בל-בואינג V-22

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
V-22 אוספריי
CV-22 Osprey in flight.jpg

V-22 Osprey בטיסה
מאפיינים כלליים
סוג כלי טיס מַטֵּה-רוטור לתובלה
ארץ ייצור Flag of the United States.svg ארצות הברית
יצרן בואינג - בל הליקופטר
טיסת בכורה 19 במרץ 1989
תקופת שירות החל מ- 13 ביוני 2007
צוות 4 (טייס, טייס משנה ושני מהנדסי טיסה)
נוסעים 24 יושבים או 32 עומדים
יחידות שיוצרו יותר מ- 160 (נכון לפב' 2012)
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית, חיל הנחתים האמריקני והצי האמריקני
מחיר 69.3 מליון דולר אמריקני (נכון ל-2012)
ממדים
אורך 17.5 מטר
גובה 5.5 מטר, עם המדחפים אנכיים 6.73 מטר
רוחב 25.8 מטר (כולל המדחפים)
מוטת כנפיים 14 מטר
קוטר מדחף ראשי 11.6 מטר
שטח כנפיים 28 מ"ר
משקל ריק 15,032 ק"ג
משקל טעון 21,500 ק"ג
משקל המראה מרבי 27,400 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט 446 קמ"ש (בגובה פני הים)
מהירות מרבית 509 קמ"ש בגובה פני הים
565 קמ"ש בגובה 4,600 מטר
קצב נסיקה 707.14 מטר בדקה
טווח טיסה מרבי 1,627 ק"מ, 3,590 ק"מ עם מכלי דלק נוספים
סייג רום 7,620 מטר
חימוש
תותחים מאג M240‏ (7.62 מ"מ) או M2 בראונינג (12.7 מ"מ)
מיניגאן (Minigun) בעל יכולת שליטה מרחוק (7.62 מ"מ)
הנעה
2 מנועי T406 תוצרת רולס רויס. כל אחד בעל הספק של 4,590 כ"ס
תרשים
תרשים

בל-בואינג V-22 אוספריי (Osprey - מאנגלית: שָׁלָךְ) הוא כלי טיס המצויד בשני מנועים בעלי ציר משתנה (מַטֵּה-רוטור או טילט-רוטור באנגלית) המאפשרים לו להמריא ולנחות בצורה אנכית כמסוק. לאחר שהכלי מתרומם לגובה הרצוי, הוא מסוגל לעבור לטיסה אופקית כמטוס רגיל, על ידי הטיית מנועיו לזווית של 90 מעלות לפנים.
המטוס מיוצר בשיתוף פעולה בין יצרנית המסוקים האמריקאית בל הליקופטר ויצרנית המטוסים האמריקאית בואינג.

התוכניות לפיתוח המטוס החלו בשנת 1981, ובשנת 1983 זכו הצוותים של בואינג ובל הליקופטר במכרז לפיתוחו וייצורו. המטוס טס לראשונה בשנת 1989 אולם המורכבות והקשיים בשילוב טילט-רוטור בכלי טיס צבאי הובילו לשנים ארוכות של פיתוח. חיל הנחתים האמריקאי החל להתאמן על המטוס בשנת 2000, ובשנת 2007 החליף המטוס, את המסוק CH-46 אביר-ים שהיה בשימוש החיל.

מאז נכנס לשירות, השתתף המטוס במשימות בעיראק, באפגניסטן, ובלוב.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 נכשל מבצע ציפורן הנשר שנועד לחלץ את 52 בני הערובה באיראן. אחת הסיבות לכישלון המבצע הייתה סופת חול נמוכה שגרמה לשני מסוקים לסטות ממסלולם. כישלון המבצע הביא את משרד ההגנה האמריקאי למסקנה, כי יש צורך בסוג חדש של כלי טיס שיוכל, מלבד להמריא ולנחות אנכית, גם לשאת מטען וחיילים, ובמהירות.

בדצמבר 1982 פתח משרד ההגנה במכרז לקבלת הצעות לעיצוב הראשוני. החברות שהקימו צוותים לפיתוח היו: אירוספטייל, גראמן, לוקהיד, בל הליקופטר, ווסטלנד הליקופטר, ובואינג רוטורקראפט סיסטם.

בל ובואינג הגישו הצעה לפיתוח גרסה מוגדלת ל- XV-15 של חברת בל. הצעה זו זכתה לבסוף באפריל 1983.

בואינג מייצרת את גוף המטוס, תא הטייס, מערכות המשנה, רכיבי הטיסה הדיגיטליים, ומערכות בקרת הטיסה. בל הליקופטר אחראית על הכנפיים, התמסורת, זנב המטוס, מערכות הרוטור, כבש העלייה למטוס, והרכבת המנועים. [1]

היסטוריה תפעולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 פורסם כי ישראל מתעניינת ברכישת המטוס [2]. אולם בשנת 2009 פורסם כי חיל האוויר בוחן מחדש את האפשרות לרכישת ה- V-22, ובמקביל בוחן גם את הפיתוח של חברת סיקורסקי, הסופר סטאליון CH-53K[3].

בשנת 2011 ביקרה משלחת של אנשי צבא ישראלים, בבסיס של חיל הנחתים האמריקאי בקרוליינה הצפונית, על מנת לבחון את הרעיון לרכישת המטוס מחדש.

בשנת 2013 הודיע מזכיר ההגנה האמריקאי, צ'אק הייגל, כי ארצות הברית מביעה נכונות למכור לישראל את המטוס. בכך הופכת ישראל למדינה הראשונה מלבד ארצות הברית שניתנה לה אפשרות זו. ‏[4][5][6]

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

V-22A 
גרסה ששמשה לבדיקות הראשונות.
HV-22 
גרסה שהוזמנה בצי האמריקני עבור משימות של חילוץ והצלה ולתמיכה לוגיסטית. עם זאת בשנת 2001, הזמינו בצי את ה-MH-60 של סיקורסקי עבור מטרה זו.
SV-22 
גרסה שפותחה עבור הצי האמריקני לצורך לוחמה בצוללות. כלי טיס זה נועד להחליף את המטוס S-3 ויקינג ואת המסוק SH-2 סי-ספרייט.
MV-22B 
גרסה שפותחה עבור חיל הנחתים. בתחילה הוזמנו 552 כלי טיס מדגם זה, אולם בהמשך שונתה ההזמנה ל- 360 יחידות. דגם זה מיועד לתקיפה ולהובלת חיילים וציוד. המסוק החליף את ה- CH-53 סי-סטאליון ואת ה- CH-46 אביר-ים.
CV-22B 
גרסה עבור המטה למבצעים מיוחדים של ארצות הברית (USSOCOM). לדגם זה מכלי דלק נוספים ומכ"ם מיוחד לגובה נמוך. ה-CV-22B מיועד לבצע משימות מיוחדות ביעדים רחוקים, הוא החליף את הסיקורסקי MH-53.
סרטון על המטוס

תאונות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-20 ביולי 1992, התרסק אחד המטוסים לתוך הפוטומק, לעיני חברי קונגרס ופקידי ממשל, ליד בסיס חיל הנחתים בקוונטיקו. התאונה נגרמה עקב בעיה בתיבת ההילוכים. שבעת האנשים שהיו על המטוס נהרגו, וצי מטוסי ה- V-22 כולו, קורקע ל-11 חודשים.
  • ב- 8 באפריל 2000, תירגלו חיילי חיל הנחתים חילוץ באמצעות המטוס. בעת ניסון נחיתה בשדה תעופה במערב אריזונה, עקב טעות אנוש של הטייס, הסתחרר המטוס והתפוצץ באוויר. כל 19 החיילים שהיו על הסיפון נהרגו.
  • ב- 11 בדצמבר 2000, דלפו כמויות גדולות של דלק מאחד המטוסים, והוא נפל מגובה 490 מ' והתרסק לתוך יער, סמוך לג'קסונוויל (קרוליינה הצפונית). ארבעת החיילים שהיו במטוס נהרגו, וחיל הנחתים קרקע את שמונת ה- V-22s שהיו בשימושו למשך שנה.
  • ב- 9 באפריל 2010, התרסק V-22 במחוז קאלאט באפגניסטן. ארבעת אנשי הצוות נהרגו. התאונה נגרמה עקב בעיות במערכת הבקרה האווירודינמית.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא V-22 בוויקישיתוף

Camera-photo.svg מדיה וקבצים בנושא V-22 באתר Airliners.net

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניר דבורי, חיל האוויר יטוס על V-22‏ באתר ישראל דיפנס 20/4/2011
  2. ^ אריה אגוזי, Israel confirms interest in Bell Boeing V-22 tiltrotor באתר flightglobal.com,‏ 25/10/2007
  3. ^ אריה אגוזי, Israel drops interest in V-22, eyes CH-53K evaluation באתר flightglobal.com,‏ 12/11/2009
  4. ^ אנשיל פפרטייסי חיל האוויר יצאו לארה"ב לבחון את המטוס-מסוק, באתר הארץ, 13/07/11
  5. ^ המטוס-מסוק האמריקני שצה"ל בוחן, באתר ‏mako‏‏, ‏14/07/11‏
  6. ^ לראשונה: טייסים ישראלים על V-22 באתר חיל האוויר, 14/07/2011