון חזק ביותר, שבעזרת בחירה של כללים נכונים מאפשר תיאור של שפות רבות ושונות.

את מבנה המשפט המתקבל מכללים מסוג זה מקובל לתאר באופן גרפי בעזרת תרשים היררכי הנקרא "עץ תחבירי".

בתחביר הגנרטיבי יש מספר קטן יחסית של כללי יצירה, והם עשויים ליצור אינסוף משפטים. דבר זה אפשרי בעיקר בזכות היותה של מערכת הכללים רקורסיבית: צירוף יכול להכיל בתוכו צירוף אחר מאותו הסוג. למשל, משפט בשפה טבעית יכול להכיל בתוכו פסוקית משועבדת (שהיא, במקרים רבים, בעלת מבנה זהה לזה של משפט עצמאי); וצירוף שמני יכול לכלול צירוף שמני קטן יותר (כמו למשל במבני סמיכות: הצירוף השמני "תמונת הנשיא הראשון" מכיל צירוף שמני "הנשיא הראשון"). אם למשל נשנה את כלל הצירוף הפעלי בדוגמה שלעיל כך שיאפשר משפט בתוכו, נקבל מערכת רקורסיבית שמייצרת אינסוף משפטים:

  • צפ --> פ (צש) (צי) (מ)

שינוי זה מאפשר כבר לנתח משפטים מורכבים כמו "איש נחמד אמר שילדה קטנה שכחה שכלב שחור אוהב תפוחים" (אם נתעלם בשלב זה ממעמדה של המילה ש-).

  • כללי טרסנספורמציה

כללי היצירה מייצרים רק חלק קטן מסוגי המשפטים בשפה. למשל, הם מייצרים משפטי חיווי פשוטים, אך לא משפטי שאלה. גם אם ניתן, באופן עקרוני, להוסיף כללים עבור כל סוגי המשפטים הקיימים, דבר זה יוביל למספר עצום של כללים שבהם ההכללות לגבי מבנה השפה יילכו לאיבוד.

במקום לנפח את מערכת כללי היצירה, הניחה התאוריה שמשפטים רבים נוצרים על ידי הפעלת טרנספורמציה על מבנה שמיוצר בעזרת כללי היצירה. במקרים רבים, שני משפטים בעלי תוכן זהה או דומה אך מבנה שונה נוצרים מאותו מבנה בסיסי, על ידי הפעלת טרנספורמציות שונות. הדוגמה השכיחה היא משפט סביל.

המשפט, "דני אכל את התפוח" מתואר כך:

צש צפ צש2

לאחר הטרנספורמציה המשפט, "התפוח נאכל על ידי דני" מוצג כך:

צש2 צפ צש-> צש2 צפ על ידי צש

המבנה הראשון מכונה מבנה עומק, זה המבנה שהורכב על ידי כללי היצירה. המבנה השני הוא מבנה השטח, זה המשפט שנאמר על פני השטח ברמת הביצוע, והוא המשפט שלאחר הטרנספורמציות. במקרים מסוימים, מבנה העומק כלל אינו מהווה משפט אפשרי; רק לאחר ביצוע הטרנספורמציות הנדרשות מקבלים משפט.

  • כללי הבחירה

קיימים שני סוגים של כללי בחירה: בחירה סמנטית ובחירה קטגוריאלית. כללי הבחירה הסמנטית מקושרים יותר לסמנטיקה הגנרטיבית, והם מתארים את המשתתפים באירוע מסוים ואת תכונותיהם הסמנטיות שרלוונטיות ברמה התחבירית. למשל האירוע "לבש", האירוע לבש כולל שני משתתפים. א' לבש ב'. א' יכול להיות רק מה שבקבוצת ה-אנושי, והוא יכול להיות רק בן אדם. ב' יכול להיות רק פריט לבוש.

הבחירה הקטגוריאלית מתארת איזה סוג צירוף יכול להצטרף לכל מילה ומילה. למשל, למרות שכללי היצירה מאפשרים לפועל להצטרף לצירוף שמני ומספר צירופים פעליים, יש פעלים שמחייבים צירוף שמני (למשל, "נישק") ויש כאלה שלא מאפשרים כזה (למשל, "גר").

תאוריית "חלישה וכבילה" (Government and Binding)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80, התפתחה גרסה חדשה של הדקדוק הגנרטיבי שגרסתה המגובשת הראשונה הופיעה בספרו של חומסקי Lectures on Government and Binding. במקום להניח מגוון רחב של כללי טרנספורמציה שכל אחד מהם ספציפי לסוג אחד של מבנה תחבירי, צומצמו האפשרויות לפעולה אחת בלבד: תנועה. אופרציית התנועה מאפשרת להזיז רכיב תחבירי לעמדה גבוהה יותר בעץ (כלומר, במבנה ההיררכי של המשפט), וגוזרת מבנים שונים לחלוטין כמו משפטים סבילים ומשפטי שאלה.

מבנה העץ עבר גם הוא שינוי מפליג: תאוריית X-bar, שהינה מרכיב מרכזי ב-GB, מניחה שכל סוגי הצירופים הם בעלי מבנה זהה, שמציית לכללים פשוטים אך מחמירים. במקום כללי יצירה ספציפיים לכל סוג של צירוף, ישנה רק סכימה כללית אחת המגדירה מהו מבנה אפשרי, בלי להבחין בין קטגוריות שונות (שם, פועל וכדומה).

ההכללות הללו לגבי מבנה העץ ואופרציית התנועה באו במחיר של ייצור-יתר: ללא מגבלות נוספות, יתקבלו אינסוף מבנים שאינם מייצגים משפטים אפשריים. תאוריית GB הוסיפה מספר מודולים המתפקדים כפילטרים, ה"מסננים" מבנים ומצמצמים את מספר האפשרויות שהדקדוק מייצר. בין הפילטרים העיקריים: פילטר היחסה (המגדיר תנאים לשימוש בצירופים שמניים), העקרון התמטי (המתאר את המגבלות על סוג ומספר הארגומנטים שכל פועל מאפשר), ועקרונות הכבילה (המגדירים את אפשרות השימוש בסוגים שונים של צירופים שמניים, כמו כינויי גוף, כינויים חוזרים, ועוד). בנוסף לכך, פותחו תאוריות רבות לגבי מגבלות על אופרציית התנועה, בניסיון להראות שכל סוגי התנועה בשפות אנושיות מצייתים למספר קטן מאוד של מגבלות.

הפרוגרמה המינימליסטית (the Minimalist Program)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 חל מהפך נוסף בדקדוק הגנרטיבי. בלשנים רבים חשו שלמרות ההישגים הנכבדים של תאוריית GB, ושפע העובדות שהיא הצליחה לתאר ולהסביר, יש צורך לשקול מחדש כמה מהנחות היסוד. בפרט, נראה היה שהתאוריה הפכה למסובכת מדי ועמוסה בהגדרות ובהנחות שחלקן חופפות זו את זו. תוכנית המחקר החדשה והשאפתנית שהוצגה על ידי חומסקי בסדרת מאמרים בתחילת שנות ה-90 הייתה לשקול מחדש אחת לאחת את כל ההנחות של התאוריה התחבירית, מתוך מטרה להגיע למערכת תאורטית שמתבססת רק על ההנחות והמושגים ההכרחיים ביותר, שבלעדיהם לא ניתן לתאר את מהותה הבסיסית של השפה האנושית.

הפרוגרמה המינימלית בשנותיה הראשונות לא הייתה תאוריה של ממש, אלא "הצהרת כוונות" ותחילתה של תוכנית מחקר. במשך השנים שחלפו מאז מאמרו הראשון של חומסקי בנושא, עברה התאוריה התחבירית שינויים רבים. להלן כמה מהרעיונות המרכזיים שחזרו בכל הגלגולים של הגישה המינימליסטית:

  • המערכת החישובית: המערכת המחוללת (מייצרת) משפטים נקראת "המערכת החישובית", והיא פועלת באופן מכני לחלוטין; כל הפעולות בבניית משפט הן חלק מאלגוריתם שבסופו אמור לייצר משפט תקין בשפה.
  • ממשקים: המערכת החישובית חייבת לציית למגבלות הנובעות מדרישות המערכות האחרות שיש לתחביר ממשק איתן. למשל, מערכת ההיסק והמשמעות, מערכת ההגייה, וכדומה.
  • חסכוניות: פעולות במערכת החישובית, ובפרט שימוש באופרציית התנועה, חייבות להיות החסכוניות ביותר שאפשר. למשל, תנועה של רכיב למרחק קצר עדיפה על-פני תנועה למרחק ארוך.
  • בדיקת תכוניות: הכח שמניע את המערכת החישובית הוא הצורך לבדוק תכוניות דקדוקיות. למשל, תכוניות מין ומספר על הפועל חייבות להתאים לאלה של הנושא, והתאם זה אפשרי רק במגבלות מבניות מסוימות, כך שתיתכן תנועה שמטרתה ליצור מבנה שמאפשר את בדיקת תכוניות ההתאם. תכוניות שלא נבדקו יגרמו לחישוב "להתרסק", כלומר, יתקבל משפט בלתי תקין.

לא כל הבלשנים הגנרטיביים מסכימים עם עקרונות הפרוגרמה המינימלית. עם זאת, אין ספק שהניסיון לצמצם את כל המערכת התחבירית לכדי אלגוריתם יחיד בעל מספר קטן ביותר של כללים מוביל לתובנות ולתגליות חדשות ומרתקות לגבי מנגנון השפה האנושי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]