בל הוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בל הוקס

בל הוקסאנגלית: bell hooks, נולדה ב-26 בספטמבר 1952) הוא השם שאימצה לעצמה גלוריה ג'ין ווטקינס (Gloria Jean Watkins), פרופסור אפרו-אמריקנית ללימודים אפריקניים ואפרו-אמריקניים. כתיבתה נסובה אודות הקשרים שבין גזע, מעמד ויכולתם לייצר מערכות הנצחה של דיכוי ושליטה. היא פרסמה מעל לשלושים ספרים, מאמרים אקדמיים רבים, הופיעה במספר סרטים תעודיים והשתתפה בהרצאות שונות בציבור. בעיקר באמצעות השקפה פוסטמודרנית. היא כותבת על גזע, מעמד ומגדר בחינוך, אמנות, מיניות, תקשורת המונים ופמיניזם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקס נולדה בהופקינסוויל שבקנטאקי. היא גדלה במשפחה ממעמד הפועלים ולה חמש אחיות ואח אחד. אביה היה וודיס ווטקינס, אימה רוזה בל ווטקינס, הייתה עקרת בית. לאורך כל ילדותה הייתה בל הוקס קוראת נלהבת. חינוכה המוקדם של הוקס התקיים בבית ספר ציבורי המופרד גזעית, והיא כתבה על מצוקה גדולה כשעשתה מעבר לבית ספר משולב, בו המורים והתלמידים היו ברובם המכריע לבנים. היא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון קריספוס אטקס בהופקינסוויל. עשתה את חוק לימודיה לתואר הראשון באנגלית מאוניברסיטת סטנפורד. ב-1973 ותואר שני באנגלית מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ב-1976. ב-1983, לאחר שנים מספר של כתיבה והוראה היא השלימה את הדוקטורט שלה במחלקה לספרות של אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז עבודת הדיסרטציה שלה נסובה על הסופרת טוני מוריסון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל הוקס החלה את קריירת ההוראה והמחקר שלה ב-1976 כמרצה לאנגלית וללימודים אתניים באוניברסיטת דרום קליפורניה. במהלך שלוש שנותיה שם פירסמה הוצאת Golemics את הספר הראשון פרי עטה שהיה ספר שירים בשם: "ושם אנו בכינו" (1978), שנכתב תחת שם העט שלה "בל הוקס". היא אימצה את השם משמותיהן של אימה וסבתה. היא מספרת גם שהשם הלא קונבנציונלי מדגיש את הדבר החשוב ביותר בעבודתה "תוכנם של הספרים, לא מי אני".

הוקס לימדה במספר מוסדות להשכלה גבוהה בשנות השמונים המוקדמות, בכללם אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ואוניברסיטת המדינה של סן פרנסיסקו. הוצאת סאות' אנד פרס פרסמה ב-1981 את עבודתה הגדולה הראשונה "האם אני אשה ? נשים שחורות ופמיניזם", שנכתבה בעודה סטודנטית. בעשורים שחלפו מאז פרסומו זכה "האם אני אשה?" להכרה רחבה כתרומה רבת השפעה להגות הפמיניסטית הפוסטמודרנית.

"האם אני אשה?" בוחן מספר סוגיות החוזרות ונשנות בעבודתה המאוחרת: ההשפעה ההיסטורית של הסקסיזם והגזענות על הנשים השחורות, הפחתת הערך של הנשיות השחורה, תפקידי התקשורת ופעולתם, מערכת החינוך, המערכת הקפיטליסטית הפטריארכלית אצל הנשים השחורות; וההתעלמות מסוגיות של גזע ומעמד בתוך הפמיניזם.

מאז פרסומו של "האם אני אשה?" יצא שמה של הוקס כהוגה פוליטית פוסטמודרנית ושמאלנית וכמבקרת תרבות בולטת. היא כיוונה ופנתה אל קהל רחב באמצעות הצגת עבודתה במגוון אמצעי תקשורת ושימוש בסגנונות כתיבה ודיבור שונים. פרט לכתיבת ספריה, היא פרסמה בכתבי עת מקצועיים רבים, הרצתה בפני קהל רב, והופיעה בסרטים תעודיים שונים.

למעלה משלושים ספרים פרי עטה של הוקס ראו אור, שנושאיהם משתרעים החל מגברים שחורים, עליונות הגבר, פדגוגיה פמיניסטית ועד לזכרונות אישיים ומיניות (בהתייחס לפמיניזם ופוליטיקה של תרבות חזותית). נושא השכיח לאחרונה בכתיבתה הוא האפשרות שקהילות אוהבות יתגברו על פערי גזע, מעמד ומגדר. בשלושה ספרים שנויים במחלוקת וארבעה ספרי ילדים, היא מדגימה שתקשורת וספרות (היכולת לקרוא, לכתוב ולחשוב באופן ביקורתי) הם האופנים הטהורים והטובים ביותר על מנת לפתח קהילות בריאות וקשרים אישיים שאינם נפגמים מחמת חוסר שוויון גזעי, מעמדי או מגדרי.

הוקס החזיקה במשרות של פרופסור ללימודים אפריקאיים ואפרו-אמריקאיים וכפרופסור לאנגלית באוניברסיטת ייל, פרופסור חבר ללימודי נשים וספרות אמריקאית בקולג' אוברלין שבאוהיו וכמרצה בכירה לספרות אנגלית בסיטי קולג' של ניו יורק.

ב-2002 נשאה הוקס נאום פתיחה שנוי במחלוקת באוניברסיטת סאות'ווסטרן. היא נמנעה מנוהל הבעת הברכות המסורתי של נאומי הפתיחה, היא דיברה במקום זאת על הענישה הממשלתית האלימה והדיכוי, ונזפה בסטודנטים שהלכו עם הזרם. הנאום זכה לקריאות בוז מצד רבים בקהל, זאת על אף שמספר בוגרים חלפו על פני נשיא האוניברסיטה על מנת ללחוץ את ידה של הוקס, או להעניק לה חיבוק. מאז אותה עת סירבו הורי בוגרים רבים לתרום כסף לאוניברסיטה, וסירובו של הנשיא ג'ון שרונס להתייחס לסוגיה, הדיר את רגליהם של תורמים קודמים של האוניברסיטה ממתן תרומה.

ב-2004 כיהנה הוקס כפרופסור בקולג' ברה שבקנטאקי. היא הקימה קבוצת דיון פמיניסטית שבועית בשם "פמיניזם של יום שני בלילה", סדרת הרצאות בשעת ארוחת הצהריים בשם "חמאת בוטנים ומגדר", וסמינר בשם "בניית קהילה אוהבת: הפרקטיקה של אהבה ללא תנאים".

מקורות השפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקס הושפעה מ-Sojourner Truth, אפרו-אמריקאית פמיניסטית שדגלה בביטול העבדות (אשר נאומה "האם אין אני אשה?" העניק להוקס השראה לכתוב את ספרה רחב היריעה הראשון), מן המחנך הברזילאי פאולו פריירה (היא אימצה את השקפתו החינוכית וכללה אותה בתאוריה שלה על החינוך), מן התאולוג גוסטבו גוטירז, הפסיכולוג אריך פרום, הנזיר הבודהיסטי טיך נהאט נהאם, הסופר גימס בולדוין, הלאומן השחור מלקולם אקס, וממנהיג זכויות האדם מרטין לותר קינג (המתאר כיצד כוח האהבה מלכד קהילות).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הוגים מתחו ביקורת על משנתה של הוקס. דיוויד הורוויץ פקפק בדבריה ש: "קשה שלא לשמוע בשפה האנגלית את קול הטבח והכיבוש" (מתוך "Teaching to Transgress", עמ' 169). פיטר שוייצר האשים אותה בצביעות בהגותה הסקסיסטית. וג'יימי גלאזוב טען שהיא "בת שכונת עוני מלאת חימה" מראה מקום.

גלאזוב והורוויץ התנגדו באופן מיוחד לדיון בפרק הראשון בספרה "Killing Rage", בו מצהירה הוקס כי היא "יושבת בסמוך לגבר לבן אלים שהיא משתוקקת להורגו". היא מסבירה כי המניע לכך הוא כתוצאה מריב על כרטיס טיסה למטוס בו הייתה מעורבת חברתה השחורה. עבור הוקס סימל הריב את תפקיד הגזענות ועליונות הגבר בחברה האמריקאית. התקרית המדוברת הייתה ויכוח על מקום ישיבה במטוס. הוקס וחברתה השתמשו בתלושים על מנת לשדרג את מקומן ממחלקת תיירים למחלקה הראשונה. אולם אירעה טעות וחברתה של הוקס קיבלה כרטיס ישיבה שגוי והושבה במקום זאת במחלקת תיירים. על אף זאת היא התיישבה במושב הסמוך להוקס, ברגע שהאיש שהחזיק בכרטיס הטיסה הנכון הגיע, הוא מצא את חברתה של הוקס יושבת במקומו וביקש ממנה לקום. היא סרבה והוא ביקש מהדיילת להזיז אותה, דבר שהיא אכן עשתה. הוקס כותבת: "אני לטשתי בו מבט מלא זעם, אמרתי לו שאיני רוצה להאזין להתנצלויות הליברליות שלו, ולהתנצלותו הנשנית כי "אין זו אשמתו". צעקתי עליו שאין זו שאלה של אשמה, כי הטעות הייתה מובנת, אולם הצורה בה הוא התייחס לחברתי הייתה בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין ומשקפת הן גזענות והן שוביניזם." הוקס כתבה את הפרק הפותח של ספרה בזמן שישבה לצידו. "לא העלית אפילו דעתך לוותר על המושב, זו הייתה עבורך הזדמנות להסביר פנים לאשה שחורה צעירה שסבלה מאפליה כל חייה ואתה בוחר בנוחיות הפרטית שלך ועושה זאת בכפיות הטובה ובחוסר כנות..." היה זה המשך של רצף של תקריות גזעניות שבהם היו מעורבות נשים שחורות, שהעלה את חמתי אל מול האדם הלבן היושב לצידי. חשתי "זעם להרוג". רציתי לדקור אותו בעדינות, לירות בו באקדח שהצטערתי שאינו מצוי בתיקי. כשהתבוננתי בכאבו אמרתי לו ברכות: "הגזענות פוגעת".

אותות כבוד ומינויים בהם זכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yearning: Race, Gender, and Cultural Politics: The American Book Awards/ Before Columbus Foundation Award (1991)
  • Ain’t I a Woman?: Black Women and Feminism: “One of the twenty most influential women’s books in the last 20 years” by Publishers Weekly (1992)
  • Bell Hooks: The Writer’s Award from the Lila Wallace–Reader’s Digest Fund (1994)
  • Happy to Be Nappy: NAACP Image Award nominee (2001)
  • Homemade Love: The Bank Street College Children's Book of the Year (2002)
  • Salvation: Black People and Love: Hurston Wright Legacy Award nominee (2002)
  • Bell Hooks: Utne Reader's “100 Visionaries Who Could Change Your Life”
  • Bell Hooks: The Atlantic Monthly's “One of our nation’s leading public intellectuals”

מבחר מכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ain’t I a Woman?: Black Women and Feminism (1981)
  • Feminist Theory: From Margin to Center (1984)
  • Talking Back: Thinking Feminist, Thinking Black (1989)
  • Yearning: Race, Gender, and Cultural Politics (1990)
  • Breaking Bread: Insurgent Black Intellectual Life (1991) (with Cornel West)
  • Black Looks: Race and Representation (1992)
  • Sisters of the Yam: Black Women and Self-recovery (1993)1-
  • Teaching to Transgress: Education As the Practice of Freedom (1994)
  • Outlaw Culture: Resisting Representations (1994)
  • Art on My Mind: Visual Politics (1995)
  • Killing Rage: Ending Racism (1995)
  • Bone Black: Memories of Girlhood (1996)
  • Reel to Real: Race, Sex, and Class at the Movies (1996)
  • Wounds of Passion: A Writing Life (1997)
  • Happy to be Nappy (1999)
  • Remembered Rapture: The Writer at Work (1999)
  • All About Love: New Visions (2000)
  • Feminism is for Everybody: Passionate Politics (2000)
  • Where We Stand: Class Matters (2000)
  • Salvation: Black People and Love (2001)
  • Communion: The Female Search for Love (2002)
  • Homemade Love (2002)
  • Be Boy Buzz (2002)
  • Rock My Soul: Black People and Self-esteem (2003)
  • The Will to Change: Men, Masculinity, and Love (2003) -
  • Teaching Community: A Pedagogy of Hope (2003)
  • We Real Cool: Black Men and Masculinity(2004)
  • Skin Again (2004)
  • Space (2004)
  • Soul Sister: Women, Friendship, and Fulfillment (2005)
  • Witness (2006)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]